נוריתE |
לפני 13 שנים •
12 במאי 2011
30 יום,בכלא נשים
לפני 13 שנים •
12 במאי 2011
נוריתE • 12 במאי 2011
שלושים יום בכלא " פסק השופט והכה על הדלפק בפטיש העץ. נותרתי המומה, העורך דין הציבורי המגמגם שלצידי, משך בכתפיו כאומר" נו, ניסיתי" הסתכלתי בו, הבטחת!!? שלושים יום ???,זה לא נורא כל כך מידל"ה ועוד בכלא נשים,קחי את זה בקלות. כן, כן, אמרתי לעצמי,"בקלות" השוטר הביט בי, כניראה דיברתי לעצמי בקול רם, ידאגו לך שם, חמודה,אל תדאגי, חייך וצבט בלחיי בעוד הוא מכניס אותי, אסורה באזיקים אל תוך הזינזנה...
הגענו אל השער שנפתח בקול חריקה והשוטר הוביל אותי אל דלפק הכניסה, חפצים אישיים,במעטפה, אמרה הפקידה בקול משועמם, הכנסתי את הארנק ומפתחות הביית למעטפה הגדולה,סוהרת דמויית גבר הגיחה משום מקום, אחרי מותק, פקדה בנביחה, הלכתי אחריה אל החדר,היא סגרה את הדלת. תתפשטי לבדיקה, אמרה, הסתכלתי בה ,סימן שאלה בעיני, "אבל רק עכשיו.."התחלתי להגיד, שתקי! תתפשטי, לא אוהבים פה עושות צרות, התפשטתי מול עיניה הבוחנות, על השולחן, להתכופף בפישוק, עשיתי כדבריה בלי ברירה, היא שמה כפפת גומי על ידה השמאלית וטבלה אותה במה שניראה כצינצנת ווזלין גדולה, לנשום עמוק, פקדה בקול כמו של רופא,כמו צוחקת עלי, הכנסתי נשימה עמוקה ביחד עם ארבע אצבעות שלה שניחבו אל תוך אחורי, ואני נשארת חסרת נשימה, גונחת מהכאב הפיתאומי...בתולה...ההה.. דובדבן סגור,היא הפחידה אותי, אבל ממש, הפחידה, היא סיימה את "הבדיקה" למיקלחת, פקדה, ככה? שאלתי, בלי בגדים?? טוסי !,הלכתי אחריה מחוץ לחדר ואל המיקלחות, הנשים בתאים בדרך שרקו, בשר טרי, חתיכה, תחת חדש,התכווצתי מבושה ופחד,עד שהיגענו אל המקלחות הריקות. נכנסתי תחת הזרם החם, מצויידת בחתיכת סבון תעשייתי, היא עדיין הביטה בי, הסתובבתי ופני אל הקיר,ואז שמעתי קולות נוספים לחרדתי, הפנתי את פני בכדי לראות , שתי סוהרות נוספות, הראשונה, דמויית נאצית, המחשבה הראשונה שעברה במוחי למראה, מגפיים מבהיקים שחורים, מדים מגוהצים , בלודינית, שיער אסוף בקפידה על עורפה, כפפות עור ו..אלהים אדירים ,שוט רכיבה ביד. השניה היתה פחות מרשימה, אבל השאירה בי הרגשה של להסתכל בנחש, ארסי, מגעיל ,כככככססססס. זאתי הולכת לתא יחיד, אמרה הנאצית, חלאס להתפנק,צעקה ה"בוטש" תתלבשי ובואי, התנגבתי ושמתי עלי את מדי הכלא האפורים,גדולים עלי במידה וחצי, ה הובילו אותי למעלית ולהפתעתי, במקום לעלות... ירדנו, מסדרון ארוך , מואר בכמה נורות חלשות בתוך רשת חלף על פני, והתא, לא עם סורגים כמו למעלה,אלא סגור בדלת ברזל