אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אז..מתי הוא הזמן המתאים ?

נוריתE
לפני 13 שנים • 21 בדצמ׳ 2010

אז..מתי הוא הזמן המתאים ?

נוריתE • 21 בדצמ׳ 2010
לחשיפה,אם יש כזה
ובפני מי הייתם/ן בוחרים לחשוף את הנטיה הBDSMית
שלכם/ן ובאילו נסיבות..?
למי כן למי,לא ועד כמה..
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 21 בדצמ׳ 2010
יצא לי לשתף חברות קרובות, אם היה מצב של שיחה על נושאים אינטימיים וזה עלה. זה לא היה ממש דרמטי, פשוט לפעמים מדברות על מה אוהבות. או אם יצאתי עם מישהו שהכרתי בכלוב, ונשאלת איך הכרנו - כמובן בגבולות השמירה על הפרטיות שלו. מנסה לא לספר לאנשים דברים שהם משדרים חוסר מוכנות כלפיהם.
לא מעלה בדעתי סיטואציה אחרת שבה הייתי משתפת.

אה, ונראה לי שאמא שלי יודעת, כי היה איזה קטע לפני כמה שנים שהיא חיפשה משהו בארון שלי ומצאה אזיקים ועשתה לי סצנה על זה. אבל לא התעמקנו בזה icon_smile.gif

בגדול לא נראה לי שיש מישהו שחיי המין שלי מעניינים אותו באופן מיוחד.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 21 בדצמ׳ 2010
Brave Dwarf • 21 בדצמ׳ 2010
בסדר, לספר לחבר, מכר וכו' זה לא כזה אישיו. אבל מה עושים כשיש ילדים בבית? ואני לא מדבר על פספוסים בני שלוש אלא על בני שלוש עשרה. מזנקים בכל פעם על המסך של המחשב שלא יראה שנמצאים בכלוב?

לאחד החברים שלי (יש לי שניים + הנשים שלהם אז ארבעה. לא כזה ביג דיל) יש בן בגיל הזה 12-13. לפנים היה פשוט מאוד להגיד לו - בן, הדלת של מרתף היינות נעולה כדי שלא תיפול מגרם המדרגות שמוביל מטה. או כדי שלא תנעל בפנים. או כדי שלא תהרוס את הציורים יקרי הערך שתלויים על הקירות או כדי שלא תנפץ את היינות (ואת הבורבון של דוד אלי). כיום זה כבר לא כזה פשוט. אז התקנתי להם מעין מסילה תחת המעמד של היינות שמאפשרת להסיע את המעמד ולהסתיר מאחוריו את הקיר עם האיבזור. אבל בכ"ז פתרונות מהסוג הזה הם זמניים. מה עוד שלא הכל מחובר לקיר. כמו למשל המשתנה שנמצאת בפינה אחרת בכלל ועוד כלמיני פריטים שדי לעשות אחד ועוד אחד כדי להבין מה קורה שם בדיוק.

אז זהו. מה עושים כשיש ילד מתבגר בבית? מספרים? לא מספרים? ואם מספרים אז מה מספרים ומתי? זה לא ידפוק לו את המערכת אם יגלה שאבא נוהג לכבול את אמא באזיקים ולעשות לה כלמיני דברים לא יפים? למשל אם יגיע לכאן בחור בן 18 או נערה בת 18 הרוב יתרעמו על גילו הצעיר של הנ"ל, לא? יגידו שמוקדם מדי להתחיל לעסוק ב BDsM בגיל כזה. אז לבן 14 כן להסביר?
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 13 שנים • 21 בדצמ׳ 2010
וואלה שאלה טובה. אני אהיה יותר חכמה כשיהיו לי ילדים אבל בינתיים הייתי מאד שמחה לשמוע מנסיון של אחרים. בגדול נראה לי שמה שההורים עושים זה ביניהם ולא עניין של הילדים שלהם. ואני הייתי מסתירה, כי זה נושא רגיש. הרי רוב הילדים מתחרפנים רק מזה שמקבלים איזה רמז שאבאמא מזדיינים להנאתם לפעמים. אז זה? נראה לי לגמרי מיותר לחשוף ילדים לקטעים כאלה. הם הרי ילדים. לך תסביר להם. יש סיבה שהאתר הזה לא מורשה לקטינים ואין סיבה שבבית זה יהיה שונה. קיצר אני בעד הסתרה. אם מתגלה, יש דרכים, נראה לי, להסביר. זה יהיה מביך אבל אם הוא בן 14 הוא כנראה כבר ראה את כל זה באיזה סרט או קרא על זה בויקיפדיה.

האנשים היחידים שאני רואה סיבה לספר להם זה חברים קרובים, גם סתם מתוך שיתוף וגם לפעמים כי צריך את זה. למשל היה קטע שחברה שלי התחילה לדאוג בגלל הסימנים הכחולים שהופיעו אחרי כל פגישה עם מי שיצאתי איתו בזמנו. אז הייתי צריכה להסביר שזה בסדר. עם טדי היו קטעים שהעירו לאחד מאיתנו על איך שהוא מדבר עם השני, ניסו לחנך אותנו.

