Madame T(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
10 ביולי 2010
אהבה וכאב
נושא, שהעליתי בעבר, לפני כשנתיים, ומסיבות אישיות שלי מצאתי לנכון להעלותו שנית. אשמח לשמוע את תגובותיכם.
מהו הקשר שבין אהבה וכאב, גם כאן בעולם הבדס"מי וגם בחיים בכלל... האם יש אהבה נטולת כאב, או שמטבע הדברים ומטבע היותנו בני אנוש הכאב הוא חלק בלתי-נפרד ממנה, בשלב זה או אחר?... האם לגבי אנשים מסוימים הכאב - הפיזי ו/או הנפשי הוא חלק בלתי- נפרד והכרחי במערכת היחסים שלהם? האם הם באמת זקוקים לאותו כאב פיזי או נפשי כדי לעורר בהם תחושות, רגש וכן הלאה ובלעדיו לא יוכלו בעצם לקיים מערכת יחסים? או שעוצמתה של מערכת היחסים תהיה פחותה במידה והכאב נעדר ממנה? מה דעתכם? |
|
|
*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 14 שנים •
11 ביולי 2010
שאלה מעניינת
התשובה לא חד משמעית. אהבה - רגש עמוק שהרוב כמהים לקבלו. כאב- רגש חזק ומעורר חושים שאנשי הבדסמ כמהים ליישמו. אהבה וכאב יחד? תלוי בפני מי מעלים את השאלה. אצל הוניליים- כמובן שלא, אחרת גם אם יתכחשו לכך הרי יש בהם נטיות בדסמיות. זוג קבוע, נשוי או חי יחד, שחייו מתנהלים באורח הבדסמי, ממזגים בין רגש האהבה לכאב, כי הם רוצים בכך ונהנים מזה. שולט ונשלטת או מלכה ועבד המנהלים קשר ממוסד, מהות הקשר היא לחוות חויות בדסמיות . עם כל ההנאה הדדית בקשר, לא תמיד האהבה הבוערת ניצתת באויר. עם או בלי כאב, עוצמת מערכת היחסים תלויה בזוג שבונה אותה. |
|
|
kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 14 שנים •
11 ביולי 2010
אני מסתכלת על כאב כעל אחד ממנגנוני הרגש של הגוף
חלק מהמערכת שלנו שהופכת אותנו לאנושיים. עכשיו צריך להבין שלא הכול שחור ולבן: כאב פיזי בפניי עצמו מחוץ לעולם השליטה גם התראה של הגוף למצב סטרסוגני או מחלה . כאב נפשי הוא הצורך שלנו להוציא דברים כלפיי חוץ מהמערכת הפנימית שלנו. אחד המנגנונים שכול בנאדם מפתח בצורה כזאת או אחרת הוא הדחקה או הכחשה עצמיים,וכחלק מזה אנחנו גם לומדים להדחיק את הרגשות,תחושות ,מהווים ועוד הרבה דברים נוספים אחרים. לומדים לפחד מזה שיכאב לנו(אני בטוחה שכבר פגשתם אנשים שפוחדים מדברים מינימליים כמו צביטה)או להפך מפתחים סף כאב מטורף- כך שלא כואב להם כמעט כלום (בסופו של דבר הוא גם סוג של הדחקה ושחלוף פנימי רגשי). ביחסים וניליים יצא לי אישית לפגוש הרבה זוגות שגם אם לא מכאיבים אחד לשני פיזית ,הם נהנים להשחיל אחד לשני פגיעות כואבות לא פחות (לזה יש הרבה הסברים פסיכולוגיים ללמה) אך בסופו של דבר זה מתבטא בנרקיסיזם עצמי לא קטן ומידת סיפוק מזה שמכאיבים לשני- אם תשאלו אותי זה סדיזם טהור נפשי בעטיפה של כבשה תמימה או חינוך טוב. יחד עם זאת