akrab(מתחלף)
|
לפני 13 שנים •
17 באוק׳ 2010
מנהרת הזמן - המשך
אני שמח לחזור עם ההמשך לפרק הראשון של "מנהרת הזמן". קודם כל אני רוצה להודות לכל אלו שפרגנו, זה בהחלט עודד אותי לכתוב את ההמשך. לגבי הביקורות על אי דיוקים היסטוריים, אז כפי שכבר ציינו חלק מהמגיבים הכוונה הייתה לכתוב פנטסיה שמתרחשת בתקופה אחרת ולא מסמך תיעודי. גם אם הייתי רוצה, לצערי אין לי זמן לבצע תחקיר היסטורי כמו שצריך. אבל בהחלט אני שמח על ההערות והתיקונים, כי לא מזיק לדעת כמה עובדות נכונות.
אם כבר מדברים על עובדות היסטוריות, הייתי רוצה להעלות נושא לדיון והוא:יחסי bdsm בימי קדם. אני מניח שכמו הזנות, גם יחסי bdsm היו קיימים משחר ההיסטוריה, אבל הם בטח לבשו צורה שונה משל היום. למשל: איך נפגשו השולטים והנשלטים? הרי לא היה אז אינטרנט, אני מניח שלשולטים היה יותר קל, להגיע לתפקידים כמו סוהרים בכלא, חוקרים מטעם האינקוויזיציה, סוחרי עבדים או אפילו סתם לרכוש בשוק עבד או שפחה, אבל איך מצאו הנשלטים את בני זוגם, האם הציעו את עצמם למכירה? אשמח לשמוע תיאוריות שונות ואולי גם עובדות. להלן ההמשך: לאחר כשעה של צעידה בסמטאות רומא, הגיעו אנטוניו ושילה אל ביתו. שילה שהמשקל של אזיקיה הכביד עליה לאורך הדרך הייתה על סף עילפון, ונשמה לרווחה כאשר נכנסו אל הבית. הבית היה קטן ואפלולי ושילה הבחינה שהיה די מוזנח ולא נקי. אנטוניו גרר אותה בשרשרת הצוואר דרך המבואה אל חצר פנימית קטנה. במרכז החצר ניצב עמוד בגובה 2 מטר ועליו טבעות בגבהים שונים, בפינת החצר עמד כלוב נמוך ששימש בעבר כלול לעופות. אנטוניו מצא אותו לפני מספר חודשים בערימת גרוטאות, שיפץ אותו והכין אותו למגורי השפחה שיקנה בעתיד. הם נעצרו ליד הכלוב. אנטוניו פשפש בכיסיו עד שמצא את המפתחות לאזיקים. הוא שחרר את שילה מכבליה והאזיקים נחתו על הרצפה בקול שקשוק רם. שילה שפשפה את פרקי ידיה וקרסוליה הכואבים אשר האזיקים חרטו בהם חריצים עמוקים. אנטוניו התכופף מעט פתח את דלת הכלוב ובתנועת יד מהירה סימן לשילה להיכנס לתוכו. היא ירדה על ברכיה,זחלה לתוך הכלוב ואנטוניו נעל את הדלת אחריה. "היום את עוד יכולה לנוח" סינן בקול חרישי "מחר מתחילים בעבודה". שילה שעדיין לא העיזה להסתכל בפניו, סקרה במבטה את מה שעומד להיות מקום מגוריה. הכלוב היה נמוך והיא יכלה במקרה הטוב לשבת בתוכו, הוא לא היה ארוך מספיק כך שגם לשכב, היא הייתה יכולה ברגליים מקופלות בלבד. בפינת הכלוב היו 2 קערות אחת עם מים והשנייה עם חתיכות לחם יבש טבולות בדייסת שיבולת שועל. בפינה אחרת עמד דלי מתכת חלוד. אנטוניו עזב את החצר ושילה שהייתה רעבה ועייפה בלעה את תכולת הקערה במספר לגימות, ואחר נשכבה מקופלת רגליים, ולמרות שהסורגים ברצפת הכלוב הכאיבו לה, היא נרדמה מיד. בחלומה היא שכבה במיטה עם מזרן עבה ושמיכה מנוצות אווזים... ב5:00 בבוקר התעוררה שילה בבהלה לקול רעש עז, אנטוניו ניצב ליד הכלוב שלה והעביר מוט מתכת קצר הלוך ושוב על פני סורגי הכלוב. הדלת נפתחה והוא סימן