הסעודה של ניקול - סיפור פנטזיה לבעלי קיבה חזקה

הסעודה של ניקול - סיפור פנטזיה לבעלי קיבה חזקה

פולו​(נשלט) • 19 במאי 2010

פולו זינק, מאגרף את היריב שלו ישר ללסת. הגלדיאטור הגיב בבעיטה ישירה לבטנו של פולו. פולו התגלגל על רצפת הזירה וניסה לקום, אך הגלדיאטור היה מהיר יותר. הוא קפץ ונחת עם רגלו בחוזקה על גבו של פולו. הגלדיאטור לקח במהירות רצועה שהוחזקה במכנסיו וקשר בחוזקה את פרקי ידיו של פולו. בעזרת רצועה נוספת הוא קשר את קרסוליו של פולו. הגלדיאטור נעמד ותשואות הנשים החרישו את הזירה. הגלדיאטור גרר את פולו מקרסוליו היישר לשולחן השיפוט.

בשולחן השיפוט ישבה ניקול ששלטה באימפריה ביד רמה וכולם סרו למרותה. ניקול אהבה להחליט בעצמה על גורל המפסידים בזירה. היא אהבה להביט בעיניהם הכבויות, לחייך ולחרוץ את דינם.

בדרך כלל, העבדים הלוזרים הופשטו מבגדיהם, נכבלו באמצע הזירה עירומים לקול מצהלות הנשים שצעקו "מוות לעבד הלוזר ... סרסו אותו ... הצליפו בו" ועוד קריאות מצמררות ואכזריות. לאחר שנכבלו במרכז הזירה, העבדים היו מוכים ללא רחמים ע"י השומרות האכזריות של ניקול, להנאת כל היושבות בזירה. לעיתים רחוקות יותר, ניקול הייתה מצווה לכבול את העבדים לסעודה הגדולה שנערכה בארמונה מעת לעת.

ניקול בחנה את פולו, הסתכלה על הגלדיאטור וציוותה "הפשט אותו!". הגלדיאטור הפשיט אותו לעיני ניקול ולעיני כל קהל הנשים צמא הדם. היא קמה ממקומה וסרקה את גופו הערום של פולו מכף רגל עד ראש. 'בשר טרי', חשבה לעצמה ניקול, 'לא רזה מידי ולא שמן מידי. בדיוק כמו שאני אוהבת'. היא התכופפה מעט כדי למשש את בשר השוק ועלתה לכיוון הירכיים המלאות. היא מיששה את ישבנו המלא של פולו, פישקה אותם מעט והציצה לחור ישבנו. ידה נשלחה אל בין רגליו, ואיברו נמשך בחוזקה לאחור אל בין רגליו. הוא התנשף, אך נשאר לעמוד על מקומו. היא עזבה את איברו שהיטלטל מעט לפני שחזר למקומו. 'הממ... איזו עסיסיות', חשבה לעצמה כשהיא מדמיינת את טעמו מתגלגל בפיה.

"כבלו אותו, בבית המטבחיים" ציוותה ניקול "והכינו אותו לסעודה בערב".