קיצר זו שאלה של נסיבות. כשגרים במעונות למשל נורא קשה להסתיר דברים. ואם יש רעש, אנשים מתקשרים לפקיד התורן שיבוא להרגיע. מגיבים למה שהמקרה דורש, מספרים כשצריך, מסתירים כשצריך...
בטי בום​(שולטת)
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
בטי בום​(שולטת) • 23 בדצמ׳ 2010

כנראה שאני היחידה פה שהבת שלה יודעת , אז ככה אני מאמינה גדולה בחנוך הנער על פי דרכו, אני מאמינה גדולה בבית שבו מדברים על הכל, לא רק על המיניות של אמא, התקשורת תמיד היתה בינינו כזאת.
זה התחיל בזה שהיא היתה קטנה ושיתפתי אותה בהכל בהתאם לגיל ולהבנה.
מכיוון שילדתי אותה בגיל מאד צעיר, היא היחידה שלי ונסיבות החיים הובילו לכך שאני ההורה היחיד שלה כך שמראש הדימניקה אחרת.
היא יודעת על ההעדפה המינית של אמא, האמת שהיא תמיד ידעה באיזשהו מקום שאמא שלה "אחרת".
הכלוב בפתוח בסלון ומעולם לא ראיתי בכך בעיה.
היא מכירה חברים מפה והשד בעיניה לא כל כך נורא, מגיל צעיר אמרתי לה שלכולם יש "שריטות" אצל חלקינו ה"שריטות" חיות בשלום איתנו.

כשיש "סוד" בבית וילד גדל עם סוד הוא תמיד גדל לממדים הרבה יותר גדולים מהמציאות.
ילדים לא מפגרים, הם לא צריכים לדעת שאמא תוקעת את אבא עם סטרפ, כמו שילד ונילי לא חייב לדעת שאמא מעדיפה דוגי על מסיונרי, אבל הילדה שלי מודעת לזה שאמא שלה פטישסטית, שלאמא שלה קשה בזוגיות ממוסדת, שאמא דיקטטורית נאורה (מה שגרם לילדה בשיעור אזרחות להדהים את המורה בידע : ) סדיסטית ואוהבת אותם צעירים ומהממים, היא אפילו הציגה את קן לחברה כצעצוע של אמא.

היא מודעת למה זה בדס"מ, מכירה את בטוח שפוי ובהסכמה ואפילו מודעת לעוד כמה דברים...
במקרה שלי לדעתי עשיתי נכון, ימים יגידו, היא לפחות חושבת ככה.
פרחונית​(לא בעסק)
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
פרחונית​(לא בעסק) • 23 בדצמ׳ 2010
מבחינתי הזמן המתאים הוא כאשר יש צורך מסיבה כלשהיא,
או כאשר מדובר באדם מאוד קרוב וישנה סיטואציה ודינמיקה בין-אישית, שבה אני מרגישה בטוחה לחשוף את המיניות שלי מהבחינה הזו.
בטי בום​(שולטת)
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
בטי בום​(שולטת) • 23 בדצמ׳ 2010

אני מספרת לילדה על השירשור הזה ואומרת לה שביקשו ממני להגיב פה, ויש אנשים שחיים בסרט ובטוחים שבסלון שלנו עבדיםשזוחלים ערומים כשאני מצליפה בהם בזמן שהיא מכינה שיעורים.
התגובה של הגורה היתה "מישהו באמת חושב שאני מכינה שיעורים?,
זה בעייני מסכם למה כן לשתף
פרחונית​(לא בעסק)
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
פרחונית​(לא בעסק) • 23 בדצמ׳ 2010
בטי בום כתב/ה:

אני מספרת לילדה על השירשור הזה ואומרת לה שביקשו ממני להגיב פה, ויש אנשים שחיים בסרט ובטוחים שבסלון שלנו עבדיםשזוחלים ערומים כשאני מצליפה בהם בזמן שהיא מכינה שיעורים.
התגובה של הגורה היתה "מישהו באמת חושב שאני מכינה שיעורים?,
זה בעייני מסכם למה כן לשתף


אני חושבת שאם הנטייה שלי הייתה לשלוט, היה לי יותר קל לספר.
יותר קל לבוא ולהגיד "אני דומיננטית במיטה, וגם בחיים"

מאשר להודות בכך ש "אני נשלטת במיטה ולפעמים גם מאוד צריכה את זה בחיים"
אני חושבת שזה פתח לתגובות שאני לא רוצה להתמודד איתן.

