Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
15 בפבר׳ 2010
האוכל עדיין חם
עכשיו היא יושבת בסלון שלה, התל אביבי, כשהערב יורד דרך התריסים החצי סגורים של המרפסת. היא יושבת ומחבקת את רגליה המקופלות על הספה, מקשיבה למוזיקה שקטה שנשמעת מאחת דירות השכנים. כל האורות כבויים. השיער הארוך החום שלה שהיא כה גאה בו מפוזר על פניה. אפלוליות הערב דרך התריסים מזכירה לה את הילדות, גם אז הייתה יושבת כך לעיתים לבד בערבים, כשהבית שקט לגמרי.
אין לה חשק לפתוח טלוויזיה, ואין לה חשק לפתוח את האינטרנט, וכך היא מעבירה את הערב עם עצמה כשהיא חושבת על המושפל האחרון שלה. לפני שנים, כשרק נחשפה לעולם הזה, הרגישה שמגיעה אל ארץ פלאות מלוכלכת. במקרה הגיעה אל חדר אדונים ומשרתות בצ'ט של יואל. שם נפלה לידיים של שולט מבוגר ומנוסה, שבשבילו, אז, הייתה טרף קל. הוא הקסים אותה בהעמדת הפנים הבוגרת והמנוסה שלו, והיא, בחורה צעירה ומבולבלת מצאה נחמה במפגשים איתו בהם היה קושר ומכאיב לה בצורה שאז נראתה לה מנוסה, וכעת היא נראית לה אוטומטית. גם היה מוציא אותה אל מסעדות יוקרתיות, בהן העדיפה לא לשים לב למבטים השואלים של הסועדים, האם היא הבת שלו או שמא הדייט שלו. בסוף נפרדו, והיא המשיכה להיפגש עם שולטים, בתחילה במועדון הדנג'ן ואח"כ בפורום הכלוב. היא צברה הרבה ניסיון, בקשירות, בכאב, בהשפלות. אהבה במיוחד את השולטים שהקרינו עוצמה מעורבת באינטליגנציה. נזכרת כעת במפגש עם שולט שסיפר על עצמו שהוא מאסטרנט לפילוסופיה, ובשיחה המקדימה שלהם בצ'ט הרבה לפזר ציטוטים של ניטשה ואפלטון. רק כשנפגשו הבינה איזה שרלטן הוא, כשהייתה קשורה והוא ליהג לה לא הצליחה להתאפק מלהתפרק בצחוק משחרר והוא נעמד עירום, הזין שלו מדולדל והשוט שלו שמוט לרצפה. אבל היו השולטים העמוקים, אלה שהפגישות איתם היוו לה חוויה עמוקה. הם השתדלו לכבוש אותה בעוצמה שלהם, ובשכל שלהם, ובמניפולציות שלהם, וחלקם ידעו להכאיב ולהשפיל בצורות מאוד מתוחכמות. וכשיוצא לה להיזכר בסשנים איתם בערבים בודדים כאלה, היא נזכרת בהם בערגה. וכעת היא יושבת והערב הופך ללילה, וזה מזכיר לה איך כילדה הייתה יושבת כך ומחכה שהוריה יגיעו הביתה רק כדי שיהיה רעש בבית. לפני מספר חודשים החלה לבקר בחדר הבנות על הבנים. בהתחלה היא שנאה את הרכרוכיות של העבדים שם, ואת האובססיביות. או שהיו טיפשים מכדי להתייחס אליהם, או שליהגו על עצמם בדרך שנראתה לה מאוד לא גברית. אבל היה שם משהו שבכל זאת עורר אצלה ניצוץ. ועם הזמן גם שוחחה עם חלק בצ'ט, ולעיתים כאשר נעלה מגפיים בבוקר ולאחר מכן הסתכלה על עצמה במראה, שאלה את עצמה האם היא מתגרית מכך. והתחילה להיפגש מדי פעם עם עבדים. הסשנים איתם היו חסרים את העוצמה של הסשנים עם המאסטרים, הם גם דרשו יותר מאמץ מצידה. לא עוד לשכב קשורה על המיטה ולחכות להצלפות או להשפלות, או לעמוד מולו כמו בובה ולבצע את שאמר, כעת ציפו ממנה להיות המפעילה. והיא קראה לא מעט בנושאים האלה כדי שתוכל להבין כיצד עליה לנהוג, עד שעבד אחד נתן לה עצה, איך עליה להתנהג כפי