תהיה בנושא "שבירה".

Here And There​(נשלטת) • 15 ביוני 2011

כן, האמת שגם אני לפעמים בוכה בכי תמרורים נוראי.
לפעמים ממש בא לי לחתוך ורידים.
אבל זה בא ממקום טוב כמובן.
זה לא בכי שנובע מדיכאון/עצב או קושי....

מUחדת • 15 ביוני 2011

כן- בכי יכול לנבוע מקושי ועדיין לא להיות דיכאון.
מפתיע, הא?

איכשהו את ממש מסרבת לראות מעבר לרמת הפשט.
לא כתבתי שבדס"מ הוא טיפול
בדיוק שלא כתבתי "ככה זה".

אבל, היי, הבנת הנקרא עושים באהבה או לא עושים בכלל.

the rain song • 15 ביוני 2011

אז אותי שברו.
שברו לחתיכות קטנטנות ואחר כך גם התאמצו מאוד לרסק עוד קצת
סירבו בתוקף לקחת אחריות תוך כדי שניפנפו מולי ב"הסכמה" המפורסמת.
כולם מאוד אוהבים לספר כמה הם חזקים
כן, גם אני הייתי חזקה ועדיין הצליחו לשבור אותי.
הגעתי לבדסמ ממקום מאוד טוב. סקרנות בריאה, אהבה, חדווה וכל מה שעולה על הדעת
ואני לא מתביישת לספר ששברו אותי
ברור שהיה לי צד בעניין אבל לא רק לי...
זה היה מזמן ונגמר מזמן, דיסקסתי את העניין הזה די והותר
היום אין לי שום עניין לבכות. לא ממקום טוב ולא ממקום רע
אני מאושרת היום ומעדיפה לצחוק ולשמוח.
לכל אחד יש את החוויות הפרטיות שלו, לכל אחד העניינים שלו, אולי אם הייתי מול אדם אחר הייתי שפחה מצטיינת היום - לא יודעת.
קרה מה שקרה - הלאה

Red Leaf • 15 ביוני 2011

תודה לך על התגובה ריין, אני מקווה שעכשיו הוא יסתכל על העניין בכובד הראש המתאים, שכן עולה הרושם התמידי שהוא פשוט מסרב להבין את חומרת ההשלכות ואת הנזק הפוטנציאלי שעשוי לקרות.
הוא כל כך עסוק בלהתייהר, עד שפיו וליבו אינם שווים. מחד, טוען הוא שרוצה ללמוד, אבל מאידך מצעיר הוא קבל עם ועדה:"אני הבנתי ממזמן, אתה פשוט לא הבנת את מה שאני הבנתי". קשה לי להסתכל על אנשים שהאגו השביר שלהם שולט בהם, בתור כאלה ש"החכימו". להחכים בעצימת עיניים אין זה לרוב הדבר המיטבי.

בכל מקרה בהצלחה,
עד השרשור הפובוקטיבי הבא שלך.

Here And There​(נשלטת) • 15 ביוני 2011

או שאת לא מסבירה את עצמך כראוי.
אבל אם זו המחשבה שמסבת לך נחת, שיהיה.
בכל אופן, אני לא מתכוונת להמשיך לדון איתך בנושא.

מUחדת • 15 ביוני 2011

מש"ל: כשאתה לא מבין- קל יותר לשבור אותך.

Tobias​(אחר) • 15 ביוני 2011

קראתי את כל השרשור ואני אתן כמה נקודות נוספות מעבר למה שנכתב.

כשאתה שובר מישהו, הוא לעולם לא באמת יחלים מזה,
כשאדם נשבר נפשית, גם אם הוא מצליח לרפא את עצמו לאחר מכן מהחוויה כך שלא תפריע לתפקוד שלו,
עדיין, זה משהו שתמיד יהיה שם, המודעות לזה שנשברת.
להשבר זה דבר שאני לא מאחל לאף אחד, באמת,
זה הופך אותך להיות פרוץ, מנתץ לך את המנגנונים הנורמלים שיש לרובנו בהקשר לתפיסת "האני מול המציאות"
פתאום אתה מודע לכמה אתה שביר, לכמה סכנה יש,
דברים שלפני היו מחליקים ממך כי היו לך מנגנוני הגנה שלא נתנו להם להכנס פנימה ולהתיישב עכשיו חודרים פנימה ובמקרה הגרוע יותר מציפים אותך בלי יכולת לעצור אותם.
זה לשבור סוג של סכר נפשי, והתוצאות של זה אף פעם לא טובות.

