Dunbar{Supreme93} |
לפני 14 שנים •
29 בינו׳ 2010
למה לא
לפני 14 שנים •
29 בינו׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 29 בינו׳ 2010
כמיהה, יהי שמך כמיהה. פגשתי אותה לפני שנים, רוצה לחשוב שהיא שנאה אותי כל כך, כמו ג'ורג' קוסטנזה, מישהי ששונאת אותי כל כך – איך אפשר לוותר עליה?, אבל כנראה שלא היו רגשות חזקים.
בהתחלה, בהתחלה לא ידעתי, קצת לגלגלתי עליה ביני לבין עצמי, כמו שאני עושה, נתן לי כוח. לא הרגשתי בכוח המהפנט שיהיה לה עלי, אבל אז התחלנו לעבוד קרוב יום אחרי יום, אולי לצערי. יושבים כמעט רגל ליד רגל, ירך ליד ירך. הריח שלה חדר אלי לאט. כל יום עבודה הוא הפנט אותי בלי ששמתי לב. יפה כמובן. כל כך יפה. צחק עלי חבר שלי, נו בטח שנדלקת עליה, אחת כזאת יפה, מי לא נדלק עליה. הרגשתי פתאום קטן. אחת כזאת יפה, מי לא נדלק עליה? אבל, היי, גם אני בן אדם, מה איכפת לי שכולם נדלקים עליה אמרתי לעצמי, נכנסתי לאט אל תוך המלכודת דבש הזאת. איך קראתי לפני כמה דקות – זאת תמצית החוויה של המזוכיסט. הכמיהה הזאת אל מישהי יפה, גדולה מהחיים, מושלמת, לעולם לא תצליח להעלות את פניה בתודעתך, כמה שתשתדל. עשו ניסיון מזוכיסטים, נסו להעלות בפני רוחכם אחת כזאת מושלמת, לא מדבר על מישהי סתמית, אובייקט רגעי לאוננות, מדבר על אחת שאתם מסתכלים עליה וחושבים שירה. הרגשה של רומנטיקה מזדחלת בצורה ערמומית, חודרת אליך כמעט בלי שאתה שם לב. אתה מסתכל החוצה מחלון המשרד, עדיין בוקר, שמש בחוץ, רוח קלה, עלי העץ חופשיים, אתה חש מאושר, זה רגע אחד. ויש רגעים של ערב, יושב עם עצמך על ספה, וכעת ארגמן יורד לאט מנוקד בעננים, ואתה מלטף את האגו שלך עם המילה כמיהה. אז כמו שהתחלתי לכתוב לפני שסטיתי, היא הייתה יפה, גדולה מהחיים, הלב נעצר, ראשים מסתובבים, אבל יופי עדין כזה, הרי, הרי לא תתאהב באחת שהיא וולגרית כמעט בסקסיות שלה. היא צריכה להיות עדינה, כמו אודרי טאטו, עדינה באופן צרפתי, מתוק. אתם יודעים על מה אני מדבר, אני בטוח, לכל אחד מכם יש את התמצית של היופי צרובה אצלו. בהתחלה עוד הייתי מרוכז בעבודה, הרי אני זה אני. אבל לאט התחלתי להתפזר, יושבים וקוראים טקסט ואני חושב לעצמי, איך תיראה שכובה על ספה, עורה החלק המזמין ניבא אלי מבין בגדיה. אני נרדם. אני עייף. אני קם. הולך אחריה, כמו כלב עזוב, ורתר המזדיין הזה, הסוכר המתוק הזה עושה לי בחילה כשאני חושב על זה עכשיו. אבל אז הייתי כלב קטן, הייתי מסתכל עליה ומרגיש כמיהה, היא ידעה זאת, אני בטוח. תמיד שאלתי את עצמי האם נהנתה מהכמיהה הזאת, האם אספה אותה לחיקה כמו איזה טוטם אפריקאי נרקיסיסטי שתוכל לתלות על הקיר ולהסתכל עליו מדי פעם כשמרגישה משועממת, אולי, יותר סביר שחשה נבוכה, לא יודעת מה לעשות עם הלהיטות המודחקת שהרגשתי, האובססיביות שלא מובעת אלא רק מבעד לעיניים שלי, ידעתי שידעה. אתם מכירים את זה שיש מישהי שמושלמת מדי לפנטזיות הסוטות שלכם? שהיא נעלה מדי שאלקק את רגליה, היא מעבר לזה. אולי זאת הייתה הטעות, אולי אוננות אחת טובה וחזקה, אני, כלב, מלקק רגליים, משרת, מורח לק, שותה מי אמבט, כל זה, אולי זה היה מנקה