שהייתה רוצה שהמאסטר ינהג כלפיה. המושפל האחרון שלה, היא הרגישה קשר יותר עמוק אליו, הם שוחחו הרבה, הוא היה חכם ומשכיל כמוה, והשיחות איתו היו משעשעות. כן, הוא אהב לנווט את השיחות אל עולמו הפנימי שהיה רווי בפמדום, אך ידע לעשות זאת בדרך משעשעת וליצור את ההרגשה שהיא מעורבת בעולם הזה. עכשיו היא נזכרת במפגש האחרון שלהם. הם נפגשו בדירה שלה, וכשנכנס לסלון נהנתה מהמבט הרעב ומלא התאווה שהיה על הפנים שלו כאשר ראה אותה יושבת לבושה רק בתחתונים ונעלי עקב ומחכה לו. היא כיוונה אותו לרדת על ארבע ולנהוג ככלב, וכמעט הופתעה מעוצמת התשוקה שהביע כאשר ליקק את נעליה ואח"כ את כפות רגליה, וכאשר ירד לה. והסשן התקדם לאט, והיא שתתה יין אדום ושמה מוזיקה יפה במערכת. והוא היה מקסים. וכאשר שכב על הבטן על המיטה הגדולה שלה והיא חדרה אליו בדילדו שקנתה לפני מספר חודשים, ידיו כעת אזוקות מאחורי הגב, היא ראתה את העיניים העצומות שלו במראה של השידה שלה, האור בחדר היה דלוק, היא חדרה אליו, והיא ראתה את הפנים שלו רוויות בתשוקה של העולם הפנימי שלו, העיניים שלו עצומות, וראתה את עצמה חודרת אליו עם דילדו, והיא הבינה מה זאת בדידות כאשר ראתה את העיניים העצומות שלו ואת הפנים התאוותניות החזיריות שלו וחשבה לעצמה שמעולם, מעולם, אף אחד מהשולטים המתוחכמים שלה לא הכאיב לה כמו ההרגשה הבודדה הזאת. וכעת היא יושבת בסלון שלה וכבר לילה. |
|
|
אלימלך
|
לפני 14 שנים •
15 בפבר׳ 2010
בחייאת צ'ארנוחה, תודה, סאטירה, נכון סאטירה?
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
15 בפבר׳ 2010
תחושת הבדידות מועברת פה מאוד חזק. אהבתי. קטע יפה מאוד.
|
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
16 בפבר׳ 2010
Re: האוכל עדיין חם צ'ארנוחה כתב/ה: היא קראה לא מעט בנושאים האלה כדי שתוכל להבין כיצד עליה לנהוג, עד שעבד אחד נתן לה עצה, איך עליה להתנהג כפי שהייתה רוצה שהמאסטר ינהג כלפיה.
לפעמים אנחנו מתבוננים במראה כדי שלא נחוש בדידות. וזה לא עוזר. זה קטע יפה, עם כל המראות שבו. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
16 בפבר׳ 2010
מקסים ומרגש ועצוב.
למרות שהרעיון דומה, זה חדר אליי הרבה יותר עמוק מפעולה 22 (רפאל, מצטער, יש לי מאהב חדש.. אלה החיים (: ). גם אני יכול להבין מאיזו מקום כתבת את זה ולמה, ומה זה עושה לך. זה בדידות שלנו לא פחות מהבדידות שלה. לא להיות מסוגלים להעניק לה מה שהיא רוצה. בעיקר ברגע העונג העילאי (והחזירי) שלנו. שזה לא זה, אז אנחנו לבד והן לבד באותו הרגע. זה כמובן לא תמיד ככה, ולא חייב להיות, אבל אני מבין למה התכוונת. ואם נחזור רגע אליה, מה שמעציב אותי *באמת* בפורום, זה שאישה לא יכלה לכתוב דבר כזה פה. כי היא לא תהיה *מלכה אמיתית* למרות שבעצם היא כן... לפחות בעיניי. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
16 בפבר׳ 2010
האמת שרק אחרי שכתבתי נזכרתי שאת הקטע עם המראה והבדידות קראתי בבלוג של גילשר (בהקשר הפוך), שבעיני הוא הכותב הכי טוב בכלוב, אז הקרדיט שלו.
|
|
|