המטרונית זהובת השיער

המטרונית זהובת השיער

Shimmy​(נשלט){Vents} • 16 בנוב׳ 2010

לקחתי את כוס הקפה ויצאתי לעשות עימה סיבוב, אני שותה הרבה יותר מידי קפה עם הרבה יותר מידי סוכר אני יודע ומי יודע מה יגידו הרופאים יום אחד ובכל זאת משהו, חזק ממני נשא אותי לעשות סיבוב נוסף עם כוס הקפה, לאחר כאילו על מנת לברך לשלום חבר שיושב במשרדה לא רחוק מהמקום בו היא יושבת, להחליף איתו דה והא ובעיקר להגניב מבט אל רגליה, ביחוד לשום הימנית עטוית צמיד רגל מוזהב או עכס כפי שקראו לא בתקופת התנ"ך.
במשלי נכתב על הנער הנכרך לרגליה של גברת(במשלי היא זונה) כצמיד רגל" הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל" רוצים להגיד שהנער, הולך אחרי האישה הזונה, נמשל לתכשיט, שנצמד לרגליה של האישה ומתנועע כאשר האישה הולכת. הנער לא בטוח בעצמו, יש לו ייסורי מצפון, ולכן הוא מתנועע הלוך ושוב - מתרחק ממנה ושוב מתקרב אליה, רוצה להתנתק ממנה אך אינו יכול - הוא קשור אליה כמו התכשיטים שהיא עונדת על רגליה.

והנה היא מתרוממת והולכת ובהליכתה עכסה משמיע צלילים, משל היה פעמון, עמידתה זקופה, פניה נאות ומביעות כולן מלכותיות ושררה, ואכן מיטב גברברי החברה מסתופפים בחברתה וכיוון שמלבד יופיה המלכותי גם אופיה הוא נוח לבריות הרי שאפילו בנות המשרד מחשיבות אותה לבחורה משכמה ומעלה.

אבל אני בעניין שכמה ומטה, רגליה נכון יותר להגיד, בעלות העקב המדויק שמשווה קימור מושלם לרגלה, מכנסיה שמסתיימים בדיוק לפני שמתחיל נזר הבריאה : צמיד הרגל שלה.

כיוון שמשויך אני לאדונית אחרת ומופלאה חשתי חובה מוסרית להתוודות שהרי מה עבד אנוכי אם אינני מתוודה בפני גברתי?
והאדונית, רחומה חנונה ומבינה הסבירה שזה עניין טבעי ומבחינתה אין בדבר נורא. כל זמן שאני סוגד לה ורק לה. מה שאכן קורה.
ומה סיכוי יש שאותה מטרונית יפיפה ומלכותית היא מישהי שאוהבת גבר שיסגוד לה ואפילו היתה אוהבת כלום לא ברור שהייתה בוחרת לה בפינצטה את אחד המסוקסים והצעירים שמסתופפים לפתחה ומעלים על פניה היפות להכאיב בת שחוק?

והנה מגיעה שעתה של ארוחת הצהרים ולאחריה קפה של צהרים ואני יודע שמדובר בחולי שאיני יכול לו ואני חייב שוב לשזוף עיני בפלא שלרגליה ולבדוק ששלום לו .
ואני יודע שמדובר בטמטום מוחלט להיכן ילך הצמיד באמצעו של יום ? ברור שישננו שם כרוך סביב רגליה כמו בר מזל יותר מכל גבר שלא יזכה לכך בחייו ומצד שני חסר מזל על שאינו יכול לצפות מהצד במראה המופלא.

ובעודי יושב שם וחברי עסוק בעניינים שלשמם הועסק בחברתנו מחשבותיי החלו נודדות לעולמות מרוחקים של מחשבות על מה היה קורה לו רק ידעה מה עושה בליבי אותו כעס, לו רק הייתה מבינה שבניגוד לחברת המסוקסים שמקיפים אותה השכם והערב וחומדים לפלוש לתוכה כמצביאים מנצחים .
אני איני חומד בחמוקיה ואיני חש שום רצון או צורך לתנות איתה אהבים ואפילו לסגוד לה איני מורשה, ובכל זאת לא ידעה מדוע אני מגיע לבקר את חברי בסביבתה מה היתה חושבת עלי אז? האם הייתה מזלזלת ? האם היתה מנסה לנצל את הסיטואציה המשפילה? ואולי היתה מעריכה את גישתי המוזרה ? והרי מדובר יהיה באסון שהרי אני אינני מורשה בכלום ואף נעול בכלוב . משייך אני לאדונית הרי.