פולו נלקח כשגופו כפות וברדס שחור מכסה את ראשו. המקום היה קריר. 'לבטח זה בית המטבחיים', חשב לעצמו. הפחד הכריע אותו ורגליו כשלו. מספר ידיים אחזו בו והרימו אותו על שולחן נירוסטה קר. גופו גולח ונשטף מהשיער המיותר. מספר חוקנים ניתנו לו, עד שהמים שיצאו מגופו היו נקיים. כמה ידיים עדינות, משחו את גופו בקפידה, בשמן בעל ארומה מיוחדת המזכירה טעמים פירותיים ועשבוניים. כל מילימטר בגופו קיבל את תשומת הלב הראויה. דגש הושם במיוחד על איבר המין והאשכים שנמשחו ביסודיות. זקפה לא מתוכננת העלתה שחוק קל בין העוסקות במלאכה. מבעד לברדס, פניו שרו במבוכה רבה. 'כיצד זה גופי נמשח במרינדה ואיברי מגלה סימני הנאה?' תהה לעצמו. מזועזע מהמחשבה שאולי זאת הפעם האחרונה שיחווה אורגזמה, הוא הרפה את גופו והחליט ליהנות מהרגע. איברו הזדקף במלוא הדרו ונשיפותיו תכפו וגברו. הוא הרים את אגנו למעלה כדי לגמור, אך אצבע זריזה וארוכה נשלחה היישר לבסיס איברו, ובלפיתה טבעתית הדוקה של איברו, מנעה ממנו לירות את מטענו. שוב נשמעו צחקוקים קלים. "מצטערת" נלחש קול נשי ועדין לתוך אוזנו "הביצים שלך חייבות להישאר מלאות ועסיסיות לכבוד הוד מעלתה". תסכולו היה רב אך מהר מאוד הבין שזה החלק הפחות בעייתי במצבו. בסיום התהליך, הוא הושלך קשור בידיו וברגליו, לתוך אחד הכלובים הקטנים בפינת בית המטבחיים. יד גסה נשלחה אל בין סורגי הכלוב ומשכה את הברדס מפניו. האנשים שעד לפני שניות ספורות עסקו בהכנת גופו, יצאו את המקום כשהם מגיפים אחריהם דלת כבדה. רק כשהקולות הלכו ונמוגו מעבר לדלת הוא העז להפנות את מבטו הצידה. שורה של כלובים, מסודרים בשורה, נחו להם צמוד לקיר. בתוך כל כלוב כזה היה בן אדם אחד. או שמא כבר לא היו הם בני אדם, אלא בעלי חיים אנושיים עם תכלית אחת ויחידה. בשר חי וטרי המיועד להשביע את רעבונן של נשות האימפריה ובראשן הצארית ניקול. חלקם ישבו שקטים והמתינו לגורלם, חלקם מיררו בבכי חרישי. כולם חלקים משיער גוף, דחוסים כפותים בתוך כלובים מסורגים, שנדמו יותר למכלאות קטנות של חזירים המיועדים לשחיטה.

* * *

הערב הגיע, וכל נשות הממלכה התכנסו בארמונה של ניקול לסעודה הגדולה. הן ישבו סביב שולחנות עגולים עם פניהן לכיוון הבמה. מנחת הערב בירכה את הנשים והכריזה על פתיחתה של הסעודה החגיגית.

הנשים מחאו כף ומכמה מקומות ברחבי האולם נשמעו הקריאות "הכניסו את העבדים ... אנו רעבות". המנחה שעמדה על הבמה סובבה את ראשה ימינה לעבר הגלדיאטור, הנידה בראשה וציוותה "הכנס אותם וקשור אותם אחד ליד השני". שלושה עבדים, כבולים בידיהם וברגליהם, עירומים וחלקים משיער גוף, נגררו אל הבמה אחד אחרי השני. מתקרת הבמה השתלשלו להם שרשראות ברזל, ומרצפת הבמה טבעות ברזל במרחק לא רב האחת מהשנייה. ראשון נקשר פולו. רגליו פושקו בכוח ע"י הגלדיאטור הענק, וטבעות הברזל שעל הרצפה הודקו בכוח לקרסוליו. פולו נאבק ברגליו וניסה לסגור את רגליו, אך לשווא. ידיו הונפו, תוך מאבק, מעל לראשו ונכבלו לשרשרת ברזל שהשתלשלה לה מהתקרה. פולו ניסה להניע את ידיו בפראות ולהשתחרר אך גרם לעצמו סבל מיותר. מנחת הערב חייכה למראה העבד הנאבק וציוותה "מתח אותו!". הגלדיאטור הענק מתח את שרשרת הברזל בכל כוחו ומשך אותה למעלה. כפות רגליו נותקו מהקרקע וגופו התרומם באוויר עד שנעצר בגלל הטבעות שאחזו בקרסוליו. פולו חש איך שזרועותיו כמעט ונתלשות ממקומן. הייסורים היו קשים. צרחות כאב בקעו מגרונו. "השאר אותו כך" ציוותה המנחה. התהליך חזר על עצמו פעמיים נוספות עם שני עבדים נוספים. תוך שעה קלה, ניצבו להם שלושה עבדים קשורים ומתוחים בחוזקה אחד ליד השני, כשגופם באוויר, רגליהם פשוקות ומאובטחות על ידי טבעות הברזל שעל הרצפה וידיהם מתוחות בחוזקה לעבר התקרה.

