רפאל
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
"עוד בבקשה" או "די, תפסיק"
זו שאלה לשולטים, שולטות, מתחלפים, מתחלפות, וכל השאר:
מה עושה לכם את זה יותר, להצליף במישהו שמשתוקק להצלפות או במישהו שנרתע מהצלפות? אינני שואל מה נכון יותר, או מה ראוי יותר, או מה מוסרי יותר. אני שואל על הצד הרגשי, או על חרמנות נטו (עד כמה שאפשר לבודד אותה). מה מעורר אתכם יותר או מושך אתכם יותר, מישהו שיגיד "אני כל כך רוצה שתצליף בי", "אפשר עוד בבקשה..." וכו', או דווקא "די, תפסיק... זה כואב לי.... למה אתה עושה לי את זה" וכאלו? מה "מעמיד" לכם אותו יותר, מישהו שכולו אקסטזה מינית בזמן שאתם מצליפים בו, או מישהו שמתייסר ובוכה? ותהיה אשר תהיה תשובתכם, כיצד אתם מסבירים אותה מבחינה רגשית ופסיכולוגית? |
|
|
ginger
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
הראוי, הנכון, המוסרי, המיני, החרמני, אצלי כרוכים אחד באחר.
אם מי מהם חסר, תהיה חסרה גם האקסטזה המינית ריגשית. למה ? כי אדם הוא מעגל שלם שמורכב מנקודות נקודות שאף אחת מהן אינה האדם השלם אבל ביחד - כן. עושה לי כשהאדם שאני אוהבת - ננגע עמוק בין אם נישקתי לו את גב היד בין אם הפכתי את ביטנו במבט או מילה, בין אם הוא התחנן לעוד לבין אם התחנן כי אחדל. מעדיפה הכל במשפט אחד: "די תפסיקי (נשימה) עוד בבקשה". |
|
|
| האדון אבישי |
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
שנרתעת שהיא לא רוצה
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
מעדיפה את זה בשפת גוף ומילים בודדות מאשר במשפטי ציווי.
כך או כך האידאל מבחינתי זה מסר כולל של "נורא כואב לי ואני רוצה עוד", או "זה קשה לי אבל אני אעמוד בזה". אני בדרך כלל מחפשת את הגבול, מנסה למצוא את הנקודה המדוייקת שבה הכי קרובים לגבול אבל לא עוברים אותו. מה שהכי מוריד לי זה סבל ממשי או מראיתו. כך שאם אני צריכה לבחור בין האפשרויות שנתת, אני מעדיפה הבעת עונג. אבל הכי טוב זה משהו באמצע. משהו כמו "עונג מאתגר". להסביר את זה? לא רוצה לעשות רע לאף אחד, לא רוצה משאות על המצפון שלי. אז מנסה להגיע לגבול, להכאיב מבלי לעבור את הקו שאחריו הוא כבר חווה משהו שהוא באמת שלא רוצה לחוות. זה חשוב לי לא לעבור את הקו הזה, יותר ממה שמושך אותי להתקרב אליו. |
|
|
Lordpain(שולט)
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
תמשיך או אפשר עוד בבקשה מכבה אותי באותה מידה כמו די תפסיק .
אותי מרגשת ההתמסרות שלה, אשר אני מרגיש ורואה על כל גופה . בעת הענקת כאב, אני רוצה שהיא תהיה כולה מרוכזת בלקבל ולהכיל, אין כאן מקום לדיבורים או בקשות, רק לנשום ולהיות בתוך הרגע . אם היא מתחילה לבכות זה מרגש אותי עוד יותר, לא בגלל הבכי עצמו אלא בגלל הרגש הכל כך חזק שעורר אותו , הבכי שלה הוא סימן עבורי שאני מצליח לחדור לתוכה עמוק יותר . השאיפה היא לעורר רגש מאד עמוק וחזק, ולא להגיע למספר גבוה של הצלפות, היא שם לא בשביל שאני אצליף בה אלא בשביל לממש עד הסוף את הצורך שלה להתמסר, הענקת הכאב היא רק כלי אחד מבין רבים שדרכם אני גורם לה לממש את הצורך הזה עד הסוף . הכל למען השליטה וההתמסרות, שום דבר לא שם בשביל עצמו, הכוונה שאם ההצלפה מעצימה את השליטה ומעמיקה את ההתמסרות אז יש בה טעם, אבל סתם להכאיב זה חסר כל משמעות עבורי . |
|
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
יולי Yuli כתב/ה: מעדיפה את זה בשפת גוף ומילים בודדות מאשר במשפטי ציווי.
