סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפער בין הדימיון למציאות

venus in our blood​(שולטת)
לפני 14 שנים • 5 בינו׳ 2010

הפער בין הדימיון למציאות

venus in our blood​(שולטת) • 5 בינו׳ 2010
חלקנו מפנטזים לא אחת על 24\7
או
על בועה מסויימת(כל אחד והבועה שלו...icon_smile.gif ) בה הנשלטת היא משרתת-זונה-נסיכה וכד'.

לפעמים הפנטזיות שלנו ,הקיצוניות שבהן(תלוי בהשקפה ,כמובן) הן לרצות בצורה המושלמת ביותר. להיות שם במאה אחוז.

(ואת זה ניתן, כמובן, להבין ולפרש בצורות שונות. )


מה קורה כאשר המציאות מתנגשת עם הפנטזייה? ( בהנחה, כמובן, שפנטזיות מהסוג הזה קרובות אל לבכם. אחרת...דלגו לשירשור אחרicon_smile.gif )

מה קורה כאשר ניתנת ההזדמנות לממש ולהגשים ולו חלק מהפנטזייה הזו (על כל שלל גווניה וצורותיה,כל אחד\ת בצבעים ובגוונים שלו\ה)

האם כאשר אנו נכשלים, מה שמביא את הכישלון הוא הפחד מהכישלון?(סוג של נבואה שמגשימה את עצמה)
או, אולי, להיפך ? הפחד מהצלחה?(תסביך סינדרלה..)

מה דעתכם\ן?
A v​(שולט)
לפני 14 שנים • 5 בינו׳ 2010

"פחדנות אושר"

A v​(שולט) • 5 בינו׳ 2010
הפחדנות הזו היא הגורם בדרך כלל לטעמי

כל צד לפעמים מפחד להיפתח סופית מול הצד השני

וזה יוצר חומות..והחומות האלה מביאות לכישלון..

והפנטזייה היא אומנם רק פנטזייה

אבל במאמץ אפשר להגשים את רובה...

תנסי.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 6 בינו׳ 2010
אולי, פחד (שהוא בריא, לפחות בחלקו) ממה שיקרה אם נצליח. מה יקרה לנו אם נטבע בתוכו, האם נאבד את בקרת המציאות ואת היכולת להגן על עצמנו.
אנחנו רוצות לאבד שליטה, ויכולות לבחור היטב את מי שבחסותו נאבד אותה, אבל מה יקרה אם משהו ישתבש לאחר מכן, ולנו כבר יהיה חסר השיפוט לשנות את הבחירה שלנו.

האם זה באמת ירגיש טוב, או שזה ירגיש כמו איבוד עצמי?

ועוד משהו: במבט מהצד, בדמיון, כתמונה, זה נורא מגרה. אבל האם זה ירגיש ככה גם מבפנים? האם כשאני חלק מזה, כשזו מציאות עבורי, אצליח לחוש את הגשמת הפנטזיה, או שללא המרחק - ניטל ממנה הזוהר?
ברווזן​(שולט){פרהנטו}
לפני 14 שנים • 10 בינו׳ 2010
אובדן העצמי לפעמים מביא לעצמי ש"נברא מחדש", חזק יותר, טוב יותר, מבין יותר. כי רק אחרי שאתה מאבד את עצמך, אתה יכול למצוא את עצמך מחדש.
הפחד הוא בריא מחד, הוא מונע מאיתנו לרוץ אל הלא נודע וליפול לבריכה של לאבה, אבל מעכב את הגשמת העצמי המאושר שלנו מאידך (Y אני מת לדעת מה זה הדבר החם והאדום הזה שיוצא מההר...זה נראה כיף), צריך ליצור איזון פנימי בין 2 הניגודים הללו, והדרך היחידה לעשות את זה, היא-ללכת לאיבוד פעם אחת, ולתת לחצי השני שלך להוביל אותך החוצה.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 14 שנים • 10 בינו׳ 2010
ברווזן כתב/ה:
אובדן העצמי לפעמים מביא לעצמי ש"נברא מחדש", חזק יותר, טוב יותר, מבין יותר. כי רק אחרי שאתה מאבד את עצמך, אתה יכול למצוא את עצמך מחדש.
הפחד הוא בריא מחד, הוא מונע מאיתנו לרוץ אל הלא נודע וליפול לבריכה של לאבה, אבל מעכב את הגשמת העצמי המאושר שלנו מאידך (Y אני מת לדעת מה זה הדבר החם והאדום הזה שיוצא מההר...זה נראה כיף), צריך ליצור איזון פנימי בין 2 הניגודים הללו, והדרך היחידה לעשות את זה, היא-ללכת לאיבוד פעם אחת, ולתת לחצי השני שלך להוביל אותך החוצה.


רצית אי פעם, להגיע למצב הזה? באמת להגיע אליו, מבחירה, בתוך החיים שלך?
ואם כן, האם הגעת? ואם לא, מדוע?