הנשים צחקו למראה שלושת העבדים הנאנקים בכאבם והחליפו ביניהן רשמים. חלקן דנו בשאלה, בשרו של מי מהם טעים ועסיסי יותר. אחת אף לחשה לחברתה "חבל שאת האשכים אוכלת רק ניקול. מה לא הייתי נותנת בשביל לטעום מהאשכים הללו." אמרה בעודה מצביעה לכיוונו של אחד מהם.

המנחה ניגשה לכל אחד מהעבדים, שיחקה ומשכה באבריהם עד שהזדקרו במלוא הדרם. "קשור להם את הזין והביצים בחוזקה" ציוותה על הגלדיאטור. הוא קשר אותם במיומנות רבה, כשכל אחד מהם נאנק בכאב בתורו. על כל איבר זקור ויפה נתלה תג עם מספר. מספר 1, מספר 2 ומספר 3.

"קדימה בנות" כרזה המנחה, "כל אחת מכן קיבלה אות באנגלית בכניסה. כל אחת בתורה תאמר את האות שבאמתחתה, את מספר העבד ואת נתח הבשר שברצונה לאכול לאחר הצלייה. אני באמצעות המוטות הלוהטים, שנמצאות כשעתיים בתוך הגחלים, אצרוב את נתח הבשר. בתום הסימון, יילקחו העבדים לצלייה. נתחי הבשר המשובח ישופדו מעל אסכלות ענק, בהן גחלים לוחשות מעץ הדרים וייצלו אט אט במשך שעות.

המנחה פנתה לאישה הראשונה בשולחן הראשון והאישה אמרה "האות F , עבד מספר 3 , ירך פנימית". המנחה לקחה את מוט הצריבה שמסומן באות F, ניגשה לעבד מספר 3 והסתכלה לו בעיניים. העבד היה מבוהל ודמעות זלגו מעיניו. "אל תבכה עבד, אתה בסה"כ חזיר שבעוד שעתיים יהיה בתוך הבטן של הנשים הללו. לפחות תועלת מעטה יש ממך". היא חייכה וקירבה את המוט הלוהט לכיוון הירך הפנימית שלו. הוא ניסה להתנגד ולסגור את רגליו, אך טבעות הברזל היו חזקים ממנו. צעקה נשמעה מגרונו כשהוצמד הברזל הלוהט אל ירכו הפנימית. ריח של בשר צלוי נדף לנחיריה של המנחה וגרם לערוותה להירטב.

בחדר ליד, ישבה ניקול ושוחחה עם חברתה. כששמעה את הצרחה של העבד ידעה שהגיע הזמן להיכנס. ניקול מאוד אהבה את רגעי הצריבה בבשרם של העבדים. הכאב, ריח הבשר הצלוי ומראה פניהם של העבדים הביא אותה לריגוש מיני עצום. כשנכנסה ניקול, כולם נעמדו לכבודה ומחאו כף. "ערב טוב גבירותיי, נא לשבת". היא פנתה אל המנחה ואמרה "המשיכי יקירתי". ניקול נגשה לבמה להסתכל על שלושת העבדים העירומים מקרוב. עינה צדה במיוחד את העבד הלוזר, שעל הזין שלו מתנוסס התג עם הספרה 2. זהו העבד שהפסיד היום בקרב, חשבה לעצמה.
"איך קוראים לך, חזיר?" שאלה ניקול.
"מה אכפת לך? הרי את רואה בי נתח בשר שאמור לספק את רעבונך ורעב חברותייך" הגיב בחוצפה מלווה בזעם.
ניקול נעצה מבטה על הזין היפה והזקור של פולו וסיננה לעברו "חצוף!". היא הרימה מעט את הזין הזקור שלו וחשפה את האשכים הגדולים והמגולחים למשעי. היא מששה אותם ואמרה "אתה יודע היכן הם יהיו בעוד כשעתיים, נכון?" והמשיכה תוך ליטוף ביטנה "כאן, בתוך הבטן שלי. זה המעדן הכי טעים".
"רחמי עליי" התחנן פולו. "אנא אל תהרגי אותי. אעשה כל מה שתבקשי. רק אל תהרגי אותי".
עיניו החומות דמעו וליבה של ניקול נכמר עליו. "בפעם השנייה, איך קוראים לך?" שאלה ניקול כשהיא טועמת מהמרינדה שנשארה על אצבעה.
"פולו" ענה העבד.
תוך כדי ליטוף שיער ראשו, שהיה השיער היחיד שהושאר בגופו , נשמעה קריאה מאחת הנשים בשולחן "האות M , עבד מספר 2 , ישבן". המנחה ניגשה עם המוט M לכיוון אחוריו של פולו, אחזה בישבנו הימני ובעודה מחייכת קירבה את המוט הלוהט לעבר ישבנו.
"עצרי!!!" הורתה ניקול.