כך או כך האידאל מבחינתי זה מסר כולל של "נורא כואב לי ואני רוצה עוד", או "זה קשה לי אבל אני אעמוד בזה". אני בדרך כלל מחפשת את הגבול, מנסה למצוא את הנקודה המדוייקת שבה הכי קרובים לגבול אבל לא עוברים אותו. מה שהכי מוריד לי זה סבל ממשי או מראיתו. כך שאם אני צריכה לבחור בין האפשרויות שנתת, אני מעדיפה הבעת עונג. אבל הכי טוב זה משהו באמצע. משהו כמו "עונג מאתגר". להסביר את זה? לא רוצה לעשות רע לאף אחד, לא רוצה משאות על המצפון שלי. אז מנסה להגיע לגבול, להכאיב מבלי לעבור את הקו שאחריו הוא כבר חווה משהו שהוא באמת שלא רוצה לחוות. זה חשוב לי לא לעבור את הקו הזה, יותר ממה שמושך אותי להתקרב אליו. לא לא... את מדברת על המצפון. ואני שואל על התשוקה, ועל ההתעוררות המינית. נניח שהקשר כבר מבוסס על הסכמה והוא כשר למהדרין גלאט. עדיין ישנן שתי אפשרויות: 1. הנשלט שלך מתמסר, ומוכן לכך שתצליפי בו כאוות רצונך, אבל זה כואב לו והוא מתייסר מזה. 2. הוא משתוקק לכך שתצליפי בו. הוא מתחרמן מזה ומגיע לאקסטזה מזה. אפילו מתחנן לזה. מבחינה מינית, מה מעורר יותר? הדבר שמעניין אותי אינו היחס להצלפות באופן מיוחד. זה יכול להיות גם היחס להשפלות, או לקשירות, או לפקודות. באופן כללי הדבר שמעניין אותי הוא לשמוע אם את מתחרמנת יותר מכך שאת עושה למישהו דבר שאינו רוצה, או דבר שהוא רוצה. מה מדליק אותך, הפחד שלו, הסבל שלו, הרתיעה שלו, או דווקא גילוי הרצון החריג שלו. אני מבין שזה לא שחור או לבן, אבל אין איזו נטייה ברורה לכאן או לכאן? |
|
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
19 במרץ 2010
ginger כתב/ה: הראוי, הנכון, המוסרי, המיני, החרמני, אצלי כרוכים אחד באחר.
אם מי מהם חסר, תהיה חסרה גם האקסטזה המינית ריגשית. כשאנחנו מתחרמנים איננו מבצעים שיפוט מוסרי. והשאלה היא מה מחרמן יותר. אם גנדי עושה לך את זה יוותר מאשר ג'ינגס חאן - אשרייך. השאלה שלי היא באילו נסיבות תתחרמני יותר כשאת מצליפה בגנדי. ginger כתב/ה: מעדיפה הכל במשפט אחד: "די תפסיקי (נשימה) עוד בבקשה".
זה קצת מוזר, אבל הייתי אומר שהתשובה הזו נוטה לאופציה השנייה. כאשר מצליפים באדם אז ברור שכואב לו ויהיה שם משהו מהסוג של "די תפסיק". השאלה אם לצד זה אנחנו צריכים גם גילוי אקטיבי של רצון ותשוקה מצדו. וכאן נראה שאת אומרת שכן. או שלא? |
|
|
| newoldone |
לפני 14 שנים •
20 במרץ 2010
אני אמנם מהצד השני, אבל מאד ברור לי שהתשוקה שלי להילקח מזינה ומעצימה את התשוקה שלו לקחת.
(וגם שלו את שלי, כך שנוצר מעגל של הזנה הדדית של תשוקה שמתעצמת.) אם אני לא "שם", אז גם מבחינתו זה לא "זה", או לפחות - כדי להיות זהירה בדברי - הרבה פחות "זה". |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 14 שנים •
20 במרץ 2010
[quote="רפאל"]
ginger כתב/ה: כשאנחנו מתחרמנים איננו מבצעים שיפוט מוסרי.
טוב, זה, כמובן, פשוט לא נכון. מצפון, מוסר, סולם הערכים הדתי, אידאולוגיה, מוסכמות חברתיות, ערכי תרבות וכל שאר מרכיבי הזהות שבונים את זהותו של אדם הם כולם חלק מן ההתעוררות המינית שלו. לא רק שהם נוכחים שם, אלא הם גם בלתי ניתנים להפרדה. למשל- "הו, מלכתי, שירפי שני ספרי תורה ואת מסכת בבא מציעא מול עיניי תוך כדי שאת מצליפה בי", או- "הו, מלכתי, זייני אותי בתחת" או במקרה שלנו- "הו, שפחתי, בכי המרורים שלך עושה לי את זה כה" |
|
|
|
ginger
|
לפני 14 שנים •
20 במרץ 2010
את זה אמר רפאל, ולא אני (שאמרתי את ההפך הגמור), כפי שאפשר (אולי) לטעות עפ"י הציטוט החסר.
|
|
|