lori{ע_מ}
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
Re: המילה "שבירה" pet כתב/ה: בנוסף, אני לא חושבת שהויכוח כאן הוא סביב הטרמנולגיה אלא על התפיסה של המעשה עצמו. כלומר, אני חושבת שהמשמעות של המילה "שבירה" היא אותו הדבר לכולנו, לעשות משהו שהוא קשה עבורנו. אני חושבת שאלו שכן אוהבים ששוברים אותם פשוט רואים את השבירה כאתגר. (לפי מה שהבנתי ממך גרייס, ותקני אותי אם אני טועה). לא. לא לזה התכוונתי. זה לא אתגר מבחינתי ואני לא לוקחת חלק בתוכנית הישרדות או אפקט הפחד.. 
התשובה לזה היא מעט יותר מורכבת ואין לי כרגע אנרגיות או רצון לשתף מעבר. אולי בהזדמנות. |
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
Re: המילה "שבירה" גרייס כתב/ה: pet כתב/ה: בנוסף, אני לא חושבת שהויכוח כאן הוא סביב הטרמנולגיה אלא על התפיסה של המעשה עצמו. כלומר, אני חושבת שהמשמעות של המילה "שבירה" היא אותו הדבר לכולנו, לעשות משהו שהוא קשה עבורנו. אני חושבת שאלו שכן אוהבים ששוברים אותם פשוט רואים את השבירה כאתגר. (לפי מה שהבנתי ממך גרייס, ותקני אותי אם אני טועה). לא. לא לזה התכוונתי. זה לא אתגר מבחינתי ואני לא לוקחת חלק בתוכנית הישרדות או אפקט הפחד.. 
התשובה לזה היא מעט יותר מורכבת ואין לי כרגע אנרגיות או רצון לשתף מעבר. אולי בהזדמנות. אוקיי. |
|
|
kasandra(מתחלפת){jegularis}
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
Re: תהיה בנושא "שבירה". Sparafucile כתב/ה: בזמן האחרון בצ'אט יש המון דיבורים על "לשבור" שפחות.
כל מיני אמירות של לשבור מישהי עד שהיא תזחל וכו... ואני חושב, באמת צריך לשבור מישהי שהיא תזחל? הרי רוב השפחות רוצות גם ככה לזחול. ובכלל... מה הכוונה לשבור? איך אותם שולטים שוברים או יותר מדוייק, איך או ממה אותן הנשלטות נשברות? אשמח לתשובה משולטים ונשלטות ששברו ונשברו... צ'ילי הסקרן. ומשהו אחר, האם לשבור מישהי, בלי שהיא מסכימה שישברו אותה, מקביל לאונס ? צ'ילי היקר 
אני אתן דוגמה , שדיי מתאימה גם לנושא אחר שרץ בפורום מקביל. פעם כדיי שילד ילמד להתנצל או לצורך העניין לא לחזור על הטעות פעם שנייה, בטור עונש חינוכי היו מעמידים בפינה של החדר עם הפנים לקיר לעמוד על הברכיים, עד שהילד לא יביע חרטה אמיתית וכנה מהלב שהוא מתנצל ולא יעשה זאת יותר לעולם. לרוב כמו שכולנו מבינים לא מדובר בעמידה של 3 דקות אלה עש שהילד יתחיל לבכות יכאב לו והוא לבסוף יבתר על העקשנות האישית שלו בצדק הפנימי שלו ויתנצל. זה דוגמה פשוטה לאיך שוברים נפש של ילד,השאלה היא מה נשבר בדרך של החינוך והאילוף הנאור הזה. בעיניי הורה / שולט/ת (וכן תסלחו לי אבל שולטים ושולטות שחושבים שתפקידם לשבור את העבד או השפחה ולא ניתן בשום צורה אחרת, כנראה לרגע שכחו מה ההבדל שלהם מן ההורים בחיי אותו עבד או שפחה) לא מוצאים שום דרך אחרת לאלף זה כי הם מקובעים עטומים ביצירתיות בשליטה ובתפיסת עולמם של נשלטיהם. כמו שהורה שלא יודע איך לחנך את ילדו בשיטות מפתחות מסרס את מה שגדול עליו כהורה על ידיי הפרימיטיביות של עצמו. |
|
|
Arya(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
אני לא יכולה לענות בשם אלו שמתיימרים לשבור נשלטות, אבל אני כן יכולה להגיד מה זה "להישבר" מבחינתי.