דממה השתררה וכולם הביטו בפליאה על ניקול. "מה היא עושה?" נשמעו לחישות מקהל הנשים הרעבות. המנחה ההמומה הישירה מבטה אל ניקול, חייכה ואמרה "אההה... הבנתי, את רוצה לצרוב את בשר ישבנו בעצמך.... הנה לך מוט הצריבה", תוך כדי שהיא מושיטה את מוט הברזל הלוהט לעבר ניקול.
"הסירו את העבד וכבלו אותו בצינוק!" פקדה ניקול.
"אבל ניקול, החזיר הזה מופיע בתפריט. שני החזירים הנותרים לא יספיקו לכולן. הנשים כאן רעבות מאוד", אמרה המנחה.
"גלדיאטור" גערה ניקול, "אם אני אצטרך לחזור שוב על דבריי, אתה תמצא את עצמך בתפריט!".
הגלדיאטור מפוחד כולו, התיר את ידיו של פולו כבל אותן מאחרי גבו ושיחרר את רגליו מטבעות הברזל הכבדות. הוא הרים את פולו על כתפו הרחבה ונעלם במהירות.

הקהל הרעב, הביע את אי שביעות רצונו וניקול הסתובבה לעבר הנשים היושבות ואמרה "אורחות יקרות אל תדאגנה, נביא עבד אחר במקום העבד שנלקח. אף אחת מכן לא תצא מכאן רעבה". היא הסתובבה למנחה ושאלה "יש לנו בשר חי נוסף בבית המטבחיים?"
"יש" ענתה המנחה, "יש את העבד השחור גדול המימדים ושני סינים כחושים".
"קחי את העבד השחור" אמרה ניקול.
"בשרו קשה" השיבה לה המנחה.
"הצליפו בו בחוזקה בכל הגוף עד זוב דם ובשרו יתרכך. לאחר שבשרו יזוב דם, פזרו עליו מלח גס וצלו אותו חי מעל הגחלים", אמרה ניקול.

