בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 13 שנים •
18 בינו׳ 2011
ולסיום סיומת... רוחצת הרצפות הקטנה - חלק 4 ואחרון
לאחר שהסבירה את עצמה, הוא הביט בה וביקש שתניח את 2 הבקבוקים בצד. היא צייתה, ואז הביט בה שוב במבט שמעולם לא ראתה על פניו. פניו היו נפולות ורציניות מאוד. הוא הביט בה ואמר בשקט:
"עמדה בפנייך החלטה. את באת וביקשת עזרה – אך העזרה שנתתי לא היתה מספקת. מה לדעתך היה עלייך לעשות בשלב זה?" היא השתהתה מעט וענתה – "לא יודעת... להמתין שתתפנה?" - "נכון", הוא ענה. "נכון שהיתי צריך לשים לב למצוקה שלך ולהתפנות אליך מהר יותר, אך בכל מקרה היה עלייך להמתין ולחכות לי". - "ומה היה קורה אם היית מתפנה אחרי שעה ולא היתי מסיימת את הנקיונות בזמן?" שאלה. - "קודם כל, לא היתי מתעכב כל כך הרבה זמן אם היתי רואה שאת מחכה מולי לתשובה. ברגע שהלכת, הנחתי שהתשובה שלי סיפקה אותך – אחרת היית מחכה / חוזרת לקבל תשובה יותר רצינית", אמר לה, מנסה לשקף לה את הלך מחשבתו. "דבר שני – ממתי את מקבלת לבד החלטות? דבר שלישי – מי קבע לך דד-ליין למתי את צריכה לסיים לנקות?..." הוא הסתכל על פניה וראה איך הגלגלים עובדים בתוך ראשה. היא התעמתה עם אמיתוּת דבריו ועם השגיאות המחשבתיות והתפיסתיות שעשתה. דמעות עמדו בעיניה. פניה נפלו. היא ביקשה את סליחתו בעודה מרכינה את ראשה ואת מבטה, ונצמדת לרגליו. הוא הרים את סנטרה, הישיר את מבטו לפניה ומבטיהם הצטלבו. הוא אמר: "עכשיו חזרי לנקות, עלי לחשוב על עונש עבורך". היא בלעה את רוקה בכבדות רבה מאוד, וחזרה לנקיונות. תוך כחצי שעה היא סיימה. הכל היה מבריק ומסודר. הוא קרא לה למטבח, אל השולחן הקטן שוב. הוא שוב אזק אותה אליו, אך הפעם שם לה כיסוי עינים. הוא אמר לה: אני יודע שבעקרון את אוהבת להיות עקודה / קשורה ומוצלפת – למעט אם זה במכשיר אחד – המחשבה עברה במוחה במהירות – והיא הבינה על מה הוא מדבר – על שנוא נפשה – הקיין. היא תעבה את הכאב שהוא הסב לה. הוא לא היה ברשימת הגבולות שלה, אך היא מעולם לא אהבה אותו. הוא אישר את מחשבותיה ואמר – "הקיין. אם כך, ההצלפה הזו היא להנאתי בלבד, ולא להנאתך". הוא הרגיש ושמע אותה אוספת את עצמה ככל שיכלה כדי למזער את שטח הגוף שיקבל את ההצלפות הבלתי נסבלות עבורה. הוא הכיר אותה היטב, ולכן עוד טרם ההצלפה הוא החדיר לתוכה יד, מבטיח שהיא תהיה חמה, רטובה, מפויסת. הוא החל במלאכת ההצלפות, ודרש ממנה לספור כל הצלפה בכמות עולה, וזאת כדי שלא תדע כמה הצלפות יהיו, וכן שלא תוכל לברוח לספייס כי היתה חייבת לזכור כמה ספרה. כשהגיעו לשלושים אחוריה היו כבר אדומים ובוערים, היא חשה שהגיעה לשיא יכולת הסיבולת שלה. הוא ניגש לכיוון פניה ודיבר איתה בעודו מלטף את ראשה וחופן את סנטרה: הוא אמר לה: "ילדונת שלי. שנינו יודעים שיש בך עוד מקום, האם אני צודק?" היא השתהתה עם התשובה. השקט חתך את האוויר. ואז נשמעה תשובתה: "עוד בבקשה, אדוני". הוא חזר לאחוריה והפליא בה עוד 30 הצלפות רצופות עם הקיין. הוא לא עבר עם ידו בין לבין על המקום הכואב, מה שחידד את הכאב עוד יותר. המראה של ישבנה האדום – סגלגל גירה אותו מאוד והוא פשוט חדר אליה וזיין אותה בקול תרועה רמה. הוא רכב עליה כמו על סוסה, מושך בשיערה בחוזקה ואוחז במתניה באחיזת צביטה-לפיתה בעודו מספינק את לחיי אחוריה. לאחר מכן הוא שחרר אותה מהקשירה אך לא מכיסוי העינים, והוביל אותה לחדר השינה שוב. הוא קשר אותה למיטה בפישוק איברים רחב על גבה. הוא שיחק בפטמותיה, בשדיה, ועשה את דרכו אל דגדגנה. הוא שלף מאלץ אורגזמות ו-ויבי, והחל משחק בהם איתה. היא החלה לגמור והחלה להתחנן לכך. הוא שאל אותה האם היא חושבת שזה מגיע לה. היא השתהתה במתן התשובה, מעבירה בראשה את הסיטואציה הקשה של אותו יום. לכן שאלה "אדוני חושב שלא?". "אדונך חושב שאת ראויה, אך עלייך להתחנן לכך", ענה. והיא התחננה...הו, כמה שהיא התחננה... והאישור מיאן להגיע! כך שני סיבובי "כמעט" שבהם היתה קרובה לאיבוד שליטה על האיפוק שלה, לבסוף, האישור הגיע. היא גמרה בצרחות שהרעידו את הבית. הוא כל כך התגרה מהמראה הזה שחדר אליה ללא שום צורך בהזקרת איברו, וכך גמרו שניהם ביחד. הוא התיר אותה מכבליה, חיבק אותה ואמר לה "כל הכבוד לך שפחה שלי. עמדת במשימה בכבוד רב" -"תודה אדוני, לכבוד היה לי כשביקשת ממני לעזור לך בנקיון וסידור ביתך", ענתה, וכך נרדמו... *מוקדש. |
|
|
|
|
|