ומה אם תוריד יום אחד את אותו חפץ, מבחינתה הרי מדובר בתכשיט לא יותר, לא נזר בריאה ולא פלא טבע והרי זכותה להחליט להסירו מה אז? גם אז אגיע בכל יום לחפש אותו? לבדוק האם שב לשכון סביב רגלה הענוגה? ואולי בכלל יוקל לי ? שהרי עול המבטים המוגנבים יוסר ממני שלא לדבר על החשש מהרעלת קפאין.

ומתוך שרעפי המחשבות הנה קול שירה נשמע, כשאני שב לעולמנו אני מגלה שהיא הגבירה בכבודה ובעצמה פונה אלי בבקשה והרי ידוע שעל מנת לבקשני לתקן דבר מה עליה לפנות בצינורות המקובלים , צינורות שהושקעו עמל רב בבנייתם ותחזוקתם בעיקר בתחזוקת ההרגלים של בעלי הדבר בחברה והיא כאילו לא היו נהלים מושקעים מתעלמת מהם, אולי אפילו דורכת עליהם ברגל גסה, ומול עיניה החדות איך יוכל אדם להתקטנן באותם נהלים? אולי יודעת ? שמא הבחינה באותם מבטים? ועתה לא זו בלבד שדורכת על הנהלים כאילו היו עלים שנשרו בשדרתה של העיר בסתיו ומפצפצים מתחת לרגליה הרי שהיא גם נוגעת ומשחקת לה באותו צמיד , כאילו על מנת לסמל לי מהו מקומי : מעריץ עלוב של חפץ שכרוך לרגליה.

ואני יורד על ארבע לעיני כולם, כורע על ברכי וזוחל אל מתחת לשולחנה, טסטר בידי ופני אל שקע החשמל הסורר והיא זזה קמעה ולא הרבה יותר מעמידה רגליה על מסעד הכיסא , הכיסא בר המזל יש לומר , הנה הם ממש מולי, ואני כורע על ברכי אל מול העולם וחבריי, האם מדובר בטעות ? האם הייתי צריך להתעקש בכבודי ולדרוש אותה להשתמש בצינורות המקובלים ? אני אוחז בכבל הסורר זה שהעז להמרות את פי ה ומביט בה, נעולה בנעלים שחורת מעור הפוך בצבע אפור ומשחקת ברגליה המשוכלות , מעכסת יש לומר ומדברת על דא ועל הא עם חברתה הטובה, זו בעלת הצחוק המרושע והמראה הכוחני .
כאילו מדובר בסיטואציה טבעית לחלוטין בו גבר מוטל למרגלותיה.
כלל אינה מוטרדת זאת המטרונית צהובת השיר ויפת המראה ממראו של אותו גבר רופס וכורע למרגלותיה, עושה עצמו מתקן כבל חסר תקנה ומביט מהופנט בפלא המבהיק סביב קרסולה.

הדורבנים​(נשלט) • 20 בנוב׳ 2010

אהבתי מאוד

בכוח המוח​(שולטת) • 20 בנוב׳ 2010

אני לא אהבתי.

לא כי זה לא כתוב טוב, זה כתוב נחמד ומעניין. אפילו עם הומור עצמי.
אבל פתאום הרגשתי מורטישיה לרגע, ושאלתי את עצמי מי צריכה עבד כזה שעכס מוציאו מדעתו.
ואפילו נעלבתי קצת בשביל המלכה שלו.

אני מניחה שאני מטילה אל הכתוב את עצמי, וזו הסיבה לחוסר הנוחות הזה.
זו גם הסיבה שלא הגבתי עד עתה, כי אין כאן ביקורת ספרותית כלל,
אלה תחושות, וכדרך אלה, סובייקטיביות לחלוטין.

הדורבנים​(נשלט) • 20 בנוב׳ 2010

דווקא בגלל מה שכתבת אני אהבתי. בגלל שיש פה דילמה אמיתית בין תחושות פראיות, לבין תחושת מחויבות אמיתית, בתוך מה שכבר ככה מוגדר על ידי החברה כ"סוטה". והוא מציג אותה בצורה מאוד חיה. התחושות שלו משתנות ללא הרף, מגיבות למציאות ואז מנותקות ממנה, באיבחת משפט.
בלי לשקר לשני הכיוונים.

מי תרצה עבד כזה, שלא חושב כל היום עליה, ופוזל לאחרות ואף ממציא עליהם סיפורים בראשו שמשתלבים עם המציאות. אוי כמה זה מקטין את המלכה. נכון? אבל גם הוא חי ומרגיש, ומספר לה על תשוקותיו, גם אם הם לא נוחות, רק כדי להיות אמיתי עד כאב איתה ועם עצמו?

מי תרצה? האם שווה לרצות עבד כזה? שאלה מצוינת.
אולי גם רגש הקנאה (שלך, שלה) הוא פראי ועוור באותה מידה.