כמעט לכולנו ישנה יכולת ללמוד להנות ממידות סבירות של כאב ,אנדורפינים ודברים נוספים שהוא גורם לנו,כול עוד המערכת שלנו מספיק פתוחה לזה . (במקביל גם סף כאב בפניי עצמו הוא עניין סוביקטיבי ואינדוידואלי) אני אישית מאמינה שמי שלומד לחיות עם הכאב הקטן או הגדול האישי שלו בשלום,ולא זה לא אומר שהוא נעלם ולא כואב יותר,אלה שמבינים מאיפה זה בא ומה ניתן לעשות עם זה .,חש פחות צורך עז בלהכאיב לאחר מתוך מקום של סדיזם ונרקיסיזם טהור. ויכול ללמוד להנות מלהרגיש אנושי . יחד עם זאת אני בטוחה שגם אנשים בריאים שפויים ונורמטיביים עדיין מכאיבים אחד לשני בצורה כזאת או אחרת,כי איך שהוא זה בסופו של דבר אנושי לחלוטין. |
|
|
האזוקים
|
לפני 14 שנים •
11 ביולי 2010
Re: אהבה וכאב Madame T כתב/ה: נושא, שהעליתי בעבר, לפני כשנתיים, ומסיבות אישיות שלי מצאתי לנכון להעלותו שנית. אשמח לשמוע את תגובותיכם.
מהו הקשר שבין אהבה וכאב, גם כאן בעולם הבדס"מי וגם בחיים בכלל... האם יש אהבה נטולת כאב, או שמטבע הדברים ומטבע היותנו בני אנוש הכאב הוא חלק בלתי-נפרד ממנה, בשלב זה או אחר?... האם לגבי אנשים מסוימים הכאב - הפיזי ו/או הנפשי הוא חלק בלתי- נפרד והכרחי במערכת היחסים שלהם? האם הם באמת זקוקים לאותו כאב פיזי או נפשי כדי לעורר בהם תחושות, רגש וכן הלאה ובלעדיו לא יוכלו בעצם לקיים מערכת יחסים? או שעוצמתה של מערכת היחסים תהיה פחותה במידה והכאב נעדר ממנה? מה דעתכם? באהבה יש גם את הכאב הנפשי, כי מעצם זה ששני אנשים שונים מתחברים נוצרים לפעמים התנגשויות גם אם לא במתכוון. בבדס"מ לדעתי יש יותר מהכאב הנפשי מאשר בעולם הונילי המשולב גם בכאב פיזי. ישנם אנשים אשר צריכים את הכאב הפיזי והנפשי כדי לעורר תחושות ורגשות לדעתי זה עצוב שיש אנשים שלא יכולים בלי הכאב כדי לעורר רגשות או תחושות אנשים שחייבים את הכאב הנפשי כל הזמן, באים ממקום של הרס עצמי ומקום מאוד לא טוב ונכון. לי אישית יהיה חוסר במערכת אם לא יהיה משולב עם כאב פיזי |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 14 שנים •
12 ביולי 2010
אני לא מבינה למה את מתכוונת בכאב.
אני לא מאמינה שאהבה זה כואב. אהבה זה נעים ומשמח. מערכת יחסים, לעומת זאת, היא תהליך מורכב שלפעמים כרוך בכאב. אבל כאב, כמו במובנו הפיזי הכי פשוט, הוא סממן לבעיה. אז פותרים את הבעיה והכל שב למקומו. אנחנו מדברים על כאב של שוט על הטוסיק? הקשר עקיף - יש קשר לסקס, ויש קשר בין סקס לאהבה. אבל כל זה נורא רופף. על מה בדיוק אנחנו מדברים פה? |
|
|
| אדון בועל בתשוקה |
לפני 14 שנים •
12 ביולי 2010
Re: אהבה וכאב Madame T כתב/ה: נושא, שהעליתי בעבר, לפני כשנתיים, ומסיבות אישיות שלי מצאתי לנכון להעלותו שנית. אשמח לשמוע את תגובותיכם.