זה כמובן מייצג גם קונפליקט פנימי שלי הנוגע לנשלטוּת שלי.
אחרי כל הזמן הזה בעולם השליטה, עדיין מדי פעם יש לי מאבקים פנימיים לגבי זה.
ואם אני לא יכולה להסביר את זה לעצמי מתוך השלמה וקבלה, יהיה מאוד קשה להעביר את זה לאחרים.
Brave Dwarf
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
Brave Dwarf • 23 בדצמ׳ 2010
בטי, אני חושב שילד בגיל 15 ומעלה, אם הוא יודע על קיומו של הכלוב, הוא גם יודע, אם לא במדויק (במקרה וההורה מנהל בלוג) אז לפחות בערך, מה הוריו עושים ביניהם כולל הפרטים ה"עסיסיים", כפי שבמקרה שתיארתי מעלה, ברגע שבן יידע על קיומו של המרתף ועל אביזריו, הוא גם יבין למה משמש כל אביזר ואביזר. השאלה שלי הייתה היכן נגרם נזק גדול יותר, במקום בו מזנקים על המסך של הכלוב, נועלים את המרתף, או מתעלמים משאלות כגון: אבא, אמא אומרת שאתה סוטה וחולה נפש ושלכן עלינו להיפגש אך ורק בהשגחתה של כלבת שמירה ממושקפת (טוב, אלו המילים שלי, אבל בחיי שאני צודק), או במקום בו חולקים עם הילד את האמת. והאם הנזק קיים. שאלה נוספת ששאלתי הייתה הגיל. באיזה גיל מיידעים את הילד, איך עושים את זה, תוך כדי שיחה ממוקדת אחד על אחד או רק במקרה ומתחיל לשאול וכד'.
אגב, איני יודע אם את לבד בפתיחותך עם הצאצא שלך, אבל כיוון שאת היחידה שהגבת כאן בכזאת כנות, אני מרגיש צורך להודות לך אישית על כי חלקת.

פרחונית, נורא מעניין מה שכתבת. כי אצלי הבעיה דווקא הפוכה. בכל הפעמים שנתקלתי בצורך לחלוק, התגובות אל הכנועה שלי היו בלשון: "תעזבי אותו, תזרקי אותו, הוא לא שווה אותך, הוא אלים, הוא כפוי טובה...", ואלי בלשון: "אתה מפלצת". גם מבחינה משפטית אני לא חושב שהיו מדביקים לי לתחת כלבה ממושקפת שבטוחה שהמוסר האוניברסאלי טמון בכיסה הקטן, בכל פעם שאני נפגש עם ילדיי, לו הייתי בצד הכנוע של המתרס. ומבחינה אישית, כאשר יגיע הזמן והילדים יתבגרו ואצטרך לעשות את ההחלטה, בפניה כרגע עומדים חבריי, לספר לילדים למען להשאיר לעצמי את חופש הפעולה, את הכלוב, את הצלב ואת כל שאר המתקנים בהם אני מאבזר את המרתף ומהם אני כרגע נהנה, לבין להתפתל ולחפש פתרונות, אני אתקשה הרבה יותר להסביר לילדיי שאני הוא זה המכה והכובל והיא זאת הסופגת מאשר לו המצב היה הפוך.
פרחונית​(לא בעסק)
לפני 13 שנים • 23 בדצמ׳ 2010
פרחונית​(לא בעסק) • 23 בדצמ׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה:
פרחונית, נורא מעניין מה שכתבת. כי אצלי הבעיה דווקא הפוכה. בכל הפעמים שנתקלתי בצורך לחלוק, התגובות אל הכנועה שלי היו בלשון: "תעזבי אותו, תזרקי אותו, הוא לא שווה אותך, הוא אלים, הוא כפוי טובה...", ואלי בלשון: "אתה מפלצת". גם מבחינה משפטית אני לא חושב שהיו מדביקים לי לתחת כלבה ממושקפת שבטוחה שהמוסר האוניברסאלי טמון בכיסה הקטן, בכל פעם שאני נפגש עם ילדיי, לו הייתי בצד הכנוע של המתרס. ומבחינה אישית, כאשר יגיע הזמן והילדים יתבגרו ואצטרך לעשות את ההחלטה, בפניה כרגע עומדים חבריי, לספר לילדים למען להשאיר לעצמי את חופש הפעולה, את הכלוב, את הצלב ואת כל שאר המתקנים בהם אני מאבזר את המרתף ומהם אני כרגע נהנה, לבין להתפתל ולחפש פתרונות, אני אתקשה הרבה יותר להסביר לילדיי שאני הוא זה המכה והכובל והיא זאת הסופגת מאשר לו המצב היה הפוך.


אני חושבת שיש הבדל כזה כי...
דבר ראשון בגלל שלכל אחד יש את הקושי שלי.

ודבר שני, נשמע שכשאתה חושב על בדס"מ אתה חושב על "אני הוא זה המכה והכובל והיא זאת הסופגת"
ואני חושבת על משהו כמו "אני אוהבת שנותנים לי הוראות, במיוחד במיטה, ובמיוחד בצורה אגרסיבית שתלטנית וכוחנית"
( החלק של "מכה וכובל" מבחינתי כלול בחבילה, אני לא רואה צורך לתת לזה דגש.
כי זה באמת לא בעיקר מבחינתי. גם אם מאוד מאוד מהנה לעיתים. ).

ומה שכתבת רק מדגיש לי את העובדה שמה שאנחנו מרגישים בתוכנו כלפי המיניות שלנו,
זה מה שייצא החוצה כאשר ננסה להסביר את זה.

ואם אנחנו שיפוטיים כלפי עצמנו, ככה זה ייצא.