והייתי שמחה אם מישהו היה מתייחס גם לעניין הריחוק - האם בשביל שהפנטזיה תהיה כל כך מגרה ומושכת, היא צריכה להיות פנטזיה? האם ברגע שזה הופך אמיתי מידי, זה כבר לא זה?
Victoria Frances​(שולטת)
לפני 14 שנים • 11 בינו׳ 2010
Victoria Frances​(שולטת) • 11 בינו׳ 2010
ברווזן כתב/ה:
אובדן העצמי לפעמים מביא לעצמי ש"נברא מחדש", חזק יותר, טוב יותר, מבין יותר. כי רק אחרי שאתה מאבד את עצמך, אתה יכול למצוא את עצמך מחדש.
הפחד הוא בריא מחד, הוא מונע מאיתנו לרוץ אל הלא נודע וליפול לבריכה של לאבה, אבל מעכב את הגשמת העצמי המאושר שלנו מאידך (Y אני מת לדעת מה זה הדבר החם והאדום הזה שיוצא מההר...זה נראה כיף), צריך ליצור איזון פנימי בין 2 הניגודים הללו, והדרך היחידה לעשות את זה, היא-ללכת לאיבוד פעם אחת, ולתת לחצי השני שלך להוביל אותך החוצה.


אהבתי נורא מה שכתבת icon_smile.gif
נוריתE
לפני 14 שנים • 11 בינו׳ 2010

Re: "פחדנות אושר"

נוריתE • 11 בינו׳ 2010
אדון וחבר כתב/ה:
הפחדנות הזו היא הגורם בדרך כלל לטעמי

כל צד לפעמים מפחד להיפתח סופית מול הצד השני

וזה יוצר חומות..והחומות האלה מביאות לכישלון..

והפנטזייה היא אומנם רק פנטזייה

אבל במאמץ אפשר להגשים את רובה...

תנסי.


זאת לא פחדנות
הרבה פעמים זה שכל ישר
דימיון צריך להשאר בדימיון.
נוריתE
לפני 14 שנים • 11 בינו׳ 2010
נוריתE • 11 בינו׳ 2010
ברווזן כתב/ה:
אובדן העצמי לפעמים מביא לעצמי ש"נברא מחדש", חזק יותר, טוב יותר, מבין יותר. כי רק אחרי שאתה מאבד את עצמך, אתה יכול למצוא את עצמך מחדש.
הפחד הוא בריא מחד, הוא מונע מאיתנו לרוץ אל הלא נודע וליפול לבריכה של לאבה, אבל מעכב את הגשמת העצמי המאושר שלנו מאידך (Y אני מת לדעת מה זה הדבר החם והאדום הזה שיוצא מההר...זה נראה כיף), צריך ליצור איזון פנימי בין 2 הניגודים הללו, והדרך היחידה לעשות את זה, היא-ללכת לאיבוד פעם אחת, ולתת לחצי השני שלך להוביל אותך החוצה.


מי שמדבר על "אבדן עצמי" כדרך ל"בניה מחדש" לא חווה
אף פעם אבדן עצמי, דיבורים הם קלים
ברווזן​(שולט){פרהנטו}
לפני 14 שנים • 11 בינו׳ 2010
ויקטוריה, תודה.
נורית,
מאד קל לעשות הכללות כאלה, בלי לדעת או להכיר אישית את האדם שאיתו את מדברת.
במקרה, לגמרי בטעות, חוויתי את זה אישית וממש לא מזמן. הדברים ניכתבו מהלב, מאיך שאני מרגיש, מניסיון.
יולי, זה לא היה מתוך כוונה מודעת או מבחירה. זה פשוט קרה- זרמתי עם אשתי לעתיד ומצאתי את עצמי במקום שאני לא מכיר, מלא בעצמה, יכולת, כח ואהבה.
רק היכולת להכיל את כל הנ"ל מדהימה אותי עד עכשיו, שלא לדבר על כל אחד מהרגשות האלה.
בלי שידעתי איבדתי את עצמי, ובלי שאחפש, בטעות מצאתי.

באשר לריחוק.
חושבני שאצל כל אחד\אחת זה אחרת.
אחד יאבד את המשיכה, אחד לא יוכל לקבל מספיק מזה.
24/7 זה הרבה. המון אפילו. יותר מדיי, יש שיגידו.

אין לי דיעה עדיין על זה.
מה שכן אני יכול להגיד, זה שאם את לא סומכת ב-110% ועם חייך וכספך (ציטוט חמוד: you can trust me with your life but not your money or your wife)על האדם שמנגד, אל תנסי את זה אפילו.
נוריתE
לפני 14 שנים • 11 בינו׳ 2010
נוריתE • 11 בינו׳ 2010
יש הבדל ענק בין היכולת להכיל ולתת את עצמך לבין מתן אופציה של נכנה את זה מחיקה,
לא צריך לוותר על כל כולך בשביל להיות מסוגל לעשות את הדברים האלו
נתינה היא לא בפרוש איבוד עצמך לדעת

גם בקשר של 24-7 גם אם המסירות שלך היא כמעט עד אין קץ

ואם אתה רוצה לאבד את עצמך בצורהכזאת, אתה צריך מישהו בסביבה שישמור עלייך באמת ולא ינצל את זה לרעה
(וזה כמובן מופנה גם לבנות שכאן)

הבעיההיא למצא את האחד שאפשר לסמוך עליו ככה בעיניים עצומות