נוריתE
|
לפני 15 שנים •
13 במרץ 2010
ציות מותנה? (או אולי "הטבע השפחתי")
יצא לי השבוע לנהל שיחה עם אדם,אחד משלנו
והוא שואל, נניח ואת יושבת בבית קפה, וניגש אליך אדם שמצאת חן בעיניו ואיך שהוא הוא קלט שאת שפחה והוא אדון (תיאוריית הראדאר המפורסמת, אבל לא גיי-ראדר אלא ורסיה קהילתית משלנו) אז אותו אחד יגש אליך בבית קפה ונניח יצווה עליך לנשק את כף ידו או משהו כזה כי הרי הוא אדון את שפחה ועלייך,מטיבעך לציית,גם לזר גמור אותה סיטואציה עשויה לקחת מקום גם ב"מסיבת קהילה" זאת או אחרת,דרך אגב ,לווא דוקא בצבור שבו אני עשויה להתבייש איך תגיבי? עניתי: גם אם אני שפחה בנשמה,בטיבעי וגם אם הוא שולט ,אני לא ארד על ברכי ולא אנשק את כף ידו של גבר זר רק כי הוא מצווה ורק כי "אני כזאת" ,ויש בי את הנטיה הרצון והצורך. אני צריכה למצא,את האחד, שמתאים לי, את זה שארצה לנשק את כף ידו ומעבר לזה.. אני לא חייבת לא מחוייבת ולא צריכה ללכת עם כל אחד בכל תנאי רק כי אני שפחה והוא אדון אני לא חייבת ולא צריכה לעשות דברים רק על מנת להרגיע את הצרכים הפיזיים המידיים שלי ו"להמשיך הלאה" "רגועה", נוסח "סטוץ בידיס''מי". אני ,אישית,מצאתי עצמי כלא בנויה לזה. (ושזה היה ברור שכל זה נכתב בלשון אישית דעה פרטית וללא השלכות ו/או מתיחת ביקורת זאת או אחרת על דרכים אחרות) אני בתור בנאדם שהיא גם שפחה, מחוייבת לעצמי ,למצא את זה שיתאים לי ורק לי. וכאן המקום שלכן,בנות וגם שלכם השולטים שכאן מה אתן/ם חושבים/ות על זה ,עניין ה"טבע הצייתני המותנה. מסכימים/ות איתי או שלא |
|
|
|
|
|