ממני את הכמיהה הנרקיסיסטית המיותרת הזאת. ידעתי את זה, מה אתם חושבים, שאני פרייאר? שאני אידיוט? ברור שידעתי, אבל נהניתי להיכנס אל תוך המשחק המיותר הזה, פרי הבאושים של הרומנטיקה הגרמנית הזאת, ורתר, אומצה ברצון על ידי הוליווד, יש לזה הרבה קהל אתם יודעים, איליין, איליין, זועק כמו טמבל בכנסיה. תמצא לך מישהי אחרת, אפשר לחשוב, אתה דסטין הופמן למען השם. בכל אופן, כמו שכתבתי, היה לזה את הפיתויים שלו, אתם יודעים, פיתוי של מוזיקה שמאלצית, אבותיי בפולין היו גאים בי אני חושב, על השמאלץ הזה שאני מאמץ אל חיקי. אז בסוף העזתי, וכשישבנו יום אחד והסתכלתי עליה, הצעתי לה לצאת איתי אולי ככה בערב, את יודעת, לא משהו מחייב, סתם לעשות חיים, את יודעת, אפשר להזמין עוד חברים, את יודעת, אולי נזמין שרימפס, כן נזמין שרימפס, פירות ים, כן סיבה טובה, פירות ים, קלמרי מטוגנים, כן אז אולי מה את אומרת, מה את אומרת, רוצה קלמרי מטוגן. היא הסתכלה עלי במבט בוחן, מה חשבה לעצמה, מה לעזאזל היא חשבה בינה לבין עצמה, בוחנת אותי כמו קופסה של טונה. הסכימה, כמעט באי רצון אמרתי לעצמי, כמעט באי רצון היא הסכימה, כך אמרתי לעצמי. אבל בכל זאת הסכימה. עכשיו, אני מכיר אתכם, אני יודע מה אתם חושבים, אתם חושבים לעצמכם, היי – צ'ארנוחה, אנחנו מכירים אותך, היא לא הייתה כזאת יפה, אתה סתם מפנטז, מגזים, אתה דמיינת אותה ככזאת יפה, וחוץ מזה צ'ארנוחה, מה זה יפה, לכל אחד יש את היפה שלו, מה אתה מבלבל לנו בשכל עכשיו עם היפה הזאת צ'ארנוחה. אז לא, חשוב לי שתבינו, היא הייתה יפה. לא סתם יפה, היא הייתה מושלמת, אודרי טאטו אמרתי? היא שמה את אודרי טאטו בכיס הקטן. שתבינו, אני לא צוחק, היא הייתה כל כך מושלמת, לא סתם הכמיהה הזאת, לא סתם הסוכר המתוק הזה, מה אתם חושבים לעצמכם לעזאזל, שהייתי מבזבז את כל הקילוגרמים של הסוכר על אחת שהיא לא באמת יפה?. מעניין מה פורטנוי המסכן היה חושב על יפה כזאת, לו הייתה את הקופה שלו שהייתה יפה, אבל קופה, אבל פה אנחנו מדברים על יופי אחר, יופי עדין ומושלם, יופי כזה שאתה מסתכל עליו ואתה שוכח איפה אתה נמצא, שאתה מסתכל עליו ואתה שוכח שיש סרטן בעולם, טפו טפו, ושיש כל מיני ביטויים ארץ ישראליים וולגריים, ושיש ריח של זיעה כשיוצא לך לסוע באוטובוס, ואתה רק רוצה לכרוע על ברכיך (לא בצורה מינית) ולהודות לאלוהים שהיא קיימת. יש סיפור כזה של מרק טווין נדמה לי, תחפשו. בכל אופן, האלה הסכימה, לצאת איתי, לאכול שרימפס באופן לא מחייב, כמובן שלא יודעת כלום על כל הקטע שלי עם רגליים וכל זה. בסוף לא פירות ים, ישבנו בבית קפה תל אביבי ידוע, אוכלים פרוסת עוגת שוקולד שהוא מפורסם בה ושותים שוקו, והיא מספרת על עצמה כל מיני דברים, דברים שלא שמעתי במשרד בכל אותם ימים של כמיהה, היא מציגה את עצמה, עוברת תחנה אחרי תחנה ובוחנת, מציגה לראווה פיסות מהעבר, ואני יושב שם מוקסם, משתדל להנהן במקומות הנכונים, משתדל להדחיק את החרדה שאני מרגיש, רק שלא תראה את החרדה חס וחלילה, הרי גברים נוירוטיים, בניגוד למה שוודי אלן חושב, הם לא בדיוק המצרך הכי מבוקש, בטח לא אצל אחת כזאת, ראיתי את החבר