לילימיי(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
24 בספט׳ 2010
לבן.
היא עומדת,
מתנדנדת במקומה. גופה מלא באנרגייה החזקה, שנעצרה בבת אחת. הוא מקשה עליה מסתובב סביבה. ריח הגוף שלו, המיוחם קרוב אליה, מסחרר אותה. והיא גאה, לא מניעה רגליה מהמשבצת שעליה עומדת. רק הגוף זז, כמו שרוח מניפה מפרש בים. צוברת תאוצה. רגליה רועדות... הוא מביט בסקרנות בגופה המיטלטל. נדמה שהיא במקום אחר, משל עצמה... רגליה נטועות חזק בקרקע. מביט בה ורואה מול עיניו, את החוזק והחולשה שבה מציפים אותה. בלי מילים דומעת צוחקת מתעקשת כמעט נשברת מביאה עוד כוח מזיעה ממאמץ, של חוסר התנועה. הוא אוחז בעורפה ומוליך אותה, במרחב הבית. היא מצייתת. פלסטלינה. בסוף הטיול הביתי, הוא לוקח אותה לשירותים. מושיב אותה על האסלה מפסק את רגליה, פיסוק רחב. לוקח את השרפרף הנמוך ומתיישב מולה. מביט היישר בעיניה. "עכשיו תשתיני!" הוא פוקד והיא בוכה, מהתרגשות ושיחרור. מניפה דגל כניעה לבן, בתודה. |
|
|
|
|
|