crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 20 שנים •
10 בדצמ׳ 2003
"ותרא האתון את המלאך"-ספרו של ניק קייב-מומלץ!!
ניק קייב איש להקת ה Birthday Party ולהקת ה Bad Seeds,הוא אחד היוצרים המקוריים והנודעים בתחום המוסיקה.הרומן "ותרא האתון את המלאך" הוא אחת התופעות הבינתחומיות הנדירות של יוצר שהוא מוסיקאי ,משורר וסופר מחונן.
הרומן מתאר את מסכת חייו של יוכריד יוקראו האילם,מלידה ועד מוות,והוא מעיין שיפור של קורבן וצליבה מודרני.עם צאתו לאור קצר הרומן שבחים רבים וזכה לביקורות נלהבות: "מרומם ויוצא דופן..יעבור עוד זמן ממושך עד שתיכתב אמירה דומה." "ותרא האתון...הוא כמו גאולה-עלילה משכנעת,בעלת שפה עשירה על גבול הבארוקיות,רוויה באלימות,הומור גדול ואי שקט". ועכשיו נעבור למספר קטעים מהספר: הקטע הראשון הוא הפתיחה של הספר: "שלושה עורבים אחים שמנוניים חגים,מקור בעקב,עגים בשמיים החבולים והמעונים במעגל,מתווים טבעות אפלות זריזות בתוך תפיחות עשן סמיכות. זמן כה רב היה מגוף העמק צלול וכחול ואולם כעת,חי אלוהים,הוא שואג. במקום שאנ'שוכב העננים נראים פרהיסטוריים,פולטים בגיהוקם מפלצות גדולות חסרות-פנים המתעוותות ומתות,סתם ככה,ממעל. והעורבים-הם עדיין מרפרפים,עדיין חגים,קרובים יותר-קרובים יותר-קרובים כעת אליי. עורבים נכלוליים אלה הם ציפורי מוות.הם עקבו אחרי כל החיים'שלי.אולם רק עכשיו אנ'מסוגל לגלול אותם פנימה.בעיניים'שלי. אנ'חושב שאנ'כמעט מסוגל לזכור איך זה לישון על כברת רפש עגולה זו,כה רכה וחמימה,שכן המקצבים'שלי שונים.הם אכן שונים. מצוץ על-ידי החניכיים של קבר חסר-שיניים זה,אנ'מסתלק-לתוך אדמת ביצה זו,פיר זה,למרות שאנ'פוחד להרטיב את יד ההרג שלי.למען האמת וברגע שאנ'מדבר,שני העורבים מתווים את העיניים'שלי-הם חגים ומחכים כאגורות מזויפות,בשעה שהעשן המיתמר מתגולל וגווע מעל,ואנ'רואה שחשוך יותר כעת ורבע מהגוף'שלי,בערך,שקוע-נמשך מטה-וממשיך לשקוע." ועוד קטע חזק מאמצע הספר: מילים אחדות על אילן היוחסין של יוכריד.אביו עזרא נולד ב 1880 במעבה שלשלת הגבעות בלק מורטון,אזור ידוע,אם כי לא ממופה,של גאיות וגבעות שופעיי צמחייה.סלעים גדולים,חשופים,המרפדים את קרקע הגאיות.ערוצים צחיחים רוכבים על מרגלות ההרים,והחורש מתעבה במעלה,חשוך ומסוכן בינות לגזעים ושיח הקוצים הסבוכים. שביל עפר מסוכן מתפתל בקצהו המזרחי של האיזור.בראשית המאה,שביל מפותל זה נודע לשימצה,בשל העלמם המסתורי של כעשרים עמיתים למסע שרצו לחצות את החבל בעקבות השפע המובטח לכל דכפין במזרח. חקירת העלמותם של הטיילים באזור(השם מורטון נוסף לו רשמית ב 1902) גררה את חשיפתו של ברנש בשם טואד מורטון וחיסולו,או כפי שכתבלבי העיתונות כינו אותו,בלק מורטון-מורטון השחור.טואד השפל,המיובל,גורש משבטו על ידי שארי בשרו לאחר שמצאו את הקיפוד המשפחתי מוטל מת במלונתו,אפוף זבובים ונושא על גוויתו סימני נשיכה אנושיים-רגליו האחוריות נעקרו כליל בנשיכה.במוצאם את טואד מכוסה בחריוני חזירים ומוצץ גף של קיפוד,גירשו אותו שארי הבשר והניחו לו לנדוד בערוצים ובחרוצי הגאיות של הגבעות המרוחקות,גוליית פגוע ומוחרם על ידי עצמו ובשרו.בלא רע או עמית,למעט השדים שחרכו וצרבו את נקיקי מוחו חשוכי השמש,המטורפים והמטומאים. רוכן במארב על שביל מזרחי זה עתיר המהמורות,טואד חטף להנאתו פרשים תועים לצרכיו השטניים. לכשהתגלה במערה סלעית קטנה בצד הדרך,עירום כביום היוולדו,למעט מגפיים גדולים ממידתו וענן של זבובים,שמן מפסולת אדם שאכל בארוחות משכבר,טואד רבץ בתוך קיבתה השסועה של ילדה חמה,מכרסם בחריק שיניים את פניו של אביה האומלל חסר הראש,ששופד באחוריו על יתד ארוכה. נושא את עיניו אל משלחת המצוד הניצבת בבוהק שבפי המערה,טואד המגודל והערירי הצביע על כירת הבשר ואמר:"אחים,מצאתם'תי !באתם לקחת'תי הביתה! הניפו את כס החוזרים!" ודמעה חמה זלגה על כל אחת מלחייו והוא חייך אליהם בחמימות,שיניו הירוקות פצורות כעוקצים מרושעים. משלחת המצוד רכבה על סוסיה מסאלם,מונהגת על ידי סגן השריף קוגברן,סגן השריף קוגברן ירה בטואד למוות במקום,כבכלב. על הדרך החוצה את אגפו הדרומי של אזור בלק מורטון ניצב גוש אבן שעליו נכתב בצבע לבן: היזהר,כברת מורטון העקובה מדם הול,עולי רגל יגעי עולם,הסירו העול שכן מנת הגורל הנוראה מכל לא עוד ממתינה לכם בנתיב האימים קרבן! הזהר ממורטון השחור טואד לוקק הדמים! |
|
|
Tame
|
לפני 20 שנים •
10 בדצמ׳ 2003
ניק קייב באמת יוצר מחונן...
ספר כזה חייבים לקרוא באנגלית אולם, לא אהבתי את התרגום.. |
|
|
|
crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 20 שנים •
10 בדצמ׳ 2003
כל דבר נראה יותר טוב במקור.
אבל נו מה לעשות... |
|
|