מהו הקשר שבין אהבה וכאב, גם כאן בעולם הבדס"מי וגם בחיים בכלל... האם יש אהבה נטולת כאב, או שמטבע הדברים ומטבע היותנו בני אנוש הכאב הוא חלק בלתי-נפרד ממנה, בשלב זה או אחר?... האם לגבי אנשים מסוימים הכאב - הפיזי ו/או הנפשי הוא חלק בלתי- נפרד והכרחי במערכת היחסים שלהם? האם הם באמת זקוקים לאותו כאב פיזי או נפשי כדי לעורר בהם תחושות, רגש וכן הלאה ובלעדיו לא יוכלו בעצם לקיים מערכת יחסים? או שעוצמתה של מערכת היחסים תהיה פחותה במידה והכאב נעדר ממנה? מה דעתכם? נו באמת. עוד "דיון" קש וגבבה, שרחמנא ליצלן, עוד משוחזר , לא פחות ולא יותר. ובכן, יקירתי - אין דבר כזה ...אהבה. אהבה היא יש מדומיין הזוי ומטורלל וכולו בראש של הסובייקט "המאוהב" ( בשביל הענין הזה די לדעת משפט אחד אלמותי מאפלטון ולפיו: " האהבה היא באוהב ולא באהוב " ( והמבין בנקל יבין. ומי שלא - מיותר להכביר עליו מילים ) לעומת זאת - כאב הוא מהות ממשית ביותר. רק סאביות טיפשות נחמות את עצמן נחמת טיפשות שבשעה שהוא מכה אותן, מצליף בהן, מטפטף עליהן שעווה רותחת , באותה שעה ממש הוא "אוהב " אותן .. |
|
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
12 ביולי 2010
אני מודה לכל מי שהגיב לשרשור, הארתם את עיני.
|
|
|
|
*מנגינה*{התווים שלו}
|
לפני 14 שנים •
12 ביולי 2010
א.ב.ב
"נו באמת. עוד "דיון" קש וגבבה, שרחמנא ליצלן, עוד משוחזר , לא פחות ולא יותר.
ובכן, יקירתי - אין דבר כזה ...אהבה. אהבה היא יש מדומיין הזוי ומטורלל וכולו בראש של הסובייקט "המאוהב" ( בשביל הענין הזה די לדעת משפט אחד אלמותי מאפלטון ולפיו: " האהבה היא באוהב ולא באהוב " ( והמבין בנקל יבין. ומי שלא - מיותר להכביר עליו מילים ) לעומת זאת - כאב הוא מהות ממשית ביותר. רק סאביות טיפשות נחמות את עצמן נחמת טיפשות שבשעה שהוא מכה אותן, מצליף בהן, מטפטף עליהן שעווה רותחת , באותה שעה ממש הוא "אוהב " אותן ..[/quote]" א.ב.ב- מעניין מתי תתבגר ותבין שלא כל מה שאתה לא מסכים איתו, הוא " קש וגבבה"! כשיגיע יום בגרותך, (יגיע?), תגלה עוד דעות ותהיות רבות בעולם, מלבד התהיות המכובדות שלך. "אין דבר כזה ...אהבה. אהבה היא יש מדומיין הזוי ומטורלל ..." אני מסכימה איתך שקשר זוגי שנוצר למטרת מימוש פנטזיות בדסמיות, לאו דוקא מתובל באהבה, אבל זו קביעה גורפת למדי להגיד שרגש האהבה לא קיים בשום קשר והכל מתנהל על כנפי הכאב. |
|
|
| מאדאם קירי(שולטת){אהובי המתו} |
לפני 14 שנים •
13 ביולי 2010
יולי Yuli כתב/ה: אני לא מבינה למה את מתכוונת בכאב.
כרגיל - יולי כתבה את מה שאני רציתי לכתוב, רק בניסוח מוצלח יותר.