לשעבר שלה, שנאתי את החבר שלה לשעבר, שנאתי אותו כשהיה מגיע למשרד ואוסף אותה, לעיתים מחבק את המותן הדקה הזאת שלפי חוק סרטי ההתבגרות הייתה אמורה להיות שלי. אבל הנה, היא איתי עכשיו, יושבת, לכוס שוקו ועוגת שוקולד, היפה הזאת, מספרת על עצמה, ואני יושב ומביט עליה, ותוך כדי שמביט עליה חושב שוב כמה אני לא מסוגל לתפוס את היופי הזה בעיני רוחי, הנה, אני מביט עליה ולא מצליח להבין לגמרי עד הסוף איך היא באמת נראית. אני יכול להיות גם כריזמטי לפעמים, כשאני רוצה, כשאני מרגיש שאני חייב, כשאין לי ברירה ואני צריך לצאת מעצמי ולהשתדל להקסים, אז עשיתי כל מה שיכלתי, שתקתי במקומות הנכונים והנהנתי במקומות הנכונים וניסיתי לגרום לה להבין שאני כל כך רוצה אותה ואת המותן הדקה שלה, ואת עיניה הירוקות חומות ושערה החום החלק, רק שתבין כמה אני רוצה, כל הכמיהה הזאת שהצטברה עד שהצלחתי להכריח את עצמי להעז להציע לה. ועכשיו היא יושבת מולי בבית הקפה הזה, אלוהים אדירים, זה לא ייתכן, זה לא ייתכן שהיא יושבת מולי בבית הקפה הזה, כריזמטי אולי, טיפה, אבל בכל זאת אני רק חנון קטן והיא מושלמת. אני כל כך מתגעגע אליה עכשיו כשאני חושב על זה, אולי היה לי בכל זאת סיכוי איתה, אולי אם הייתי עושה משהו אחר. אבל לא, היא סיפרה על עצמה, והייתי מוקסם, מקשיב למילים המתנגנות שלה, שפה אוניברסיטאית, ואני לא אידיוט, בכל זאת, אבל השפה שלה כל כך גבוהה ועשירה, הרגשתי שהיא עושה לי חסד שהיא יושבת ומדברת איתי. וזהו, אז כשיצאנו מהבית קפה, ככה, מסביב כל הזוגות הישראלים המסריחים האלה מדברים על היי טק ועל בורסה ועל כסף ומנסים להדחיק את החרדה הקיומית שלהם בכוס קפה איטלקי אמיתי ובשיחה עם מישהי חצי זרה, אז ככה יצאנו מהבית קפה, והיה ברחוב ריח כזה שהזכיר לי יום אחר שחזרתי מבית הספר היסודי והלכתי לבית פעם אחת בדרך הלא הנכונה, נדמה לי חודש אפריל, ואני פשוט רוצה לגרום לכם להבין את ההרגשה הזאת של לחזור מהבית ספר בדרך הלא נכונה, בחודש אפריל כשכל העצים באותו הרחוב מניצים פרחים ענקיים לבנים עם תוכן ורוד, חלקם נופלים על המדרכה, בדרך הלא נכונה, ועוברת אותה אחת מהכיתה, גבוהה, שיער בלונדיני חלק, אני פשוט רוצה לגרום לכם להבין את ההרגשה הזאת, זה נראה לי חשוב ברגע זה, מצידי הרחוב העצים הפורחים, והיא במקרה עוברת בדרך הלא נכונה, ואתה מודה לאלוהים שבחרת בדרך הזאת כשהיא מחייכת אליך. אז יצאנו מהבית קפה והיה את הריח הזה, והרגשתי טוב עם עצמי ועם העולם, שהיא יוצאת איתי, רציתי להודות לה כל כך הרבה פעמים על החסד שהיא עושה לי כשהיא מסכימה לדבר עם מישהו נחות כמוני, צריך להיזהר מהרוב תודות האלה, שלא תיבהל, אז רק חייכתי. ויש לי את התחושה הזאת שיש פה משהו חשוב, משהו עמוק, לגרום למישהי כל כך יפה לתת לי, יצור נחות, הפיסטוס, והיא הרי הייתה אהובתו, זה אירוני לא? לתת לי ללטף את המותן הדקה. למה יש לי תחושה כל כך חזקה שיש משמעות לכמיהה הזאת אליה, למושלמת הזאת, לסתומה הזאת, למה לעזאזל. |
|
morgause(מתחלפת){מ} |
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
morgause(מתחלפת){מ} • 30 בינו׳ 2010
נהדר.
