סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוגה. (שם לא סופי)

פנדורה
לפני 14 שנים • 29 באוק׳ 2010

פוגה. (שם לא סופי)

פנדורה • 29 באוק׳ 2010
...כאילו החדר חשוך ומבעד לתריסים חצי מוגפים בוקעת קרן אור קלושה אחת ויחידה שבמקרה או שלא במקרה מאירה פיסת עור אחת ויחידה שמספרת סיפור שלם בשבריר שניה.

כמעט אפשר לחוש את פסי הנפיחות הקלה בעור הצרוב.

להריח את הריחות שנותרו באוויר.

לשמוע את הנשימה השקטה של אחרי.

לראות את המתבונן שרוע על צידו כמו אריה שבע

לאחר שהטביע את רישומו על בד העור.

ורק נהימה כבדה כנהימת מנועים עמומה הבוקעת מבטן האדמה רומזת שזה עוד לא נגמר.
נוריתE
לפני 14 שנים • 29 באוק׳ 2010
נוריתE • 29 באוק׳ 2010
וואו
RIS
RIS
לפני 14 שנים • 30 באוק׳ 2010
RIS • 30 באוק׳ 2010
יפה.
יפה הפוגה.
עכשיו מחכים לקנטטה.

שבת שלום.
ginger
לפני 14 שנים • 9 בנוב׳ 2010
ginger • 9 בנוב׳ 2010
אהבתי את השברירים... העדינות המרומזת לדבר לא עדין בכלל.
חיוך.
Brave Dwarf
לפני 14 שנים • 9 בנוב׳ 2010
Brave Dwarf • 9 בנוב׳ 2010
(מנצל את ההקצפה (-icon_smile.gif
תחושה של סוף ושל התחלה. תחושה של מוות ואז בהנף נשימה - בריאה.
ככה הרגשתי כשקראתי אותך עשרות פעמים. ועכשיו עוד פעם אחת. ניסיתי לשנות את דעתי, כדי לכתוב לך אחרת. ניסיתי לקרוא אותך שונה. אבל שקעתי שוב ושוב בעצב מהול בשמחה.
ולכן...
ולכן הקטע הזה הרגיש לי כמו הרגע בו הזריחה נוגעת בשני הקצוות - בפאתי הליל ובשפתי היום.