מצלמה

מצלמה

בכוח המוח​(שולטת) • 5 ביוני 2011

ככה זה יקרה, מתוקה.

כן. אני כבר יודעת איך זה יראה.
את קשורה ככה לשולחן, עקודה. קורבן קטן של התאוות שלך, קורבן קטן שרוצה למות פעם אחר פעם. עוד אחד. "מוות קטן".
קרבן של התאוות שלך, קרבן של התאוות שלנו. אני מסתכלת עליך ככה מתוחה ופשוקה - מאוד יפה סידרתי אותך. נכון?
אני אביא כיסא, לא צריך ספה, ואשב ממש מול הפנים שלך, מרחק ליטוף.
אני אזכר פתאום ואקום לרגע, אחליק יד לשקיק הקטן, ואמרח לך את הכוס. אצבעות מחליקות לתוכך.
אני סטרייטית, מתוקה, אני רק מורחת אותך. ככה. זה יהיה לך טוב. שקט רגע, תני לי לסיים.
ועוד קצת. ככה, לחורים הזולגים שלך. את מנסה לנוע לי על האצבעות? די נו. אני סטרייטית. ולא רק אני, גם את.
אבל לך לא אכפת, כי את רוצה ללכת לאיבוד קצת היום, נכון מתוקה? למצוץ את כל ההנאה רק מלהיות זונה קטנה.

אני חוזרת למקום שלי, מול הראש שלך. עכשיו מחכים. ששש... תהיי טובה, קטנה.

הדלת נפתחת, את קופצת קצת בבהלה, מזל שאת קשורה. אבל אני מחייכת פתאום. שמחה בו.
מאחור את שומעת שפתיים ואנחות. קטנות כאלה, שקטות. את הקול שלו שואל, אותי עונה. גם מסבירה.היד שלי מחליקה על הגב שלך ומסיימת בספאנק.
את לא רגועה פתאום, אבל הריח מציף את הכל. מכל מי שאת, כל הברק הזה שלך, הפכת לחור שזולג עכשיו.

אני חוזרת למקום. עכשיו הוא.
עכשיו הידיים שלו עלייך, גדולות וחמות, נעים? בטח נעים, את מרפה קצת. האצבעות שלו מחליקות לתוכך רק כדי להבין שהכל שם כל כך רטוב.
רטוב כל כך עד שהוא פותח את החגורה ומוציא את הזין שלו. הנה, את חושבת על זה שעוד מעט תצטופפי פעורה על הזין שלו, עוטפת אותו מכל הכיוונים.
מגרה אותך המחשבה?כן? כי אני רואה אותה אצלך בעיניים. את כזו זונה קטנה, שזה לא יאמן.

אבל עוד קצת חימום, הנה לחיי ישבנים סמוקים, את קצת נאנחת, זה קורה לך.
עכשיו בלי שום הקדמות הזין שלו מחליק לתוכך, מרגיש את הרטיבות הזולגת הזו של השרמוטה שאת.
ואת מחכה, אבל הוא לא זז. הוא לא זז. מילימטר הוא לא זז.
וגם את לא יכולה. באסה באסה.

אבל אז הידיים שלו נשלחות קדימה. אוחזות בעצמות הלחיים והלסת שלך, מחדירות שתי אצבעות מכל צד, שאוחזות אותך בפה מאחורי הלחיים.
עכשיו זה יופי. עכשיו הוא מכוון את הפנים שלך אלי. לא תוכלי להזיז אותן עכשיו. את עכשיו מצלמה. את מבינה מה את? מצלמה.
הוא מכוון את המצלמה שאת אלי, כדי שאני אראה דרכך. כל הזמן אראה.

ועכשיו, עכשיו אני אגיד לו: "תראה כמה היא יפה ככה, תראה לי כמה שהיא יכולה להיות מטורפת. תעשה שהיא תבכה מתוך טירוף. כן, אני רוצה לראות איך זה נראה שאשה מטורפת כל כך צריכה.."