ובגלל זה, כשאתה שובר מישהו, אתה מטמיע בו את החותם שלך, אתה עושה לו משהו שהוא לעולם לא באמת ישכח, וגם אם כל האנשים האחרים בעולם ישכחו אותך, הוא יזכור אותך, השארת משהו ממך שיחיה לעד בתוך האדם האדם הזה, וזה הדבר שמגרה כל כך הרבה אנשים לעשות את זה, כי זה הופך אותך מלהיות "עוד אחד" ללהיות "האחד" בתוך היחסים האלו.
ואומנם אפשר לעשות את ההשפעה הזו בדרכים טובות, אבל הן לוקחות המון זמן ורצון טוב ולרוב גם....כישרון לאהוב, ככה שלשבור מישהו זה תהליך הרבה יותר קצר, ותכלס, זה גם נותן לך תחושת כוח ושליטה מזוייפת כאילו הצלחת להתגבר על כל השבירות הקטנות שנעשו לך בחיים ברגע שאתה בעמדה כזו לעשות את זה לאדם אחר.

אני רוצה להדגיש את ההבדל פה, בין לשבור "ללסדוק"
דיברו פה על נושא ההצפה, או החשיפה שבטיפול התנהגותי,
זה מקביל למה שעושים למשל באומנויות ללחימה בה אתה בועט בדברים קשים במטרה לסדוק קלות את העצם שלך, כך שהיא מתאחה הרבה יותר חזקה וקשה.
אבל שים לב, אתה לא שובר אותה, אתה רק סודק אותה,
גם בטיפול, יש לך שם אדם ששומר עליך, ואתה לא חווה שבירה,
אתה רק חווה את הטראומה בסביבה בטוחה בתווך זמן ועוצמה שאתה שולט בהם,
וזה מאחה את הנפש ומחזק אותה, אפילו שזה מכאיב, ועוזר להתמודד עם החוויה.

אבל לשבור מישהו,
עם כמה שזה מגרה, ועם כמה שזה צועק מכל הבפנים שלי לעשות את זה ולשחרר את כל השדים הפנימיים על אדם אחר כאילו זה יציב אותי פתאום מעל השבירה שלי, זה דבר שהרבה פעמים שקול בעיניי לאונס, שהוא בעצמו סוג של שבירה(ומספיק שתבלה כמה שעות עם רוב הבנות שסובלות מהפרעות אכילה בשביל לראות איך אירוע שבירה יכול לשנות את מבנה האישיות ולעוות את הראייה העצמית לאורך שנים על גבי שנים)


אני חייב לומר, שאני לא בטוח שאפשר לשבור מישהו שנית..
אני חושב שאפשר להעצים את החוויה שלו של כל מה שקורה לו בפנים,
אבל אני לא חושב שאפשר לשבור מחדש מישהו, לדעתי זה תמיד יהיה אותו שבר ששוב ושוב יפתח.
אולי גם בגלל זה זה כל כך מושך אנשים....קרקע נפשית בתולית,
כי בסופו של דבר רובנו רק רוצים להשאיר סימן שהיינו פה.

Here And There​(נשלטת) • 15 ביוני 2011

מעבר לזה שאני מסכימה עם כל מה שכתבת, אני חייבת לומר שגם ניסחת את זה בצורה מאוד יפה ומדוייקת.
יפה : -).

nomorenomore • 15 ביוני 2011

מצהיר ידידי הישראלי***

משעשע, אבל אני עסקתי בשבירות ואפטר קיירים כשאתה עוד היית נשלט צעיר "אני לא נשלט. אותי לא קושרים" כן מאסטר.

תודה לך שאתה מלמד אותי, על אגו ועל יהירות, רק אתה (אני אפסיק פה, אתה יודע לבד למה אני מתכוון )

בכל מקרה רד, קודם תחליט באיזה צד אתה, ורק אז תגיד לי אם ליבי ופי שווים, טוב "שולט" (לפחות הורדת את התווית המגוכחת הזו)

בכל מקרה, אתה מוזמן לחשוב מה שאתה רוצה על האגו שלי, זכותך, מדינה חופשית וזה.

פרלין​(נשלטת){ש} • 15 ביוני 2011

פט, כנראה שאכן יש לך קושי רגשי נורא גדול פה ואני מבינה אותך מאוד, שכן גם אני לא מחובבות הז'אנר.
אבל דומה שאת מתעקשת לא להבין את מיוחדת ובאיזשהו מובן, חוסר ההבנה הזה הוא מזלזל.

וחוץ מזה, מה, אף פעם לא היה לך בכי טוב?

בכי טוב זה מתנה!