כבדה, ברוכה הבאה ל"חמישה כוכבים שלנו, מותק,גיחכה הנחש, צמרמורת עברה בגווי, ארוחת ערב, בשש, תוגש לך, כיבוי אורות בשמונה, השקמה בחמש וחצי, דיקלמה הנחש, מחר בשבע אפס אפס, וועדת קבלה. נכנסתי לתא והדלת נסגרה מאחורי בטריקה עזה, הסתכלתי סביב, דרגש יורד מהקיר מחובר אליו בשתי שלשלות ברזל עבות, שרותים בלי אסלה, כיור קטן, אין מראה,שולחן וכיסא, התישבתי על הדרגש, מקופלת בתוך עצמי, מביטה בשתי השמיכות הצבאיות שעליו, ברוכה הבאה לביתך לחודש הבא, לחשתי לעצמי בלעג,טוב שעכשיו קייץ ,אחרת הן היו מוצאות ארטיק קרח בבוקר. לא ניסית לחשוב אפילו על מה שהביאאותי לשם, על השקרים של ה"עדים" שהביאו המישטרה והתובע,על העדויות המזוייפות, והחיוך, על פניו של אדי שישב בכסאות הצופים, חיוך שאמר הכל, "אכלת אותה, מטומטמת, פעם הבאה שאדי אומר משהו, תעשי" שנה בכלא אני מעדיפה, אמרתי לעצמי ולא לעשות מה שהוא רצה, מזל, קיבלתי "רק חודש" החלטתי לשכוח מארוחת הערב, בינכה האכילו אותי בבית המישפט לפני שהובאתי לפה, שמתי עלי את השמיכות ואיכשהו הצלחתי להרדם. התעוררתי, מחלום זוועה,התא היה מואר, אמנם שעון לא היה לי, אבל איכשהו ניחשתי שהשעה היתה הרבה מעבר לכיבוי אורות,קומי מהמיטה, כלבה, על הרגליים, קרא קול, התעוררתי לגמרי. שיט! אלהים! הבוטש הנאצית והנחש עמדו בתא, תא סגור, במרתף,אני לבד איתן,זה לא אומר טוב....נעמדתי בחופזה,כימעט מועדת בשמיכות, הנאצית החזיקה את השוט, לבוטש היתה אלת עור קצרה ביד, הנחש, הוסיפה לחייך. על הבירכיים פקדה הבוטש וליוותה אותי בעידוד קצר של האלה על ערפי, נפלתי על הבירכיים, מה אתן עושות ???? כימעט צעקתי, מחר בוועדה אני אספר,צאו מכאן, תפתחי פה, מטומטמת ואת בצינוק לכל השלושים יום הבאים,אדי מוסר לך ד""ש. הנאצית נעמדה מולי, תתחילי ללקק את המגפיים שלי, פקדה, אני רוצה לראות את עצמי בהן, משתקפת, התכופפתי אל המגף השמאלי, מלאת חלחלה פחד ובחילה, והתחלתי לעשות כדבריה, יותר טוב, מהר,את לא משקיעה,זוזי, הנחש גיחכה שוב, הבוטש, שתקה. אחרי זמן שניראה כנצח, היא פקדה עלי להפסיק, עכשיו קומי מהר, תתפשטי. עשיתי כדבריה, הן עמדו סביבי, ממששות צובטות, בוחנות,הירגשתי, אין תאור למה שהירגשתי, אז.. אמרה הנאצית לבוטש,זאתי סגורה? כן, אמרה הבוטש, סגורה ואיך...