בכוח המוח​(שולטת) • 20 בנוב׳ 2010

זה בדיוק העניין, פוג.

ובעניין ה"בלי לשקר" אני רק אספר לך סיפור אמיתי על לקוח שלי -
לאחר שעשה תאונה ברכבו פנה אליו חוקר הביטוח ושאל אותו אם הוא משתמש בסמים.
הלקוח שלי אמר מייד שכן, שהוא מעשן חשיש וגראס ככה כל ערב.
חברת הביטוח שללה ממנו את הביטוח לרכב שעבר טוטאלוסט.
הוא בא אלי ואמר בתמיהה: אני לא מבין, הם רוצים להעניש אותי בגלל שאמרתי את האמת? הרי יכולתי לשקר בשניה...

אז זה יפה שהוא מספר על החיצוי והסכסוך הזה בתוכו, אבל דווקא זה שהוא שם את זה כך, בלי כחל ושרק, גורם לי לחוש את התחושה הזו.

אני לא יודעת במה המידע הזה והכנות הזו מוסיפים למלכה שלו, ובנוסף הפוסט הזה בצד הכנות.
זה לא שאני נגד כנות, ובכל זאת, אנחנו מדברים כאן על הצרכים הפתולוגיים של העבד. יש צרכים מסוגים דומים גם לשולטות, ואיכשהו נדמה שאלה ממלכדים את אלה.

Morticia • 20 בנוב׳ 2010

מצחיק אותי
ותודו שזה באמת קצת משעשע
שהרבה פעמים כאן ה"עבדים" מנסים לשכנע את ה"מלכות" שבעצם חלק בלתי נפרד מלהיות "נשלט" זה גם לפנטז כל מיני דברים שנעשים על ידי ה"שולטת"

ואם זה מעליב אותה או מרגיש לה לא מכובד - מצויין!!!!

הדורבנים​(נשלט) • 20 בנוב׳ 2010

אז זה יפה שהוא מספר על החיצוי והסכסוך הזה בתוכו, אבל דווקא זה שהוא שם את זה כך, בלי כחל ושרק, גורם לי לחוש את התחושה הזו.

אני לא יודעת במה המידע הזה והכנות הזו מוסיפים למלכה שלו, ובנוסף הפוסט הזה בצד הכנות.
[/quote]


אני רק יכול להגיד לך על מה אני חשבתי -

קודם כל אני התייחסתי לסיפור כאל סיפור דימיוני, ולכן זה שהוא פרסם את זה נראה לי בסדר.
שנית יש לי בראש מן משהו רומנטי, (ואולי הזוי, תחליטי את). שאם הוא מספר למלכה שלו על תשוקותיו הבלתי נשלטות, הוא קודם כל מכבד אותה. הוא נותן לה את השליטה - ואת זכות הבחירה. אם תרצה, היא תחליט שהיא לא מעוניינת בעבד כזה, ותזרוק אותו. אם תחליט אחרת, היא תעבוד איתו על זה ותגרום לו להיות איתה יותר, או תנטרל מה שמסוכן בעיניה, ותסכים שהוא יחשוב על אחרות.

אני חושב שאת מתייחסת לאמירת האמת במקרה הזה כניסיון להכשיר את החזיר. אני מתייחס אליה כאקט שאומר "אני מכבד את המלכה; אני סומך עליה שתעשה את מה שטוב בשבילה גם לנוכח האמת הפחות יפה."

הדורבנים​(נשלט) • 20 בנוב׳ 2010

שלום מורטישיה, לא שמתי לב שאת פה .

אז לדעתך, אם עבד מרגיש תחושת נחיתות כנ"ל לנוכח צמיד רגל של מישהי מאוד יפה, שישמור את זה לעצמו וימשיך ללקק?

Morticia • 20 בנוב׳ 2010

בואנה פוגי
אם חושבים על זה
זו אמירה שיכולה להשתמע כמו איזו מניפולציה פתולוגית שלא תבייש את גדולי הסוציופתיים בחברה
(איזה משפט מצחיק!)

וואלה
לפעמים אני מפנטזת על גבר שאומר:
אני מכבד אותך מורטישה ורוצה שתסמכי עליי שאעשה עבורך את כל מה שטוב בשבילך. אם תרצי לשמוע את דעתי תקבלי. אבל אם בא לך עכשיו שאני אסתום וארד לך - אשמע ואעשה.
(ולא מותק שלי, אני לא אלוהים. גם לא אתה.)

Morticia • 20 בנוב׳ 2010

כן.
הוא כלום
אפס
זילץ'
נאדה

לא מעניין אותי מה יש לו לומר.

ליקוק ביקשתי?
זה כל מה שאישרתי.