|
|
Bloody |
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
Bloody • 30 בינו׳ 2010
אני אשתדל לחסוך לכמה מכותבות הפורום עבודה ואסכם את 20 העמודים הבאים:
צ'רנוחה, חבל שאתה חי בעולם הפנטזיות שלך, זה לא בסדר, יא אימפוטנט, למה אתה מבזה את המין הנשי? מה עם רצונות השולטת? ובכלל, תפסיק כבר לאונן! בנימה אישית יותר, אחלה קטע |
|
Dunbar{Supreme93} |
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
30 בינו׳ 2010
Dunbar{Supreme93} • 30 בינו׳ 2010
תודה רבה מורגאוס,
בלאדי |
|
אלימלך |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
אלימלך • 31 בינו׳ 2010
Bloody כתב/ה: אני אשתדל לחסוך לכמה מכותבות הפורום עבודה ואסכם את 20 העמודים הבאים:
צ'רנוחה, חבל שאתה חי בעולם הפנטזיות שלך, זה לא בסדר, יא אימפוטנט, למה אתה מבזה את המין הנשי? מה עם רצונות השולטת? ובכלל, תפסיק כבר לאונן! בנימה אישית יותר, אחלה קטע אני אישית מאד אוהב לקרוא את כותבות הפורום, אז מאד אודה לך באם תשתדל פחות לחסוך מהן לכתוב. אני חושב שעדיף היה שכל אחד תכתוב בשם עצמו, ואז נהנה כולנו ממגוון דעות. וכן, לדעתי בפורום שליטה נשית יש צורך להתחשב ברצונות השולטת, אבל זו רק דעתי. אני מאמין שאם כתוצאה מתגובתך זו נמנעה איזו מישהי מאושיות הפורום מלהגיב, יצא שכרו של צ'ארנוחה בהפסדו. בקשר לפוסט עצמו, בסדר, לי זה לא עשה לא לפה ולא לפה. מאחר ואני הדיוט ספרותי אין צורך ל קחת את הערתי לפוסט בצורה רצינית מידי. |
|
Bloody |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
Bloody • 31 בינו׳ 2010
אלימלך כתב/ה: אני אישית מאד אוהב לקרוא את כותבות הפורום, אז מאד אודה לך באם תשתדל פחות לחסוך מהן לכתוב. אני חושב שעדיף היה שכל אחד תכתוב בשם עצמו, ואז נהנה כולנו ממגוון דעות. וכן, לדעתי בפורום שליטה נשית יש צורך להתחשב ברצונות השולטת, אבל זו רק דעתי. אני מאמין שאם כתוצאה מתגובתך זו נמנעה איזו מישהי מאושיות הפורום מלהגיב, יצא שכרו של צ'ארנוחה בהפסדו. קטונתי אני מלמנוע ממישהי לכתוב בפורום, ובמיוחד מאושיה כלשהי בפורום הפמדום. אבל אם לא נכתבו דברים, אולי הן מסכימות? |
|
underfoot |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
underfoot • 31 בינו׳ 2010
יש משהו בשורה האחרונה שהופך את הישות המדהימה ומושא התשוקה לסתומה. סתומה כמו ביוב סתום, טיפשה, מכוערת, דבר מה ניקלה. לרגע היא כל כך אדירה מדהימה וסקסית עד שאתה מוכן לנקות עם הלשון שלך (ששמורה לרוב לנישוקים ומטעמים) את הטינופת מהסוליה של הנעל הארוטית שלה...ואז פתאום היא בעצמה הופכת לסתומה ואתה לא מבין למה בכלל אתה נמשך למישהי כזאת. היא הופכת בעצמה לחלק מהטינופת שעל הסוליה שלך.
או שמדובר בעניין מסקרן, מן דינמיקה של תסכולים אולי, או שסתם מדובר בפליטת פה. |
|
אלימלך |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
אלימלך • 31 בינו׳ 2010
Bloody כתב/ה: אלימלך כתב/ה: אני אישית מאד אוהב לקרוא את כותבות הפורום, אז מאד אודה לך באם תשתדל פחות לחסוך מהן לכתוב. אני חושב שעדיף היה שכל אחד תכתוב בשם עצמו, ואז נהנה כולנו ממגוון דעות. וכן, לדעתי בפורום שליטה נשית יש צורך להתחשב ברצונות השולטת, אבל זו רק דעתי. אני מאמין שאם כתוצאה מתגובתך זו נמנעה איזו מישהי מאושיות הפורום מלהגיב, יצא שכרו של צ'ארנוחה בהפסדו. קטונתי אני מלמנוע ממישהי לכתוב בפורום, ובמיוחד מאושיה כלשהי בפורום הפמדום. אבל אם לא נכתבו דברים, אולי הן מסכימות? אולי, ואולי לא. אבל זאת אף פעם לא נדע. אז אולי בכל זאת תשתדל לחסוך מאיתנו את החסכונות שלך. תביע את דעתך, אבל תן להן להביע את דעתם. |
|
Bloody |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
Bloody • 31 בינו׳ 2010
אלימלך, אביר תהיה להוד מעלתה!
|
|
אלימלך |
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
לפני 14 שנים •
31 בינו׳ 2010
אלימלך • 31 בינו׳ 2010
עוד אביר כזה ואבדנו.
|
|