קודם כל- זה יכול להיות רע וזה יכול להיות טוב.. הכל תלוי בסיטואציה. צריך להבדיל גם בין שבירה פיזית לשבירה נפשית. שבירה פיזית זה כשהגעתי למצב שהכאב הפיזי הופך לבלתי נסבל, שאני מוכנה לעשות כמעט הכל כדיי שזה יפסק. זה השלב של מילת ביטחון אצלי. אני חושבת שהגעתי למצב הזה רק פעם אחת, וזו הייתה שבירה מהסוג הרע. עוד שבירה שחוויתי הייתה שבירה נפשית. משהו בסיטואציה באותו זמן זרק אותי למקום אחר, לעבר, לזכרונות.. משהו היה טריגר וגרם לי לפרוץ בבכי בלתי נשלט. בגלל שלא היינו מוכנים לזה, ואף אחד מאיתנו לא כיוון לשם- זה היה רע. לעומת זאת, השולטת הראשונה שלי פעם עשתה לי סשן שהמטרה שלו הייתה ברורה. הייתי צריכה להתמודד עם הפחד שלי להיפתח. היא רצתה שאספר לה את הדבר הכי כואב שלי, והשתמשה בהרבה אמצעים פיזיים ונפשיים כדיי לעשות את זה. זה לא עבד. בכיתי בהיסטריה ואמרתי מילת ביטחון, אבל לא סיפרתי לה את מה שהיא רצתה לשמוע. אני חושבת שאם היא הייתה מצליחה לשבור אותי- זו הייתה יכולה להיות שבירה טובה. שבסופה מגיעה הקלה, חיבוק, בנייה מחדש ממקום נקי יותר. שוב, זה הכל שאלה של סיטואציה, של מטרה, של כוונה. אם לא התכוונת לשבור את הנשלטת שלך והיא בכל זאת נשברה- זה לא טוב. אם התכוונת והיית מוכן לזה, ואתה יודע כיצד להתמודד עם זה- זה יכול להיות נפלא. |
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
יש גברים,שלא אטרח לכבד אותם בתואר שולט
שחושבים שאישה צריכה להיות סמרטוט חסר רצון ודעת משל עצמה בתוך המסגרת של המערכת ולפעמים גם בחוצ,בחיי הבית ויום יום שלהן זאת נקראת "שבירה" בובה על חוט מי רוצה אחת כזאת? ממש לא אכנס לזה כי אני עלולה לחטוף מכות וירטואליות. (ולא התכוונתי לשים פה ניקים בכל מקרה) ויש נשים גם ששואפות להגיע למקום הזה לאבד בעצם כל שליטה על החיים שלהן זאת הרגשה מובנת,הצורך הזה,בחיים הרגילים שלנו אנחנו צריכות להחזיק את המושכות להיות אסרטיביות,משהו שנוגד את האופי הסאבמיסי שלנו כנישלטות אבל אבל אבל החכמה היא למסור את השליטה בעת הסשן לשים את הרציו בצד ותת לתשוקה וליצר להשתלט אבל כשזה נגמר צריך לחזור בחזרה לעצמך. אסור אף פעם לתת מאה אחוז כי אז לא יוותר דבר. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
השבירה היא החלק היותר קשה בבדסמ. הלחץ שם גדול, השאלות הן יותר נוקבות והמעשים הם לא תמיד מה שהנשלטת רוצה לעשות באותו הרגע . אבל היא סומכת על הדום שיודע מה הוא עושה ולא יפגע בה לרעה ולכן מסכימה ומצייתת. לגבי ההנאה מזה, יש כאלה שנמשכים יותר ויש כאלה פחות. יש אפילו שלא צריכים זאת כלל. כל אחד ומה שהוא אוהב, במרחב שהוא אוהב לשחק בו. זה כמו בבריכה שיש