ערב שקט ב"מקסים"

ערב שקט ב"מקסים"

צל_המענה​(שולט) • 27 בדצמ׳ 2010

נכנס אליה לדירה, היא לבושה בטרנינג כתום ומרושל, שיערה אסוף בקוקו גבוה, אני מביט בה ומעקם את פי. "ככה את מתלבשת לכבוד האדון שלך ?" אני שואל והיא מביטה בי בחשש "אמרת שלא יוצאים היום וניקיתי את הבית" היא מתחילה לתרץ ואני מנפנף בידי להשתיק אותה. "קולה" אני אומר ומתיישב. "אין" היא אומרת "בכלל לא חשבתי שתבוא היום, כבר אחת בלילה ולא ענית לסמס שלי". אה, אז זה העניין.
"הייתי בישיבה" אני עונה, בכלל לא ככה דמיינתי את הכניסה שלי ולרגע אני מתחיל לחשוב אם לשנות את התוכנית שלי, אבל אז אני מביט בה שוב. גם בטרנינג כתום מעפן וקוקו גבוה היא עדיין חתיכת כוסית, החזה הכבד שלה נח נמוך בתוך הטרנינג ואין לה חזייה, אולי זה יסתדר אפילו יותר טוב משחשבתי.
"טוב" אני אומר וקם "אם אין כלום בבית אז נצא, שימי כפכפים".
"אתה לא רוצה שאחליף בגדים ?" היא שואלת ואני מנענע ראשי לשלילה "שימי כפכפים ותביאי את הצעיף שלך" אני אומר לה. "אני רוצה לשים תחתונים" היא מתנגדת ולי נמאס, שני צעדים גדולים ואני ליד, מכופף אותה על שולחן המטבח ומושך את הטרנינג למטה, עשרים מכות חזקות, עשר על כל לחי, כשאני מסיים אני מעביר אצבע בין רגליה ונהנה מהרטיבות, אני מקים אותה ומסמן לה לזוז והיא רצה לעשות כדבריי.
כשהיא חוזרת עם כפכפים וצעיף אני מחייך וקושר את הצעיף סביב עיניה. "לאן הולכים ?" היא שואלת עם קצת פאניקה ואני שמח לראות שהמכות הוציאו ממנה את רוב החוצפה, עיסוי תקיף של שרירי העכוז זאת הדרך החביבה עליי להתמודד עם גישה קלוקלת, הדם זורם מהמוח אל הישבן ואיתו גם החוצפה כנראה. "שקט זונה" אני אומר ומניח את האייפוד שלי בכיס הטרנינג שלה. אני מניח אוזנייה אחת עליה ובוחר פלייליסט רועש במיוחד, "עכשיו הולכים" אני אומר לה "כשאני ארצה לדבר איתך או לשמוע ממך משהו אני אדאג לכבות את האייפוד, עד אז, שקט מופתי" אני מניח את האוזנייה השנייה עליה ומתחיל לנגן כשאני דוחף אותה מחוץ לדלת.

הדרך במורד המדרגות מתסכלת ואני יורד צעד אחת לפניה, נותן לה לשים את ידה על כתפי וגם חלק ממשקלה, כדי שלא תיפול. ביציאה מהבניין אנחנו נתקלים בילד בן 14 שמביט בנו בתמיהה. אני נעצר לרגע כשאני מנסה לחשוב איך לעצור מונית בשיא הנוחות והיא מרגישה שנעצרתי, "מה אתה עושה ?" היא לוחשת לי ואני מועך בכוח את ישבנה בכוח, אני מזיז אוזנייה אחת ולוחש באוזנה "אמרתי שקט מופתי, אבל את לא מבינה.. וחבל..." אני מועך שוב את הישבן שלה בכוח אל מול עיניו המשתאות של הילד וזה נותן לי רעיון מצויין, אני מסובב אותה אל קיר הבניין ומניח את שני ידיה על הקיר, מזיז את האוזניה ואומר "לא לזוז" ומחזיר.
"בוא ילד, בוא הנה רגע" אני מסמן לו והוא מתקרב בפקפוק השמור רק לילדים בני 14 שבטוחים שהבינו איך העולם מסתובב ולמה. "בוא" אני אומר לו "יש לי הפתעה בשבילך" אני לוקח את היד שלו ומניח אותה על החזה הגדול שלה, הערס הקטן מביט בי בהפתעה ומחייך כשהוא מבין שזה לא חלום, היד השנייה שלו תופסת גם היא שד והוא מועך אותם בשמחה, אני מביט בה בחיוך ונהנה מהבעת הפנים שלה. "זהו" אני אומר לו כשהוא מתלהב קצת יותר מדי "מספיק, תודה על העזרה שלך, עכשיו תעשה אתה לי טובה ולך תביא לי מונית" הילד מחייך בכל פה ורץ מייד לרחוב, תוך 3 דקות יש מונית ואנחנו בפנים.