לה לזחול החוצה. לאחר שנעמדה ומתחה מעט את איבריה המכווצים,כשהיא מקפידה על מבט מושפל, הבחינה שילה בשרשרת מתכת ארוכה מאד שהייתה מחוברת לקיר החצר ובצידה השני אזיק מתכת בודד אותו חיבר כעת אנטוניו לקרסולה. "מרגע זה את מתחילה את תפקידך כשפחתי, אני מקווה שתאהבי את התפקיד אבל זה לא בטוח" הוסיף בחיוך אכזרי, "סדר היום הוא כזה: בשעות הבוקר והצהריים כשאני בעבודה את תעסקי בעבודות ניקיון הבית, כביסה ובישול על פי רשימת מטלות שאכין לך. כשאחזור מהעבודה יתבצע שלב הערכת עבודתך, מטלות שלא יתבצעו כמו שצריך יזכו אותך בנקודות חובה. נקודות החובה יתורגמו לעונשים, לאחר שלב העונש יגיע הזמן לתפקיד החשוב בו יהיה עלייך לענג אותי. הסברים נוספים תקבלי בהמשך" אנטוניו לקח את שילה לסיור בבית תוך שהוא מסביר לה את משימות אחזקת הבית, שילה צעדה בעקבותיו תוך גרירת השרשרת כשהיא נזהרת לא להסתבך ברהיטים שעמדו בדרכה. אנטוניו סיים את התדריך ופנה לצאת, לפני שעזב סובב את ראשו ופנה לשילה "שלא תעזי לחשוב על בריחה, אין לך מושג מה עושים ברומא לעבדים שברחו..." שילה התיישבה בחוסר אונים על הרצפה וניסה לעכל את מצבה, לרגע החל הייאוש לחלחל לליבה כשהבינה שהעתיד עומד להיות קודר מאד, אבל היא הייתה בחורה חזקה נפשית ואופטימית מטבעה ולכן החליטה לחשוב חיובי, "אולי אם אעמוד היטב במשימות שהטיל עלי אזכה ליחס חיובי מצידו" ותוך מחשבות אלו הסתערה על כלי הניקוי, שטפה רצפות מלוכלכות, ניקתה אבק שהצטבר במשך חודשים רבים, צחצחה כלים ישנים ניסתה לבשל כמיטב יכולתה למרות שלא היה לה ניסיון רב. השרשרת בה הייתה כבולה הכבידה עליה והגבילה את תנועתה למרות זאת הרגישה שעמדה היטב במטלות וקיוותה שגם אדונה יחשוב כך. בשעות אחר הצהריים היא התיישבה ליד השולחן וכיון שהייתה עייפה השעינה את ראשה על ידיה והחלה לנמנם. משיכה חזקה באוזנה הקפיצה אותה מן המושב, אנטוניו עמד לצידה כשתנוך אזנה תפוס בידו, מושך כלפי מעלה ומטה את ראשה הצידה בזווית מוזרה. ,בבית הזה רק האדון יושב על הרהיטים, בשביל שפחה עלובה שכמוך יש רצפה, הבנת?" הוא לחש לתוך אוזנה הכואבת. "עכשיו תרדי על ארבע במרכז החדר" ציווה והיא מיהרה לציית. הוא השתמש בה כשולחן אנושי והניח על גבה את תרמיל כלי העבודה הכבד שלו, לקח חתיכת קלף משומש ונוצה עם מעט דיו, והחל להסתובב בבית. שילה שמעה את הנוצה חורקת על הקלף וחששה מפני הבאות. לאחר זמן מה היא הרגישה שהוא עומד לידה, ואז שמעה אותו מקריא: "מתחת למיטה נשאר קצת לכלוך, על המדף העליון יש עדיין אבק....יותר מדי מלח בתבשיל..." באיזה שלב היא איבדה אותו ושמעה רק מלמולים, רק בסוף היא שמעה את סיכום נקודות החובה שלה : 26. "מה זה אומר?" תהתה בליבה "אני מניחה שתיכף יתברר לי" השיבה לעצמה. אנטוניו הסיר את תרמילו מעל גבה וציווה עליה לזחול לעמוד בחצר. שילה הגיעה לשם בזחילה כשליבה הולם בפראות. "עכשיו תעמדי ותפשטי את הבגד" שילה נעמדה בזהירות ופשטה את כתונת הבד שהלביש לה סוחר העבדים, היא נותרה עירומה ותחושת