מים רדודים ומים עמוקים. במים הרדודים יש יותר ביטחון, אפשר לעשות יותר פעולות בלי לחשוב יותר מדי והרעיון הכללי הוא "כיף להיות במים". במים העמוקים ההרגשה היא קצת אחרת. הנאה שמלווה עם דריכות ועירנות. הביטחון נסדק מעט, אתה לא מרגיש את הקרקע מתחת לרגליך וכדי לצוף על המים אתה צריך להתאמץ יותר. מגוון הפעולות מצטמצם אך אותן פעולות מתחדדות ויש ריכוז גבוה. הרעיון הכללי הוא "בוא נראה מה אני יכול לעשות, למרות הקושי" אתה סומך על עצמך במים עמוקים ויודע שתסתדר. במקרה הכי הכי גרוע כאשר אינך מסתדר ,יש את המציל כאופציה אחרונה. זה שלא יתן לך לטבוע. האחריות שלו שלא תטבע. החלק של השבירה הוא קשה אבל החלק הכי הכי קשה הוא אחרי השבירה
הניתוחים, הפרשנויות, הרגשנות הבלתי נשלטת והבכי המשחרר, מול עצמה או מול הדום. לפעמים הידיעה כמה רחוק אנחנו באמת יכולים ללכת, יכולה לרגש אותנו אך גם להכעיס אותנו בו זמנית. היכולת להכיל את מה שקרה חשובה לא פחות ממה שקרה בפועל. אני משער שכמה מהשאלות האלה עברו בראשן של נשלטות אחרי שבירה: "עד כדי כך אני נמשכת לזה?" "עד כדי כך אני רוצה את זה?" "זה היה גבול וחציתי אותו, אז מהן באמת הגבולות שלי? מפחיד" |
|
|
nomorenomore
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
קסנדרה, סוררת ותום, תודה רבה על התגובות.
שאלה אחרת, אם מישהי מתחצפת, לגבר, ובתגובה הוא מסנן "צריך לשבור אותה עד שהיא תזחל ותבין את מקומה", כשהגבר הוא לא השולט שלה ואין לו שום קשר איתה, האם זה "תקני" לומר זאת ? הרי מה בעצם ניתן להבין מהתנהגותו? יהירות ילדותית? (למרות שאני מנסה לא להכניס מונחים "פסיכולוגיים" ואחרים...) |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
Tom. כתב/ה: השבירה היא החלק היותר קשה בבדסמ. הלחץ שם גדול, השאלות הן יותר נוקבות והמעשים הם לא תמיד מה שהנשלטת רוצה לעשות באותו הרגע . אבל היא סומכת על הדום שיודע מה הוא עושה ולא יפגע בה לרעה ולכן מסכימה ומצייתת. לגבי ההנאה מזה, יש כאלה שנמשכים יותר ויש כאלה פחות. יש אפילו שלא צריכים זאת כלל. כל אחד ומה שהוא אוהב, במרחב שהוא אוהב לשחק בו. זה כמו בבריכה שיש מים רדודים ומים עמוקים. במים הרדודים יש יותר ביטחון, אפשר לעשות יותר פעולות בלי לחשוב יותר מדי והרעיון הכללי הוא "כיף להיות במים". במים העמוקים ההרגשה היא קצת אחרת. הנאה שמלווה עם דריכות ועירנות. הביטחון נסדק מעט, אתה לא מרגיש את הקרקע מתחת לרגליך וכדי לצוף על המים אתה צריך להתאמץ יותר. מגוון הפעולות מצטמצם אך אותן פעולות מתחדדות ויש ריכוז גבוה. הרעיון הכללי הוא "בוא נראה מה אני יכול לעשות, למרות הקושי" אתה סומך על עצמך במים עמוקים ויודע שתסתדר. במקרה הכי הכי גרוע כאשר אינך מסתדר ,יש את המציל כאופציה אחרונה. זה שלא יתן לך לטבוע. האחריות שלו שלא תטבע. החלק של השבירה הוא קשה אבל החלק הכי הכי קשה הוא אחרי השבירה