הנסיעה ארוכה, היא לא תל אביבית, ובדרך אני משתעמם, אני מניח את שתי ידיה על משענת כסא הנוסע ומרים את חולצת הטרנינג ומתחיל לשחק עם הפטמות הקשות שלה להנאתו הרבה של הנהג "אם תעצור את המונה עכשיו אני מוכן שתסע לאט בדרך" אני אומר לו בחיוך ולהפתעתי הוא מכבה מייד את המונה ומאט את הנסיעה ל 30 קמ"ש, אני מפשק את רגליה ומתחיל לשפשף את הדגדגן שלה דרך המכנס והיא מתחילה לגנוח, הנהג מכבה את הרדיו וכל מה שאנחנו שומעים זה את הגניחות שלה ואת המוזיקה הרועשת שהיא שומעת באוזניות כל כך חזק. כשנדמה לי שהיא מתקרבת לגמירה אני מפסיק לשפשף וצובט את שתי הפטמות שלה בכוח, היא גונחת בתסכול ובכאב ואני מחייך לנהג "אני לא רוצה להשאיר לך כתם על המושב". "תשאיר בכיף" הוא אומר לי אבל לפני שאנחנו מספיקים לעשות משהו כבר הגענו.

הוא עוצר לנו ממש מול הכניסה ואנחנו יורדים ומגיעים אל התור תוך צעד וחצי. "מה עם הדרס-קוד ?" שואלת אותי היפה בכניסה ואני משיב "אלה בגדי ההופעה שלה, היא מופיעה היום". היא מחייכת וקוטפת לי שני כרטיסי חינם מהצרור שמונח אצלה, רגע קט ונכנסנו.

המוזיקה בפנים חזקה אבל המוזיקה מהאייפוד יותר, אבל את הריח של "מקסים" אי אפשר להסוות, שילוב הניחוחות של אלכוהול זול, תשוקה זולה וביגוד יקר הוא ייחודי למדי ואני מביט בפאניקה שמשתלטת על הפנים שלה כשהיא מבינה לאן הגענו "אני לא לבושה" היא ממלמלת בפאניקה ואני דוחף אותה אל הקיר, מרים את הטרנינג וחובט בכוח בפיטמה הימנית שלה עם שתי אצבעות, פעם - פעמיים - שלוש, היא נאנקת מכאב ומשתתקת, אני מושך אותה אליי ועוזר לה ללכת בין האנשים שמפנים לנו את הדרך, ברור להם שמשהו מיוחד עומד לקרות.

"אני מוכן" אני מסמן לבחור הרזה "ההופעה הקודמת תיגמר בעוד רגע" הוא אומר לי ואני מביט כיצד היפהפיה בלבן שרוקדת על הבמה מסיימת את הריקוד שלה, הרזה מסמן לי לעלות ושני גברים עולים בעקבותיי עם הספה ומניחים אותה על הבמה, אנחנו יושבים עליה בזמן שהרזה מורה לדיג'יי להחליש את המוזיקה. מסביב לבמה אנשים מתגודדים ומביטים בנו, לא בטוחים מה עומד לקרות, אני מביט בה יושבת על הספה לידי, היא יושבת קפואה ונראית קצת בפאניקה, כל כך בפאניקה למעשה שאני מזיז את האוזנייה מאוזנה הימנית ולוחש "הזדמנות אחרונה להגיד את המילה הבטוחה שלך", היא מנענעת ראשה לשלילה ולא מדברת, יפה, היא הבינה שקט מה הוא. אני מכניס את אצבעי אל תוך מכנסי הטרנינג שלה ומגלה שהיא נוטפת. אני מחייך שוב והחיוך מאיים לקרוע את לחיי, ההופעה יכולה להתחיל.