ההשפלה מהמכירה הפומבית שלה חזרה אליה. אל אנטוניו לעומת זאת חזרה הזקפה, למראה שדיה הגדולים והרעננים. "תעמדי צמודה אל העמוד כשפנייך אליו" ושילה צייתה. אנטוניו לקח רצועת בד עבה וקשר סביב עיניה. חושך, אפילה, היא חשה את קרירותו של עמוד הברזל שעבר בין שדיה ונצמד לירכיה. אנטוניו נטל את זוג האזיקים הכבדים שאיתם הגיעה מהיריד וכבל את ידיה מלפנים. הוא חיבר חבל לשרשרת האזיקים השחיל אותו באחת מטבעות המתכת העליונות ומתח, שילה הרגישה את ידיה נמשכות מעל ראשה ובאיזה שלב היא נעמדה על קצות אצבעותיה, אז הפסיק אנטוניו את המתיחה וקיבע את החבל לטבעת אחרת. הוא הצמיד לה גם את אזיקי הקרסול דרך אחת הטבעות התחתונות. כשהיה מרוצה מהכבילה, פתח דלת של מחסן קטן והוציא משם קנה חזרן דק וארוך, שוט סינגל טייל שחור, שוט קצר בעל 3 רצועות ועוד מספר רצועות עור דקות. הוא ניסה את השוטים באוויר והיה מרוצה מהשריקות שהשמיעו. את שילה שגם היא שמעה אותן אחזה חרדה. הוא לקח בידו את קנה החזרן חיכה מספר שניות והכה בכל כוחו על הישבן החשוף. הכאב היה בלתי נסבל ושילה נאנקה. היא ניסתה לשמור על כבודה ולא לצרוח, המכות הבאות באו בקצב של מספר שניות בין אחת לשנייה לאחר המכה השמינית כוחה כבר לא עמד והיא פלטה צרחות כאב. 10 פסים סגולים הופיעו על ישבנה ואז נטל אנטוניו את השוט השחור ועבר לטפל בגבה, עשר לשונות אש ליחכו את גבה וזעקותיה נשמעו כמוסיקה ערבה באוזניו . שילה כמעט איבדה את הכרתה לאחר עשרים ההצלפות ורק הכבלים מנעו ממנה להתמוטט. אנטוניו פנה לחלק האחרון של העונש, הוא נטל 2 רצועות דקות וקשר כל רצועה לאחת מפטמותיה הקשר היה חזק והכאב עורר את שילה שהייתה על סף עילפון. משבדק שהרצועות קשורות היטב ולא ישתחררו הוא נטל את השוט הקצר בעל שלוש הרצועות, וטבל אותו בכד המים שעמד בסמוך. הוא נעמד עם פניו אל שילה הכבולה, ביד שמאל הוא לקח את אחת הרצועות ומתח אותה בחוזקה, שילה הרגישה שהפטמה והשד עומדים להיקרע מגופה ואז הכה בשוט הקצר על השד שלוש הצלפות חדות. רצועות העור ספוגות המים השאירו על גבי השד הצחור סימנים עמוקים ומספר טיפות דם. אותו טיפול עבר גם השד השני. " 26 סעיפים" חשבה שילה שניות לפני שאיבדה את הכרתה. אנטוניו שחרר את הכבלים והיא צנחה על הרצפה. הוא שפך עליה את שארית המים מהכד וכשהתעוררה לרגע, פנה אליה בחיוך "יש לך קצת זמן להתאושש לפני שעת התענוגות..." ואז עזב את החצר, כששילה שוקעת שוב לעלפון המבורך שהשכיח ממנה את כאבי העונש. קילוח מים על פניה, המים חדרו לאפה ולפיה והיא השתנקה והתעוררה. "נגמרה המנוחה, חוזרים לעבודה" גיחך אנטוניו. הוא החזיק בידו רצועת עור רחבה שאותה ענד לצווארה כקולר. הוא היה גאה מאד ביצירה שהכין לפני מספר חודשים אצל מעבד העורות שאצלו עבד – זו הייתה רצועת עור שבתוכה שיבץ בעמל רב עשרות זיזים חדים. משסיים לענוד את הקולר הוא חיבר לו רצועה עם ידית בסופה, וכשמשך קלות חשה שילה דקירות חדות בצוואר היא ניסתה לקום על רגליה על מנת להפחית את הכאב אבל