ginger
|
לפני 14 שנים •
8 באפר׳ 2010
"בכבלי האהבה" - יחסי שליטה וקצת פסיכולוגיה אקדמית.
ד"ר ניצה ירום, העורכת המדעית של הספר "בכבלי האהבה" מאת ג'סיקה בנג'מין, כתבה מאמר ביקורת על הספר. להלן מספר ציטוטים מתוכו, מומלץ לקרוא את המאמר כולו ואת הספר עצמו.
לדיון ו\או לידיעת הקוראים. _________ __________ ___________ ________ _________ ________ _______ _______ ב כבלי האהבה בנג'מין פורשת את רעיונותיה בדבר השליטה הארוטית. הפרדוקס מונח בקיומה של פנטזית שליטה ארוטית המגלמת את הרצון כפול גם בעצמאות וגם בהכרה. היא נוטלת על עצמה את המשימה להתחקות אחר התהליך שבמסגרתו כניעה מרצון מולידה השתלטות, כלומר, הרצון בהגדרה עצמית מוליד שעבוד לאחר המיגדרי. הפנטזיה הרווחת ביותר בתחום השליטה המינית היא הפנטזיה הסדו-מזוכיסטית. בנג'מין מדגימה מצב זה דרך ספורה של O מאת פולין ריאז'. בסיפור של O הקונפליקט בין שאיפה לאוטונומיה לשאיפה להכרה נפתר על ידי התכחשות מוחלטת לעצמי. זוהי הדגמת התיזה המרכזית של בנג'מין – של מצב נפשי שבו המתח בין הצורך באוטונומיה וצורך בהכרה לא נשמר והאישה המשתעבדת היא בעצם האשה הכמהה להכרה במחיר אובדן קיצוני של האוטונומיה שלה. הותור הוא רצוני מתוך כמיהה עזה להיות מישהי, להיות מוכרת באופן כלשהו, כאופציה עדיפה על לא להיות קיימת כלל. האשה הנכנעת לגבר נכנסת למבוך שהוא מצב דיאלקטי מתמשך – ככל שהיא מתמסרת יותר הוא משתמש בה יותר ויותר כקנין, כאוביקט, עד שמואס בה. ההכנעה שלו אותה משמשת אותו להגדרת הנפרדות והשוני שלו. אולם גם כאשר מתהפכים היחסים, לעולם ישארו יחסי שליטה, אף פעם לא יהיו שויוניים. רעיון זה עובר כחוט השני בכתיבתה של בנג'מין. בספרה השני (Like Subjects, Love Objects 1995) הוא שב וחוזר, כשהוא מדגיש את השורשים ההתפתחותיים בכניעות האשה לגבר. אהבת הבת לאביה מובילה לכניעה ולכניעה הארוטית מכיון שהבת זקוקה מאביה להכרה בסוביקטיביות, ביוזמה, בעצמאות, באחרות ובנשיות שלה. היא רוצה ממנו את עצמה. רעיון זה נטלה בנג'מין בעיקר מכתיבתה של מרגרט מהלר כאשר היא מישמת את רעיון ה "rapprochement" שלה, שהוא שלב בהפרדותנו מן התלות הראשונית באוביקט, שלב שבו הנדנדה בין התלות והעצמאות היא בעיצומה. האהבה ההזדהותית היא שלב בפיתוח העצמי הנשי כדרך לזהות את מה שהעצמי הזה זקוק לו לשם השלמתו וכתקוה שההכרה תבוא דרך האהבה והכניעה. האהבה ההזדהותית יכולה להוות חולית מעבר בהתפתחות הזהות הנשית וביכולת ליצור יחסים בוגרים (אדיפליים/סוביקטיליים) עם גבר. אם ההכרה, בעיקר מצד האב, אכן מתממשת היא מהווה נדבך ראשון בהכרת הבת בעצמה כסוביקט, הדומה לאב שהוא סוביקט מן ההתחלה. אולם אם האב לא קולט את הפניה הזו אליו, נשארת הבת "תקועה" במודל הכניעה הארוטית, ההתבטלות באהבה, ההתרוקנות למען הגבר האהוב והמואדר, כדרך חיים מזוכיסטית של האשה, כהסבר נפשי לקשר הבלתי ניתן להתרה של יחסי האדון והעבד ביחסים בין המינים. למאמר המלא: http://www.hebpsy.net/classic_articles.asp?id=491 |
|
|
|
ginger
|
לפני 14 שנים •
8 באפר׳ 2010
ההודעה כבר נחסמה לעריכה.
רציתי להגיד שזה קצת יותר פסיכולוגיה אקדמית ופחות שליטה אבל עדיין ראוי לתשומת לב, כפי שהפנו גם את זו שלי לאחרונה. כי טרם גיבשתי דיעה בעיניין אבל ממה שקראתי בהתרשמות ראשונה, דרכה של ג'סיקה דומה לתפישות בהן גם אני מחזיקה. לא כל דבר, אבל בעיקר בנוגע לתפישת העצמי. הכל מסביב הן מראות דרכן אדם יכול ללמוד על עצמו ולקבל אותו או לתקן בו. המראה, השיקוף שמספק בן הזוג וההכרה במי שאנחנו, הם נדבך חשוב ביותר עליו נשען העולם כולו בסופו של דבר. כן יחסי השליטה. כשהם נכונים וטובים ומפרים ומצמיחים, הם בין השאר מספקים הכרה במי שאנחנו. נותנים לנו לגיטימציה להרגשות שונות ומשונות. איך היא הסבירה שם דרך הפסיכו-אנליזה - הבת לא מחפשת את הבן בגלל הפין שחסר בה, כי אם את עצמה בתוכו. "היא רוצה ממנו (האב) את עצמה". את הפידבק ולא מתוך ההעדר כי אם מתוך המשלים, המתאים. יש הבדל גדול בין השניים. "בנג'מין מבהירה את הפרדוקס הטמון בצורך שלנו להכרה, כאשר היא משלבת בין רעיון של הגל והחשיבה הפסיכואנליטית ההתפתחותית. מהגל היא מאמצת את רעיון הפרדוקס הנטוע בעצם "יחסי האדון והעבד" המראה כיצד שאיפתו של העצמי לעצמאות מוחלטת מתנגשת עם הצורך של העצמי בהכרה מצד האחר. המתח הזה חייב להשמר בנו, אם יקרוס תוצר שליטה. " זו נקודה ששווה מחשבה. |
|
|
אנימה
|
לפני 14 שנים •
8 באפר׳ 2010
כל הספר הוא נקודה למחשבה....
יש עוד שני ספרים מעניינים האחד הוא "משגל" של אנדריאה דבורקין בהוצאת בבל והשני בהוצאת תולעת ספרים שמוציאה תחת מכבשה ספרים נהדרים בפסיכולוגיה למטיבי לכת שנקרא "האם יכולה אהבה להתמיד" של סטיבן א' מיטשל. אם נהנת מכבלי האהבה, ואת במילא בשנים האחרונות נוגעת בחומרים שהם עם מבט פסיכולוגי יותר עמוק, מהספר של מיטשל את עתידה להנות לא פחות. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 14 שנים •
9 באפר׳ 2010
נשמע מענין
תודה על האינפו
|
|
|