אני מביט מסביבי את האנשים שמתגודדים סביבנו, קהל גדול, קהל טוב היום, אנשים יפים. אני מרים את החולצה שלה למעלה, חושף את שדיה הגדולים והלבנים ואת הפטמות הקשות והורודות שלה, ונותן להם להינות מהם קצת, ואז מתחיל להצליף בהם עם שתי אצבעות קשות, כל פיטמה מקבלת את שלה, מכה ומכה ומכה, עוד אחת ועוד אחת, עד שהיא רוטטת כולה על הספה, ומוריד את מכנסי הטרנינג שלה לגמרי.
הרגליים שלה יפות וחלקות, כמעט בוהקות מרוב לובן, אורות הבמה עושים להן טוב, אני מעביר עליהן את קצות אצבעותיי ומלקק את השפתיים שלי, עוד מבט מסביב אל הקהל שהתעבה ומביט בי בציפייה שקטה, בחור יפה בגופייה צמודה מושך את תשומת לבי ואני מסמן לו שיעלה, לוקח לו רגע להבין מה אני רוצה ואז הוא עולה ומתקרב "רוצה מציצה ?" אני שואל אותו ומצביע עליה והוא מהנהן במבוכה "תן לה אותו" אני אומר לו והוא מתקרב אליה ושולף את הזין שלו מתוך המכנסיים, אני מכוון את הפה שלה אל הזין שלו והיא מתחילה למצוץ בלהיטות בזמן שאני מלטף את רגליה ומפשק אותן, תכננתי לתת לבחור לגמור לפני המעבר לשלב הבא אבל הוא כנראה לא חולק את הסטייה שלנו, שלי ושלה, קשה לו לשמור על הזין זקור כשכולם מביטים, אחרי כמה דקות אני מסמן לו להתרחק ועובר לשלב השני, שתי האצבעות הישרות מצליפות בה שוב, על הדגדגן הרטוב שלה.
היא צועקת, פעם ועוד פעם, הדיג'יי מחליש שוב את המוזיקה כדי שהקהל יוכל להינות מהצעקות, פעם ועוד פעם, האצבעות שלי פוגעות בשפתי הכוס שלה ומתרוממות רטובות, אני מרחם על מי שיצטרך לנקות את הספה הזאת, אני מזיז את האוזנייה לרגע ושואל "מה את רוצה ?".
"זין" היא אומרת בשקט ואני מצליף בדגדגן שוב.
"זין" היא אומרת שוב, עם יותר קול, וזוכה לעוד הצלפה.
"זין!" היא צועקת והצעקה מהדהדת במועדון.

אני מחייך וקם על רגליי, מסובב אותה הצד, שולף את הזין שלי החוצה ותוקע אותו בתוכה, עמוק. היא צועקת פעם אחת כשהוא נכנס ואז משתתקת, ומתחילה לגנוח בקול, גניחות חזקות, מתוסכלות, גניחות של ייאוש, גניחות של כניעה. פנימה והחוצה אני מזיין אותה בתנועות ארוכות ועמוקות, נותן לעצמי ללכת לאיבוד בתוכה, המבט שלי מרחף על הקהל ואני כמעט וגומר כשאני מבין כמה הם מתחרמנים מלהביט בנו, כמה אנחנו יפים בעיניהם, זוגות שולחים ידיים אחד לשני תוך כדי צפייה בנו, מישהו מקבל מציצה בפינת הבמה ועיניו עלינו, מישהי שעונה על העמוד כשמישהו אחד מלקק את ישבנה על ארבע, עיניה נעוצות בנו. אני מגביר לאט לאט את הקצב ושולח יד עדינה אל הדגדגן הכואב שלה, ברגע שאני נוגע בו היא מתכווצת ולוחשת "מותר לגמור ?" אני מזיז את ידי ומצליף בכוח ביד פתוחה בישבן שלה, ומחזיר את היד, ולא מפסיק לזיין אותה.