הגלדיאטור שב לבמה וניקול פנתה אליו "עשית את שציוויתי?".
"כן, הוד מעלתה ניקול. השלכתי את העבד לצינוק". ענה הגלדיאטור כשפניו מופנות למטה.
"יופי גלדי" אמרה בסיפוק ניקול, "ועכשיו הבא את העבד השחור ותלה אותו הפוך כשרגליו למעלה".
"מיד, הוד מעלתה ניקול" אמר הגלדיאטור, יצא ושב כעבור מספר דקות עם עבד שחור וגדול מימדים. הנשים בקהל חייכו למראה העבד השחור גדול המימדים, המנסה להיאבק בגלדיאטור. הגלדיאטור היה חזק ומיומן יותר והצליח להשתלט על עליו. העבד היה כבול ברגליו באזיקי מתכת, וידיו היו כבולות גם כן מאחורי גבו. במיומנות רבה הופל הענק השחור לרצפה, רגליו הורמו בכוח ונקשרו לשרשראות הברזל שהשתלשלו להן מהתקרה. רק לאחר שרגליו היו מאובטחות הוסרו אזיקי המתכת מעל רגליו. ידיו נשארו כבולות באזיקים מאחרי גבו. מוט פישוק רחב הונח בין רגליו כדי שלא יוכל לסגור אותם בזמן העינויים האכזריים שנכונו לו וקצוות המוט אובטחו גם כן לקרסוליו בחוזקה. "הרם אותו" ציוותה ניקול. הגלדיאטור סובב את הידית שהרימה את השרשראות למעלה לכיוון התקרה ובתוך מספר שניות היה העבד השחור קשור באוויר כשרגליו מפושקות וידיו קשורות מאחורי גבו. "איזה זין ... איזו נקניקיה ... איזה מעדן" נשמעו קולות מהקהל למראה אברו הענק אשר התדלדל לו למטה ונח לו על בטנו. "איזה אשכים גדולים" אמרה ניקול תוך אחיזתה בהם. העבד השחור נאנק מכאבים כשניקול לחצה חזק יותר את אשכיו. "כואב?" שאלה ניקול. היא עזבה את אשכיו ונעמדה מאחוריו. "איזה ישבן גדול ועסיסי" אמרה תוך כדי עיסוי פלחי ישבנו. "ומה יש לנו כאן" צחקה ניקול תוך כדי שהיא פוערת את שני פלחי הישבן לרווחה. "חור של תחת יפה וורדרד". הקהל התמוגג מהנאה למראה ניקול המקניטה את העבד השחור וגדול הממדים. "תגיד לי" אמרה ניקול כשהיא אוחזת בישבנו הפעור "איך זה שאתה כזה שחור, והחור של התחת שלך כזה וורוד?". העבד היה מבוהל ומפוחד עד מוות. "בקרוב תשופד חי באמצעות מוט ארוך, שיוחדר לך מכאן" אמרה בעודה דוחפת מעט מהמרינדה פנימה לתוך חור ישבנו "וייצא מהפה. אז תונח לצלייה איטית על שני מוטות בצורת Y עד שתיהפך לבשר צלוי ועסיסי. המממ... אני לא יכולה לחכות כבר לחתוך נתח מהישבן שלך ולהתענג על כל ביס" אמרה ניקול כשהיא מלקקת את שפתיה.
"קדימה" פנתה אל המנחה "אני מתחילה להיות רעבה! נא להמשיך בערב" הוסיפה כשהיא יורדת מהבמה ומתיישבת על כסאה השמור לה בקדמת הבמה.

המנחה חייכה ואמרה "בואו נזדרז גבירותיי אחרת לא נאכל היום". היא פנתה אל השולחן השני, השלישי וכך הלאה כשכל אישה בתורה מציינת את האות שקיבלה, את מספר העבד ואת נתח הבשר שברצונה לאכול. צרחות העבדים היוו בידור וריגוש מיני לכל הנשים הנוכחות. הריח של צריבות הבשר התפשט בחלל האולם, מה שגרם לנשים להיות רעבות יותר.
"סיימנו עם סימון הבשר" אמרה המנחה "ניקול, את מוזמנת לחתוך את החלקים האהובים עלייך במיוחד, הלא הם הזין והביצים" הוסיפה בחיוך קל.

תוך כדי עלייתה לבמה, נטלה ניקול, את הסכין האהובה עליה במיוחד שנחה לה בתוך הגחלים שעה ארוכה עד להאדמת להב הסכין. תחילה ניגשה לעבד השחור גדול המימדים שהיה תלוי במהופך. בידה השמאלית אחזה באיבר מינו הענק והזקור ובידה הימנית האוחזת בסכין החדה והלוהטת, חתכה את איברו מבסיסו. הסכין הלוהטת מנעה את הדימום מהמקום שבו פעם היה מחובר לו זין שחור גדול ויפה. העבד השחור נאנק מכאבים והסתכל המום ומבוהל על הזין שלו שהיה תלוי בידה של ניקול. מבט קצר לגלדיאטור וחיש מייד נטל הגלדיאטור את הזין והניח אותו על רשת הגריל שהוצב מבעוד מועד בצידה הימני של הבמה. ניקול שיחררה את החבל שעדיין היה כרוך סביב בסיס אשכיו של העבד, אחזה באשכים הגדולים והמלאים ותוך כדי ליקוק שפתיה חתכה את האשכים מבסיס השק המחובר לגוף. שוב הגיע הגלדיאטור, נטל את שק האשכים ורוקן את תוכנם מעל רשת הברזל הלוהטת. שק האשכים הושם בצד לשימוש מאוחר יותר. ניקול אהבה לעבד את עורות שקי האשכים ולתפור מהם תיקים שבהם נהגה להתגאות באירועים השונים בממלכתה. שני העבדים האחרים סורסו אף הם באכזריות, ובתוך דקות ספורות, נחו להם על רשת הגריל שלושה אברי מין וששה אשכים בודדים.