אנטוניו הבהיר לה שעליה להישאר על ארבע. היא זחלה בעקבותיו אל חדר המגורים תוך שהיא חשה את הכאבים בכל חלקי גופה שבים ומתעוררים. חדר המגורים היה מואר בהרבה נרות ויצר אווירה רומנטית משהו. היא נגררה לכיוון המיטה. "על הברכיים" פקד אנטוניו ונעמד מולה. היא כרעה לרגליו. הוא פתח את חגורת החלוק שלבש והניח לו לצנוח ארצה. כעת עמד מולה עירום. שילה לא ראתה מעולם גבר עירום. גופו היה שחום ושרירי. ממש מול עיניה בתוך סבך של שיער שחור היא ראתה את איבר מינו – הוא היה תלוי ארוך ורפוי כשמשני צידיו מתעגלים בתוך שקיק עור זוג אשכיו הגדולים. שילה שמעה על "כלי הזין" של הגבר כפי שכינו אותו חברותיה שלהן היה ניסיון מסוים ביחסי מין, אבל מעולם לא ניצבה במרחק כה קרוב לאחד מאלו. משיכה קלה בקולר, זיזים שחודרים אל העור, ושילה הבינה שעליה להתקרב עוד יותר. הוא אחז בראשה, פתח את פיה ודחף אליו את הזין. שילה הייתה לרגע בהלם וכמעט שנחנקה מגוש הבשר שהחל להתנפח ולגדול מרגע שהוכנס. "את תמצצי אותו כאילו זו הייתה הסוכרייה הטובה ביותר שטעמת בחייך" שמעה את קולו החרישי. שילה ניסתה לבצע את ההוראה כמיטב יכולתה, תוך שהיא נלחמת בתחושת הבחילה שגאתה בה. הזין נע בפיה קדימה והחוצה וכשבטעות חיככה בו את שיניה, היא קיבלה בתגובה משיכה חזקה בקולר הזיזים. לאחר מספר דקות נמאס לאנטוניו מניסיונות המציצה שלה, הוא שלף את איברו מפיה ונשכב על המיטה. הוא הצביע על מספר בקבוקוני זכוכית שניצבו בסמוך ושאל: "את יודעת לבצע עיסוי?" בניגוד למשימה הקודמת כאן דווקא היה לשילה ניסיון. כשהיו אביה ואחיה חוזרים עייפים מהעבודה בשדות, היא ואימה היו מעניקים להם עיסוי מרגיע לגבם הכואב. היא השיבה בחיוב, לקחה את אחד הבקבוקונים שהכיל שמן ארומטי זילפה מספר טיפות על גבו של אנטוניו והחלה להעביר את ידיה בעדינות על גבו השרירי. מגניחות העונג שלו היא הבינה שכנראה הוא נהנה, ופתאום גם היא חשה סוג מסוים של הנאה, ריח הזיעה הגברית שלו שהתערבב בריח השמן גרם לחלוחית במפשעתה. תחושת המשיכה אליו הייתה מעורבת ברגשות שנאה כי הצלקות על גופה הזכירו לה את ההתעללות שעברה וכנראה עוד תעבור מידיו. היא קיוותה שאם תגרום לו עונג רב אולי זה יפחית את עונשיה. אנטוניו התהפך על גבו, והיא החלה לעסות את חזהו, ירדה אל בטנו השרירית ולבסוף אל התורן שהתנוסס זקוף בין רגליו. האינטואיציה הנשית שלה אמרה לתת לאיבר טיפול עדין במיוחד. היא הזליפה קצת שמן מבקבוקון אחר ונגעה לא נגעה בקצות אצבעותיה ובציפורניה בזין ובשק האשכים מתחתיו. היא שמעה את אנטוניו גונח והמשיכה, עד שלפתע עצר אותה במשיכה כואבת בקולר. "על ארבע, פנים אל הקיר" שמעה את פקודתו וצייתה. אנטוניו לקח בידיו מתקן דמוי רסן של סוסים, הכניס אותו לפיה והידק את הרצועה על עורפה למתקן הייתה מחוברת ידית שנחה כרגע על גבה. היא חשה את ידיו מתעסקות באיבר מינה, מושכות מפסקות, מפשעתה הייתה רטובה מנוזלים. ולפתע חשה חדירה בעוצמה רבה המלווה בכאב חד. "איבדתי את בתוליי" חשבה והצטערה