הניתוחים, הפרשנויות, הרגשנות הבלתי נשלטת והבכי המשחרר, מול עצמה או מול הדום. לפעמים הידיעה כמה רחוק אנחנו באמת יכולים ללכת, יכולה לרגש אותנו אך גם להכעיס אותנו בו זמנית. היכולת להכיל את מה שקרה חשובה לא פחות ממה שקרה בפועל. אני משער שכמה מהשאלות האלה עברו בראשן של נשלטות אחרי שבירה: "עד כדי כך אני נמשכת לזה?" "עד כדי כך אני רוצה את זה?" "זה היה גבול וחציתי אותו, אז מהן באמת הגבולות שלי? מפחיד" קצת מוזרה לי בחירת המילים שלך והאנאלוגיה שאתה עושה. משום מה בחרת להגדיר שליטה קצת פחות קיצונית כ"מים רדודים" ושליטה יותר קיצונית כ"מים עמוקים". קצת מתנשא בעיניי. (מתנצלת אם זו פרשנות שגויה שלי, ומדובר בצירוף מקרים). בכל אופן, השאלה שלי בסופו של דבר היא, למה להגיע למצב כ"כ קיצוני של בכי ומצוקה? הרי יש הרבה דרכים לשבור גבולות, ניתן לעשות את זה בעדינות ובהדרגה, למה להביא אותה למקום שקשה לה בו? (ואולי בזה גם לקשור את פעולת שבירת הגבולות למשהו מאוד קשה). . |
|
|
|
Here And There(נשלטת)
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
Sparafucile כתב/ה: קסנדרה, סוררת ותום, תודה רבה על התגובות.
שאלה אחרת, אם מישהי מתחצפת, לגבר, ובתגובה הוא מסנן "צריך לשבור אותה עד שהיא תזחל ותבין את מקומה", כשהגבר הוא לא השולט שלה ואין לו שום קשר איתה, האם זה "תקני" לומר זאת ? הרי מה בעצם ניתן להבין מהתנהגותו? יהירות ילדותית? (למרות שאני מנסה לא להכניס מונחים "פסיכולוגיים" ואחרים...) שהוא בעיקר דביל ושלא מבין שליטה (לפי הגדרתי לפחות) מהיא. |
|
|
מUחדת
|
לפני 12 שנים •
14 ביוני 2011
עובדה
" ** אוהב לשמור את ה**יות שלו על הקצה. בגיל ** הוא לא מוכן להשתנות. בטח שלא להתרכך.
הוא מקניט את ה**יות שלו, מגיב אליהן בתנועת ביטול ולא מוכן לשמוע אותן מבקשות מים.. כי "**יות צריכות להיות צמאות". בתמורה ה**יות שלו מביטות בו במבט מעריץ וקורעות את עצמן.." למה? כי ככה הצליח ** הידוע בשמו ד"ר אריה זלינגר (75) להביא את ה***יות שלו, שחקניות נבחרת ישראל בכדורעף נשים, להשגים חסרי תקדים בדרך (הקשה מאוד) לאליפות אירופה. לכתבה המלאה של יגאל מוסקו ב'עובדה': http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2011-00e4731c7cfdc210/Article-6fc79aaff13cd21006.htm כל אחד והאימון/מאמן המתאים לו. חלק זקוקים לעינוג ונעימות בדרך ל"פסגה" וחלק צריכים לעבור מסע של דמעות כדי להרגיש..בכושר. |
|
|