ניקול אהבה לצלות את אברי המין והאשכים בעצמה. היא נטלה מזלג ארוך במיוחד, בעל שני להבים חדים וארוכים וניגשה אל רשת הגריל. ניחוח הבשר הצלוי עלה באפה של ניקול. האשכים שניצלו מעט נהפכו מעל הרשת ובתוך דקות מעטות התבקעו להם מעט. "זה הזמן להסיר את האשכים מעל הגריל" אמרה ופנתה לגלדיאטור "את הצלחת!". הגלדיאטור הביא בזריזות את הצלחת וששת האשכים הצלויים למחצה הושמו במיומנות ע"י ניקול. 'זה הזמן להפוך את שלושת אברי המין', חשבה ניקול ונעצה בחוזקה את להבי המזלג בזין הלבן שהתכווץ מעט. הזין הלבן והיפה תסס כשננעץ המזלג לתוכו. המיצים נטפו לתוך הגחלים הלוחשות שתססו. 'זה נראה טוב' חשבה לעצמה בהרימה את נתח הבשר העסיסי שקיבל גוון חום-זהוב ונהפך על צידו. שני איברי המין האחרים נהפכו גם כן מעל הרשת. "אוי, זה כל כך יפה" אמרה המנחה לניקול בעודה מצביעה על סימני הרשת שנצרבו על הנקניקיות. בתוך כחמש דקות הוסרו מעל רשת הגריל אל הצלחת שלושת הנקניקיות שהיו צלויים היטב והצטרפו לששת האשכים. "הבמה כולה שלך" אמרה ניקול למנחה. נטלה את הצלחת וירדה אל הצינוק שבו היה פולו ערום וכבול.