על שלא זכתה לעשות זאת עם ארוסה. האיבר הקשה שלו נע קדימה ואחורה, תוך שהוא מושך בידית הרסן ומטה את ראשה אחורנית ולמעלה בזווית מכאיבה. הכאב התערבב עם תחושות עונג שהלכו וגברו בנרתיקה. לאחר דקות מספר, נשמעה מפיו זעקה ונוזל חם שנפלט מאיברו התפשט בחלל הבטן שלה. אנטוניו צנח על המיטה, ושילה המשיכה לחכות על ארבע עד שיתאושש. לאחר זמן קצר הוא קם, הסיר את הרסן ומשך אותה בקולר. הפעם הרשה לה ללכת על שתיים, לעבר הכלוב בחצר. היא זחלה לכלוב ושמעה את הבריח ננעל אחריה. אנטוניו נעלם בפתח הבית, ומבחינתה הסתיים סוף סוף היום הנורא שעבר עליה. הימים הבאים, היו,לצערה של שילה, דומים מאד ליום הראשון. בבוקר ביצוע מטלות הבית, כשחזר אנטוניו התבצע מסדר נקודות החובה, ואח"כ מסכת העונשים, זמן קצר להתאוששות ואז לסיום שעת העונג המיני שהעניקה לאנטוניו. השינויים הבודדים בין יום אחד למשנהו היו בחלק מהעונשים שקיבלה, שם דווקא הפגין אנטוניו כושר יצירתי. היא שמה לב שהוא מחלק את סך נקודות החובה שצברה באותו יום לעשרות ובודדות. את העשרות קיבלה בד"כ בהצלפות קיין, סינגל טייל או אחד מהשוטים הרבים שהחזיק במחסן. לגבי הבודדות הוא היה משתדל להמציא בכל יום עונש מקורי. באחד הימים למשל, כשקבלה במסדר הביקורת 15 נקודות חובה, העמיד אותה אנטוניו בגבה אל עמוד העונשין. קרסוליה נכבלו לטבעת בתחתית העמוד וידיה נכבלו מאחורי העמוד. עיניה נקשרו בכיסוי בד גס, ולאחר שניות מספר היא שמעה את ניסוי השוט ששרק באוויר. 10 צליפות אכזריות חתכו בשדיה בטנה וירכיה. אנטוניו ניגש אל העמוד, שחרר את ידיה הכבולות מן הטבעת, חיבר חבל לשרשרת האזיקים ומשך אותו דרך טבעת גבוהה. ידיה הכבולות התרוממו מאחורי גבה והיא נאלצה להתכופף קדימה. אנטוניו עבר קדימה וחיכך בגסות את שדיה הגדולים שהתנדנדו באוויר. לאחר מכן נטל לידיו קשת קטנה עם 5 חיצים. שילה לא ראתה דבר ולא ידעה למה לצפות. הוא התרחק קמעה, וכשחיוך אכזרי על שפתיו, מתח את הקשת, כיון וירה. החץ פגע בעוצמה בשד הימני וחדר לתוכו. הכאב וההלם שאחזו בשילה מצאו ביטוי בצרחה קורעת לב, שכנראה רק הגבירה את הנאתו. חץ נוסף פגע כמה סנטימטרים נמוך יותר, ושלושה נוספים פגעו בשד השני. שילה איבדה את הכרתה. הוא השאיר אותה בתנוחה הכפופה עד שהתעוררה מעלפונה, בזמן שהוא נהנה ממראה שדיה הפגועים. משהתעוררה, שלף את החצים כשטיפות דם נוטפות ממקומות הפגיעה. כשהחזיר אותה באותו לילה לכלוב הוא החליט על שינוי בסדר יום המחרת. "מחר אקח אותך לצפות בענישה של עבדים ושפחות שנמלטו מבעליהם ונתפסו", "יהיה מעניין" הוסיף בגיחוך. לראשונה באותו לילה החלה שילה להרהר באפשרות הבריחה, יהיה המחיר אשר יהיה. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
17 באוק׳ 2010
בבקשה...
אל תעשה לנו סשן המתנה ארוך... עודדדד....ומהר בבקשה...
כתוב מעולה וסוחף! |
|
|
פאני היל(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
17 באוק׳ 2010
מחכה להמשך
הסיפור, מעניין ומגרה, אהבתי.
פאני |
|
|