"בבקשה, אפשר לגמור" היא אומרת בקול יותר רם ושוב אני מצליף בישבנה ומחזיר את האצבע העדינה אל הדגדגן "בבקשה בבקשה בבקשה" היא מתחילה לגנוח "אפשר בבקשה לגמור ? בבקשה בבקשה " וכל פעם שהיא מדברת אני מזיז את האצבע ומצליף עם היד, בכוח, פעם - פעמיים - שלוש, הישבן שלה מאדים ומסמיק מתחתיי ואני לא מפסיק לזיין אותה לרגע, אני מרגיש את הכוס שלה מתכווץ לרגע סביבי ומצליף שוב בכוח "בבקשה בבקשה" היא צועקת עכשיו "אפשר לגמור ? בבקשה !" הצעקות שלה מהדהדות בחדר ופתאום אני שם לב שהמוזיקה פסקה לחלוטין, המועדון שקט לגמרי ורק הקולות שלנו נשמעים (חוץ ממילמולים קטנים מאיזור הבר), הצעקות שלה מהדהדות ונשמעות מכל עבר בגלל האקוסטיקה "בבקשה !" היא צועקת בייאוש ואני מזיז את האוזניות ונותן להן ליפול ואומר "מותר". וכשהיא מתחילה לגמור מושך את הצעיף מעיניה, וגומר איתה.

ובמשך הדקה הבאה נדמה לי שהצרחות שלה יפילו את התקרה עלינו או יביאו משטרה.

כשהיא מסיימת לגמור אני יוצא מתוכה ונותן לה ללבוש מכנסיים, הרזה מביא לנו כוס מים ואני מחבק אותה כשהיא שותה אותה. "אני רוצה הביתה לישון בבקשה" היא לוחשת לי בשקט ואני מהנהן, באמת אין עוד מה לעשות, סיימנו פה.

רק למען הסר ספק

צל_המענה​(שולט) • 27 בדצמ׳ 2010

הסיפור המדובר הוא פנטזיה גמורה מתחילתו ועד סופו, לכן לא רציתי לפרסם אותו בבלוג שלי.

חחח

שטן קטן 666​(אחרת) • 27 בדצמ׳ 2010

ברור שזה רק פנטזיה

אמ....

Brave girl • 27 בדצמ׳ 2010

אתה כותב נהדר!!!!

אותי אישית זה קצת הלחיץ... למרות שאני מאוד אוהבת פומביות,

אבל אין ספק שאתה כישרון

חחח

שטן קטן 666​(אחרת) • 28 בדצמ׳ 2010

נכון אבך קצת חולני

בכוח המוח{Aion} • 28 בדצמ׳ 2010

נהדר.

אז אלה אתם מלפני חודש וחצי ?!?!?!?!?!?!?!?

חניבעל • 28 בדצמ׳ 2010

לא פנטזיה בכלל.

אולי החלק של הטרנינג הכתום. זה באמת היה מזעזע. תחסוך מאיתנו להבא. לפחות אזהרה בכותרת.
לכל דבר אחר כבר התרגלנו.

תאמין לי שאם הייתי חושב

צל_המענה​(שולט) • 28 בדצמ׳ 2010

שאנשים יזרמו עם זה הייתי מדבר עם האחראים ומנסה לקבוע לנו זמן להופעה.

אגב אותו עניין בעניין אחר, הזוג היפה שהתמזמז לידנו ואיתנו על הספה בקומה השנייה של הספייס בחמישי האחרון מתבקש לפנות אליי לפרטי.

Re: תאמין לי שאם הייתי חושב

בכוח המוח{Aion} • 28 בדצמ׳ 2010

מה זה?
זו אפליה. זה חמור מאוד.
הבקשה הזו צריכה להיות מופנית לכולנו.
חוצפה.

Re: תאמין לי שאם הייתי חושב

צל_המענה​(שולט) • 28 בדצמ׳ 2010

חפשי אותנו כשאת בספייס, קל לזהות אותנו.