* * *

"אז מה יש לנו כאן" שאלה ניקול תוך נעיצת המזלג באחד האשכים שמונח בצלחתה, "חזיר עסיסי כבול וערום" המשיכה בהתרסה וחייכה לעבר פולו. פולו הביט עליה בעיניים מפוחדות בזמן שהאשך הנעוץ על המזלג עשה את דרכו לפיה. היא חייכה שוב לעברו בראותה את מבטו המבוהל, "הממ... זה כל כך טעים" היא אמרה "אני עדיין מתלבטת מה לעשות איתך" אמרה כשהיא בולעת את האשך. "האם לאלף אותך חיית פרא שכמוך? או להשתמש בך בדיוק למה שנועדת, להיות בשר צלוי ועסיסי".
פולו החל לבכות ובגרון חנוק אמר "אני לא רוצה למות".
"אני בטוחה בזאת" אמרה ניקול ופרצה בצחוק רם "גם הוא לא רצה למות" אמרה והסתכלה על האשך שנותר מיותם בצלחתה. היא נעצה את המזלג באשך, קירבה אותו אל אפה ושאפה את ריח הבשר הצלוי. "נכון שגם אתה לא רצית למות?" היא שאלה את האשך ופרצה בצחוק גדול. היא קרבה את המזלג לפיה והאשך נעלם לו. היא גלגלה אותו מעט על הלשון לפני שלעסה אותו בתאווה רבה. המזלג חזר לצלחת. "הקשב היטב פולו" אמרה והסתכלה בעיניו "אתה תקבל הזדמנות לחיות אבל אם תאכזב אותי אתה תמצא עצמך נצלה חי מעל האש עד שתצא נשמתך ובשרך ייאכל. האם אתה מבין זאת?".
פולו הנהן בראשו לחיוב.
"יפה" אמרה ניקול. "בשלב הראשון, אתה תלמד להכיר את הריח שלי" אמרה והתקרבה לכלוב שבו שכב פולו. פולו נרתע לאחור. היא חלצה מגף אחד ודחפה את כף רגלה מבעד לסורגי הכלוב "רחרח אותי, כלב!" פקדה. פולו ציית במהירות והצמיד אפו לכף רגלה של ניקול תוך כדי שהוא מרחרח במלוא המרץ. הוא לא רצה לאכזב אותה. הוא ידע מה יהיה סופו אם הוא יאכזב אותה. כעבור כמה רגעים הוציאה ניקול את רגלה מהכלוב ואמרה "המממ... יש לך פוטנציאל" והוסיפה "אבל זו רק ההתחלה". "יש לך מושג את מה אתה הולך לרחרח עכשיו, כלב?" שאלה ניקול.
"לא" ענה פולו.
"תקשיב טוב עבד נחות שכמותך, מרגע זה והלאה אתה קורא לי מלכתי. אני מספיק ברורה?".
פולו המפוחד השיב "כן מלכתי, את מספיק ברורה".
"אתה הולך לרחרח לי עכשיו את התחת, כלב" אמרה ניקול והסתובבה עם גבה לכלוב. היא הרימה את שמלתה והפשילה את תחתוניה. היא פישקה את ישבניה לרווחה ונצמדה עם אחוריה אל הסורגים. "קדימה כלב, תריח לי את התחת" אמרה ניקול בקול סמכותי. פולו זחל על ארבע אל בין סורגי הכלוב וקירב את חוטמו אל פי הטבעת של מלכתו. הוא החל לרחרח את פי הטבעת באוויר כשאפו נוגע לא נוגע בישבנה המלכותי של ניקול. "הצמד את האף לתחת שלי! אני רוצה את האף שלך בתוך התחת שלי, עבד!" נזפה בו ניקול. פולו הצמיד את אפו בחוזקה לישבנה של ניקול והחל לשאוף בחוזקה את ריחה של מלכתו. "יופי עבד, תסניף חזק. אתה צריך להכיר טוב טוב את הריח של התחת שלי" אמרה ניקול והוסיפה, "עכשיו לקק לי את התחת עבד! לקק טוב טוב את התחת שלי!". פולו שלף לשון רטובה והחל ללקק מסביב לחור ישבנה, ניקול התמוגגה מתענוג ואמרה "יפה לך עבד, עכשיו החדר את לשונך עמוק לתוך החור של התחת שלי. הכי עמוק שאתה יכול". פולו החל מחדיר לשונו לתוך פי הטבעת של מלכתו תוך כדי ניסיונו לדחוף עמוק ככל האפשר, על מנת לא לאכזב אותה. "תתאמץ עוד עבד! לא כל הלשון שלך נמצאת בפנים". פרצופו של פולו נמרח על ישבנה של ניקול על מנת לאפשר ללשונו לחדור פנימה כמה שיותר. ניקול הביעה את שביעות רצונה ואמרה "אתה רואה עבד? כשאתה מתאמץ יש תוצאות". לאחר שעה קלה של עינוג ישבנה, היא רכנה קדימה, הוציאה את ישבנה מלשונו והסתובבה אליו. פולו היה נראה סחוט ולשונו עוד השתרבבה בחוץ. "עכשיו שהלשון שלך תנוח, יש לה עוד מלאכה רבה היום".

