המלט
|
לפני 14 שנים •
19 ביוני 2010
דיוקנו של הנשלט ככלב צעיר (או: עזבו אתכם מכללים)
(א)ווף, חם. עונת הייחום בפתח ורק תנועה דלילה של כלבות נרשמת בשטח, כל שכן כלבות אמיתיות. הנה, אחת: עילגת, בוטה ותאבת ממון. קולנית כ-וובוזלה וצבועה באדום בכל ציפורן אפשרית, הרעיון של לעלות עליה מאחורה הולך ומתרחק. מקסימום חיכוכון חפוז על רגלה החטובה. אני מכיר אישית כמה כלבלבונים שמוכנים לממן לה מסע קניות של מותגים מזויפים וזה יעשה להם נעים. הו, פודלים נאמנים! נאלצים לספוג קיתונות של בוז וחופנים של צדקנות לעוסה; כלבים אחרים וגם כמה כלבות -- יקראו להם בשמות, יגידו שהם פריירים, סמרטוטים ולא אמיתיים. אילו זמנים! אילו ערכים! נביחות כמו חול ואין מה לאכול -- אפשר לחשוב שלמישהו כאן יש בעלות על מושג ה'אמיתיות'. הערסית אמיתית, והכלבלב שקונה לה מתנות אמיתי; לא פחות מהשולטת האולטרא-מתוחכמת שמצטטת משפטים שלמים מתוך 'יוליסס' בשפת המקור, והרכש החדש שלה, יפה כנוע וחולמני -- -- עומד מול הייקו רגיש החרוט על גבי עץ קיסוס ומזיל דמעה. כמה מרגש, אני חייב להתגרד עכשיו.
שאלתי פעם את פלויד, דני-גדול וישיש שהיה במקומות וראה דברים: תגיד, מה כלבות רוצות? הוא כחכח שלוש דקות רצופות, דפק את המקטרת שלו על הריצפה פעמיים, היכה באוזנו המרוטה ארבע פעמים, גלגל את עיניו הסגולות לתקרה ופלט לבסוף במאמץ גדול: לא יודע. פניתי כבר לרוץ משם כאשר שמעתי אותו מוסיף: אני לא יודע מה כלבות רוצות. אבל אני יכול לספר לך כמה דברים על מה כלבים רוצים. הייתי צעיר ולהוט ולא ממש עניין אותי מה כלבים רוצים; אלא שהגננת שלי היתה רועה גרמניה בעלת נימוסים מעולים אותם הנחילה לי בתבונה וכשרון. נשכבתי איפוא על צד ימין, סנטר על יד ימין, והקשבתי לו. הוא דיבר דקות ארוכות וסיפר סיפורים מרתקים שגרמו לאוזניי להזדקף כמה וכמה פעמים. דבריו היו דבר דבור על אופניו, ניכרים דברי אמת, שפתיים ישקו, לשון תלחלח. חבל ששכחתי הכל. עכשיו אני צריך לחשוב על כל הדברים בעצמי. אז מה כלבים רוצים? אז זהו, שכל כלב ביג'י יומו, וכל כלב ו'מה שהוא רוצה' שלו. אז יש כלבים שרוצים כלבות שיודעות מה שהן רוצות. ויש שרוצים כלבות מפתיעות, שפתאום נושכות בלי סיבה נשמעת לאוזן. ויש הכמהים לכלבות קרות כמו אמא של להקת כלבי-מזחלת אסקימוסיים, שתגרום להם ליילל מרוב אהבה, כשהם זוחלים שבורי לב לרגליהן. ויש שרוצים כלבות שיודעות ורוצות גם לשים כריות-רגל על הלחי בליטוף מרפרף. ויש שרוצים כלביוּת בדס"מית. עשרים וארבע-שבע, מלונה אחת, חשבון בנק אחד, אהבה דביקה אחת. ויש שרוצים כלבה שתחנוק אותם; ויש שרוצים כלבה שתצליף בהם עד שלא יוותר בעורם פשפש אחד חי. יש כאלה שבשבילם שליטה כלבתית היא פיקציה חתולית. הכלל היחידי הוא שאין כללים, את זה אני בטוח שפלויד אמר. |
|
|
זאת(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
19 ביוני 2010
מסכימה עם כל מילה.
וגם, כתוב נפלא. |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
20 ביוני 2010
אני מתלבטת בין:
"אחי, אתה זקוק לאשפוז דחוף!" לבין: "זו פשוט יצירת אמנות!" אני חושבת ששתי הטענות נכונות. 
|
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
ומה אני רוצה?