המרפקים שלו יקבעו אותך מהשכמות, והוא רק יגרה בך את הצורך. יוציא את הזונה שבך. הוא ינוע טיפה, ויעצור. ששש... תרגעי. לא לבעור.
הוא ידבר אליך, קרוב לאוזן. ושוב יזוז. ואת תרצי לזוז אליו אבל הוא ילחץ חזק. כי לא. אנחנו לא מרשים לזוז.

אני אתקרב מוקסמת לראות את המבט הזה של התחינה שתנסי להסתיר ממני, כי זה מביך להיות כך מול אישה, להראות כל כך צריכה. נוזלת את הזנותיות הזו. זה קשה בעיקר לסטרייטית, נכון?
כן. אבל לא תוכלי להסתתר, פשוט לא. אני צמודה אל המבט שלך. שלך ושלו.

ככה זה יעבוד - כשאני אתבונן בו הפנים שלי ישקפו לך את המבט שלו, את נשיכת השפתיים, את האיפוק הנורא. את תראי את החיוך הזה, זה שהוא שלנו, משהו שעובר, חוט דק כזה.
ואת תראי איך הגירוי שלו נובט בי כאילו שהכוס שלך זה חלק ממני. אני רוצה להרגיש דרכך. להרגיש אותו דרכך, אותך דרכו. אני רואה בעיניו את הכוס העוטף הזה שאת עכשיו. כן. אוי זה טוב. נכון?

עכשיו הוא יזוז בתוכך קצת יותר, הפה הפתוח מהאצבעות המחזיקות מרייר כבר בלי הפסקה, והקולות האלה שיוצאים ממך.. מכירה אותם? עם פה ככה פתוח?
כמו חיה, או ילדה מפגרת שמבוגר לא אחראי אסף לרגע של פורקן אל מאחורי השיחים. תוציאי לשון.
אההה... אהה.. עם לשון בחוץ, מטפטפת. כמו שאני אוהבת. אני אוהבת את זה עם קצת פיגור וזוהמה. כמוך?

אני לא אמשיך לספר לך, כי ההתחלה מספיקה. אבל בסוף תרצי לגמור.
תצטרכי לבקש, ממנו? ממני? להתחנן אל תוך העיניים שלי את התחנונים האלה?
לצעוק בגרון ניחר ולשון זולגת שדי? שאת חייבת? שעכשיו?
ואני אלטף לך את הראש ואגיד: עוד לא מאמי, את רואה שטוב לי בגללך, נכון?

והוא ידע שעוד לא, הוא האקדח, ואני האצבע על ההדק.
אקדח נושך שפתיים שמתבונן בי, מרוכז. הוא גם רוצה לראות אותך אצלי.
כי את לא רק כוס, את גם חוט הלהט שנמשך.
חוטים פשוטים, וזה. כן?


אבל בסוף תצעקי החוצה הכל, את תצעקי ואני אלטף אותך. אני אסתכל ואבין. הוא נורא, נכון? את צודקת.
תוציאי הכל, תקיאי אותן, את השרמוטה, הכלבה, והזונה הקטנה שאת. וזה ילך ויתנקה וישאר רק את, זיקוק טהור שלך.
זיקוק של כאב כשאת ככה על הסף. כאב ודמעות.
וכן, את תבכי, ואני אוהב אותך.
כי זה קל. את אני.

די, די...



ואולי זה בכלל לא יראה כך.

lori{ע_מ} • 6 ביוני 2011

הרשי לי לצטט משפט שנגע בי
"כי זה מביך להיות כך מול אישה, להראות כל כך צריכה. נוזלת את הזנותיות הזו. זה קשה בעיקר לסטרייטית"

מהרגע שהתחלתי לקרוא, עברה בי אי הנוחות הזו שנתת לה אחר כך את המילים במשפט הזה.
מול אישה זה פשוט אחרת.


כתוב מצוין ותענוג לקרוא.

מקסים

Gerald​(מתחלף) • 6 ביוני 2011

אי אפשר להפסיק לקרוא. מלא בעוצמה עדינה.