"עמוד על רגליך עבד!" ציוותה ניקול. הכלוב היה מספיק גבוה כדי לאפשר לפולו לעמוד בפנים. בידה השמאלית היא אחזה באיברו של פולו ואת ידה השנייה הרימה למעלה וקירבה אל הסורגים. "רחרח לי את בית השחי, עבד שפל!" ציוותה. פולו נצמד לבית שחייה הימני והחל להריח את בית שחייה. ריח הזיעה של ניקול גירה אותו מאוד ואיברו החל לתפוח בכף ידה השמאלית.
"זה מגרה אותך, עבד?" שאלה ניקול.
"כן מלכתי, מאוד מגרה אותי הריח בבית השחי שלך" ענה פולו.
"יופי תמשיך להריח" אמרה.
כעבור רגעים ספורים, הסירה ניקול את זרועה מאפו של פולו והריחה את בית שחייה שלה "שאבת את כל הריח עבד! זה מאוד מצא חן בעיניך אני רואה" אמרה וחייכה.
"כן מלכתי. הריח שלך משכר ומטריף" אמר.
"אתה בטח רוצה להסניף גם את בית השחי השמאלי שלי, נכון?" שאלה ניקול.
"מאוד מלכתי. מאוד מאוד" ענה.
כף ידה השמאלית שיחררה את האחיזה באיברו ואת מקומה תפשה כף ידה הימנית. היא מחצה בחוזקה את אברו של פולו שהיה קשה ונראה שגם הוא נהנה מהעניין. "תריח, עבד!" אמרה תוך כדי שהיא מרימה את ידה השמאלית ומקרבת את בית שחייה אל בין סורגי הכלוב. פולו מיהר להצמיד את אפו לבית שחייה של מלכתו. הוא נהנה מכל רגע ועשה זאת ברצון רב. זמן קצר חלף עד שניקול הורידה את ידה ושיחררה את אחיזתה מאיבר מינו.

"ועכשיו לאיבר שעליך להכיר טוב יותר מכל דבר אחר בעולם. אתה תכיר את המבנה, את הריח ואת הטעם של הכוס המלכותי שלי" אמרה ניקול. "רד על הברכיים והוצא את אפך מבין הסורגים, עבד!" פולו ציית במהירות, ירד על ברכיו והוציא את אפו מבעד לסורגים. ניקול שלחה ידה לעבר שיערו והטתה את ראשו מעט למעלה "ככה עבד. ברור?" גערה בו. פולו הנהן בראשו וניקול עזבה את שיערו. בשתי ידיים פישקה את שפתי ערוותה, ועטפה בהן את אפו של פולו משני צידיו "תריח עבד. תנשום אותי עבד." אמרה והתנשפה כשחשה את נשימותיו בתוכה. מעת לעת היא הסירה את שפתי ערוותה מאפו על מנת לאפשר לו לנשום. כמה רגעים לאחר מכן כשהייתה מגורה מאוד פקדה עליו "עכשיו לקק אותי עבד. לקק את הכוס המלכותי שלי". פולו החל ללקק את ערוותה הרטובה בעדינות מלמעלה למטה כיאה לכלב מאולף. הוא חדר עם לשונו פנימה, ככל שרק יכול היה והוציא את לשונו, חדר והוציא, חדר והוציא. לשונו שימשה כזין קטן בתוך ערוותה המקודשת והלחה של מלכתו. מידי פעם הוא התעכב על הדגדגן שלה והסב לה עונג רב. ניקול גנחה מהנאה וכשהיא על סף גמירה אמרה "כשאני גומרת אני רוצה לראות את כל מיצי ערוותי על לשונך. חסר לך שטיפה אחת תיזל לך על הרצפה". פולו המשיך במרץ רב למרות שלשונו כאבה. הגמירה לא אירחה לבוא. גופה של ניקול רעד מעוצמת הגמירה והויברציות אחזו בה שניות ארוכות. היא הוציאה את איברה מלשונו ונסוגה לאחור. לשונו של פולו נשארה משורבבת בחוץ ועליה מיצי תאוותה של ניקול. ניקול הביטה בסיפוק בלשונו של העבד ואמרה "אתה לומד מהר, כלב. אתה נראה גם כמו כלב כך עם הלשון בחוץ. הכנס את לשונך ובלע את מיצי תאוותי" פקדה. פולו החליק לשונו פנימה במהירות ובלע את כל מיצי תאוותה. אם לשפוט לפי איברו, הוא מאוד נהנה מהטעם של מלכתו.

"לך לישון עבד. מחר מצפה לך יום קשה וכואב" אמרה ניקול וחיוך זדוני על פניה.


~~~ סוף ~~~

אכן סיפור לא חלבי :)))

כלבלב אנושי • 19 במאי 2010

למרות שאישית, התחברתי מאוד-מאוד לחלק האחרון,
הריחות והליקוקים של חורי גופה של המלכה,
אכן מרגשים אותי מאוד...

ואולם, אין ספק, אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה, השפה העשירה,
כל הכבוד !!!