היום בערב התקשרה אלי ידידה מהעבר שלי במועדונים, מיסטרס מייזי, בחורה שכבר חצתה גברים וגם יבשות. היא נשמעה די נלהבת מאיזה חוזה שהיא קיבלה לצילומי גלאם בלאס-ווגאס שמתחילים בשלישי ביולי, אוטו-טו. אז אמרתי לה, וואו, איזה יופי, במקום לעבוד מלכה בתשלום בלונדון ולעשות חלטורות בדאבלין תוכלי סוף סוף לעשות משהו רציני ולקבל קצת הכרה ובעזרת השם גם קצת כסף. אז היא אמרה לי, לא התקשרתי בשביל לשמוע ממך איזה יופי, אני צריכה אותך. מה? את צריכה אותי? כן! אני רוצה שתבוא איתי לצילומים ותהיה העבד שלי, אני צריכה עבד רגליים ועבד תחת בשביל הצילומים וחשבתי שאתה תהיה מושלם, כל ההוצאות משולמות וגם תקבל נתח יפה. כשרק הגעת ללונדון ולא ידעת כלום מהחיים שלך ולא הכרת אף אחד אז מי דאגה לך? אני! נכון או לא נכון? בטח שנכון, מייזי הכניסה אותי בסוד העניינים כשהייתי עוד טרי והלכתי ערירי ובודד למסיבות הפטיש והפכה אותי למישהו מוכר שמסתובב עם כולם ומוזמן לאפטר-פארטי. טוב, אמרתי לה, תני לי לחשוב על זה. אז עכשיו אני חושב על מה רוצה הכלב, מצד אחד מה רע בקצת צילומי פטיש בלאס-ווגאס? ומצד שני, מה אני צריך עכשיו את כל הבולשיט הזה, זה הרי סתם בריבוע, קצת ריגוש, קצת זיקפה, והרבה שטויות. מצד שני, מעולם לא הייתי באמריקה אז אולי זאת הזדמנות. ולפותח השרשור - תודה שגאלת אותנו מהשממה הנוראית שנפלה על המקום הזה. |
|
|
בריז'יט(אחרת)
|
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
"הכלל היחידי הוא שאין כללים"
מסכימה כל כך ומוסיפה: ויש מקום לכולם 
יופי של כתיבה |
|
|
ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
יופי של פוסט, המלט.
כלב טוב. |
|
|
| למדתי מחברה שלי |
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
איזה יופי
(למרות שקיסוס זה ל א עץ).
|
|
|
|
המלט
|
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
RIR כתב/ה: אני מתלבטת בין:
"אחי, אתה זקוק לאשפוז דחוף!" לבין: "זו פשוט יצירת אמנות!" אני חושבת ששתי הטענות נכונות. אם אני זקוק לאישפוז אז מה תגידי על הרוסים האלה באמסטרדם לפני 14 שנה? http://www.youtube.com/watch?v=WPMAllL_0KI |
|
|
|
המלט
|
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
underfoot כתב/ה: ומה אני רוצה?
היום בערב התקשרה אלי ידידה מהעבר שלי במועדונים, מיסטרס מייזי, בחורה שכבר חצתה גברים וגם יבשות. היא נשמעה די נלהבת מאיזה חוזה שהיא קיבלה לצילומי גלאם בלאס-ווגאס שמתחילים בשלישי ביולי, אוטו-טו. אז אמרתי לה, וואו, איזה יופי, במקום לעבוד מלכה בתשלום בלונדון ולעשות חלטורות בדאבלין תוכלי סוף סוף לעשות משהו רציני ולקבל קצת הכרה ובעזרת השם גם קצת כסף. אז היא אמרה לי, לא התקשרתי בשביל לשמוע ממך איזה יופי, אני צריכה אותך. מה? את צריכה אותי? כן! אני רוצה שתבוא איתי לצילומים ותהיה העבד שלי, אני צריכה עבד רגליים ועבד תחת בשביל הצילומים וחשבתי שאתה תהיה מושלם, כל ההוצאות משולמות וגם תקבל נתח יפה. כשרק הגעת ללונדון ולא ידעת כלום מהחיים שלך ולא הכרת אף אחד אז מי דאגה לך? אני! נכון או לא נכון? בטח שנכון, מייזי הכניסה אותי בסוד העניינים כשהייתי עוד טרי והלכתי ערירי ובודד למסיבות הפטיש והפכה אותי למישהו מוכר שמסתובב עם כולם ומוזמן לאפטר-פארטי. טוב, אמרתי לה, תני לי לחשוב על זה. אז עכשיו אני חושב על מה רוצה הכלב, מצד אחד מה רע בקצת צילומי פטיש בלאס-ווגאס? ומצד שני, מה אני צריך עכשיו את כל הבולשיט הזה, זה הרי סתם בריבוע, קצת ריגוש, קצת זיקפה, והרבה שטויות. מצד שני, מעולם לא הייתי באמריקה אז אולי זאת הזדמנות. ולפותח השרשור - תודה שגאלת אותנו מהשממה הנוראית שנפלה על המקום הזה. ניתוח מהיר של סיכון מול רווח אומר שאתה מצטרף אליה. החלטת כבר? |
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
21 ביוני 2010
את האמת, לא נראה לי בכלל. היא אמנם מלכת סאדו בחסד עליון אבל מעבר לזה היא טיפוס די קשה ופסיכי אז נראה לי שאמריקה תצטרך לחכות לי.
|
|
|