טוב, טוב מאוד, היא היתה מרוצה, הנחש שלפה כפפה מהכיס, על השולחן, היכנסי לתנוחה, היא הכניסה יד לנרתיק שלי, יותר טוב לשימון מאשר ווזלין, העירה לעצמה או לאחרות, כמה נגיחות, היא יבשה כמו מידבר הכלבה, לא נורא, נטיב אותה, צחקו השתיים האחרות, הנחש ירקה על הכפפה ודחפה שתי אצבעות לפי הטבעת, סגורה יופי, העירה שוב לאוויר העולם, נווווו, תיפתחי אותה, היא תיהיה סחורה טובה, ל"בטוחות", עוד אצבע ועוד אחת, והכף היד שלה כבר היתה באחורי,חודרת, בנגיחות איטיות, להפתעתי, לתוכי עמוק ועמוק יותר, לא יכולתי לסבול ופלטתי זעקה, דייייייייי, הנחש הוציאה את היד, שניה אחרי זה, הבוטש עמדה לפני השולחן, תופסת את שתי ידי בחוזקה, והרגשתי את השוט נוחת על ישבני שוב ושוב, את תסתמי ותעשי מה שאומרים לך, צעקה הנאצית, אחרת את גמורה במקום הזה, נשכתי את השפתיים, לא חנקתי את הדמעות, ניסיתי, לא יכולתי. ההצלפות נפסקו בסוף, נותרתי שרועה על השולחן, קומי כבר, קמתי, הסתובבתי, הן היו ערומות, שלושתן רק במגפיים,זהו הלך עלי,היתה המחשבה האחרונה במוחי לפני שאטמתי עצמי כמיטב יכולתי. הנאצית ישבה בפישוק רגליים על הדרגש, על ארבע,כלבה, תני לי ראש, זה ללקק לה, תירגמה הנחש...זה לא היה כיף,ירדתי בין יריכיה של הנאצית והיא התפתלה תחת הלשון שלי, מחלקת פקודות,"יותר למעלה כלבה, על הדגדגן,כלבה,לשון יותר בפנים,כלבה" ועד מהרה פסקו הדיבורים ובאו אנקות חיה גסות,מלוות בהערות ביניים של ה"צופות" שבכלל לא רוצה לחזור עליהן, וקריאות עידוד לגונחת, תגמרי, תגמרי, אני רוצה, עכשיו תורי !!!, הנאצית גמרה לי בפה, ואני ירקתי בחשאי לתוך המזרון, הנחש באה אחריה, וגמרה אף היא לקול קריאות עידוד נלהבות של האחרות. הבוטש, לא השתרעה על המזרון, לה היו תכניות אחרות... אני , על השולחן, מפושקת רגליים שוב, הנחש והנאצית אוחזות בידי שלא אזוז, והבוטש עם כפפת גומי על היד,בועלת אותי,בין ירכי, חודרת עמוק יותר ויותר אל הנרתיק שלבושתי התחיל להיות רטוב, מדווחת לשתיים האחרות שסוף סוף " היא נידלקה ואוהבת את זה הכלבה",אחר כך, חודרת לאחורי, מחליקה פנימה בכפפה רטובה,ניכנסת עמוק יותר ויותר פנימה, כימעט בפראות ועד מהרה, אלת הגומי החליפה את כף היד...השתיים האחרות הרפו מזמן מידי, בכל מיקרה לא הייתי מסוגלת לזוז, שמעתי גניחות ברקע, הן בטח אוננו כמו משוגעות, גומרות שוב ושוב, הבוטש גם גנחה כמו גבר מיוחם "קחי כלבה, קחי עמוק, את אוהבת את זה, כן כן קחיייייייייי,היא גמרה. ================================================================= |
|
David88 |
לפני 13 שנים •
19 באוג׳ 2011
מ ח ר מ ן
לפני 13 שנים •
19 באוג׳ 2011
David88 • 19 באוג׳ 2011
ועןד איך....
|
|
בדוי(נשלט) |
לפני 13 שנים •
7 בנוב׳ 2011
מה עם המשך?
לפני 13 שנים •
7 בנוב׳ 2011
בדוי(נשלט) • 7 בנוב׳ 2011
לא מגיע לנו המשך?
|
|