אני לא מאמינה שאהבה זה כואב. אהבה זה נעים ומשמח. מערכת יחסים, לעומת זאת, היא תהליך מורכב שלפעמים כרוך בכאב. אבל כאב, כמו במובנו הפיזי הכי פשוט, הוא סממן לבעיה. אז פותרים את הבעיה והכל שב למקומו. אנחנו מדברים על כאב של שוט על הטוסיק? הקשר עקיף - יש קשר לסקס, ויש קשר בין סקס לאהבה. אבל כל זה נורא רופף. על מה בדיוק אנחנו מדברים פה? בכל זאת אוסיף ואומר: מבחינתי, אם אני אוהבת מישהו אני לא רוצה לגרום לו כאב. להיפך, אני רוצה להגן עליו מפני כל כאב אפשרי, פיזי ונפשי כאחד. באשר לי, ברור שאני רוצה לקבל רוך ועדינות, לא כאב. אם בני זוג מגיעים למצב בו הם עוקצים בו את זה וזה את זו, יש שתי אפשרויות: 1. הם עושים את זה בצחוק, כחלק מבדיחה פנימית בין שניהם. אני קוראת לחברים הכי טובים שלי "טיפש" ו"שמן" על בסיס קבוע, לא כי אני רוצה לעקוץ אותם אלא כי זוהי מערכת היחסים בינינו. (טוב, ברור שלקרוא למישהו "טיפש" זה לא לעקוץ אותו, אלא סתם להיות טיפש.) כך שאם זה משהו שמקובל על כולם, זה בסדר גמור. 2. הם עושים את זה כאילו בצחוק, אבל באמת מנסים לעקוץ או לפגוע. התנהגות כזו מעידה על בעיה כלשהי במערכת היחסים ביניהם. מוטב שיפסיקו עם העקיצות ההדיות ויטפלו בשורש הבעיה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
13 ביולי 2010
זה לא כזה פשוט, RIR.
זו באמת הצעת הגשה מצוינת: "מבחינתי, אם אני אוהבת מישהו אני לא רוצה לגרום לו כאב. להיפך, אני רוצה להגן עליו מפני כל כאב אפשרי, פיזי ונפשי כאחד" בפועל, הרבה פעמים, אחת הדרכים לאמוד את ה"חוזק" שלנו בתוך הצד השני הוא ע"י בחינת רמת הכאב שהוא מוכן לספוג מאיתנו, או בעבורנו. אני לא מדברת כאן בהכרח על כאב פיזי, כאב כזה הוא משמעותי, אך לא בבדס"ם, אלא במערכת יחסים שיש בה צד מוכה וצד אלים פיזית. הכאב שכולנו למדנו ורובנו משתמש בו, מי יותר ומי פחות (ובעניין הזה כולנו מקרבנים וקורבנות, כל אחד והכשרון שלו) הוא שימוש בכאב נפשי. יש הרבה אנשים, לדעתי אחוזם כאן הוא בשיעור גבוה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית, שמה שנמדד בקשר שלהם הוא לא כמה רך ונעים שם ומוגן, אלא עד כמה הקשר "עוצמתי". כשמדברים על "עוצמה" מדברים על ווליום של הנאה אבל גם של כאב. אנשים מתמכרים הרבה פעמים ל"עוצמה", והעוצמה הזו הולכת ומתחזקת ע"י כאב מצד אחד, וע"י הנאה מהצד האחר. מערכות יחסים מהסוג הזה הולכות והופכות קשות יותר ויותר בדר"כ, כי ההתמכרות לכאב, ובתוכו הכאב הנפשי מבקשת את הסף הבא. סבתא שלי למשל, היתה מגיעה אלינו, כל פעם עם טענות וטרוניות על סבא שלי, כמה הוא רע ואכזר ומציק לה, ועד כמה היא מבקשת את מותו כבר. הייתי ילדה כשהוא נפטר, ובדרך לביתם חשבתי לי שהנה סוף סוף היא השתחררה מהצורר האכזר והמעיק.. נדהמתי מזעקות השבר שלה, הפעם היא צעקה שהוא השאיר אותה לבד ומה היא תעשה בלעדיו.. בגיל 67, תוך פחות משנה לאחר שנפטר, מתה אף היא. כבר אז הבנתי שיחסים זה לא כזה פשוט. |
|
|