ספרים שהמלצתי לטאבי

ספרים שהמלצתי לטאבי

godisafemale​(שולטת) • 15 ביולי 2011

היי טאבי, שנים ואשמח - אז כך:

קודם כל תמיד כיף לקרוא כמה ספרים במקביל כאשר כל ספר הוא מז'אנר אחר - את תמהיל הספרים לסוגיהם תחליט הנפש שלך.

לספרים:

1. סיפורי מר קוינר - של ברטולט ברכט
* ספר שהוא קלאסיקה, שנון ועטור שנינויות עמוקות המצרות את מה שאנחנו יודעים על החיים ומעלה אותנו לפסגות מהן החיים קטנים אך עדיין ניתנים להסתכלות מתוך תובנה חדשה.
ציטוט מקרי: "הדבר היחיד שאמר מר קוינר על הסגנון הוא זה: "הסגנון חייב להיות ניתן לציטוט. ציטטה היא דבר לא אישי. מי הם הטובים בבנים? אותם בנים שמשכיחים ממך את האב!"

2. קהלת - מאת פרופ' חיים שפירא שהוא גם מתטיקאי מחונן ועוד הרבה דברים יפים ומועילים, דווקא מחבר מולטידיסיציפלנארי יכול להוות שופין עדין ומתמיד שלא לאמר הכרחי לשייף עליו תפיסות עולם, פרספציות וכדומה.

בספרו זה מצליב המחשבר את מיטב הפילוסופים וההוגים מול קהלת ומביא ניתוחים סופרה-מעניינים ועליזים אם כי רציניים מאוד במשקלם הסגולי להארכת חיי התודעה אל מול שירתו של שלמה המלך במגילת קהלת. הספר קל להבנה וקל לעיכול. שפיזוזה מככב שם לא מעט, טולסטוי, הרקליטוס "הכל זורם. אי-אפשר להכנס לאותו הנהר פעמיים. זה חא יהיה אותו הנהר וגם לא אותו האדם.

חיים שפירא עוסק בין היתר בסוגייה מדוע אנשים "נלהבים" לעסוק בציטוט "הכל הבל הבלים ורעות רוח" ולא מצטטים אמרות אחרות של קהלת שהן הרבה יותר אופטימיות כדוגמת:
"ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לו לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח..."

דר' שפירא היטיב בספרו זה לנהוג בחריצות המחקרית ולהביא קורדינטות מכל חלקי תבל ומהתקופות השונות, מזרח כמו לאו טסה ועד הקשבה מוזהרת דווקא לציירים כדוגמת ואן גוך שהרי תמיד מעניינות מילותיו של הצייר עוד מציוריו ומעניינות תובנותיו של הרקדן המבדר מידי קהלים לרוח בעלץ ובשטות.

עוד ספר חשוב נשוא מחקרים אשר שמו אינו מעיד על ברו ולקורא קצר הרואי ייחשב הוא בטעות לעוד קלשיאה - אך לא היא! שם הספר "הכימיה של האהבה" מאת פרופ' צבי נאור (כיסלאחתק טאבי שהכנסת אותי לזה).
יותר מאשר ספר חובה זהו למעשה עיתון הבקר של האהבה - כל מה שצריך וחובה לדעת בטרם ייצא אדם אל יומו לתור אחר בת/בן זוג.
מי שלא קורא את הספר הזה מספר פעמים ומטמיע אותו במערכת - בור!

זהו ספר חשוב המציג גישה פרגמטית והתבוננות אמיצה אל תוך הלבן שבעיניים של כל אחד ואחת מאתנו. הסינגלים או הנשואים. הספר כתוב טוב, פשוט, מחולק לפרקים וכואב לקריאה מנתץ פנטזיות מקצועי, אך לאחר השברים והרסיסים מתרחקת הקלה רבה גם אם בימים שרק לאחר הקריאה הראשונה.

עוד ספר שקצת זורק אותנו למחוזות אחרים, להתהוותה של התרבות המודרנית מנקודת מבט מדינית דווקא הוא הביוגרפיה של מאו דזה דונג - ספר קשה מאוד לקריאה, עב כרס כ- 900 עמודים, אבל אי אפשר להבין את מדיניות הצבא, התרחשויות חברתיות סוציו-גלובליות מבלי להכיר כיצד צמח הקומוניזם, מי המדינה שהרימה את מאו, שדלקה על זנבו וחיברה את התרבות הסטניליסטית עם המזרח הרחוק באופן ערמומי וקטלני תרתי משמע. על מנהיגות פושעת ואכזרית ותומתו של המון העם.
שאלות נוקבות ומייסרות עולות מן הספר ועדיין לא סיימתי אותו. ספר קשה להכלה מבחינה נפשית אבל שופך אור על נקודת ארץ ישראל (אם נרצה) ועל תפיסת הגבולות והרצון לדעת עם מהו.
העינויים, תאוות השלטון, כולם מתנקזים אל תעלת השופכין הגדולה והמבאישה ביותר של הרצון של אדם לצבור עוצמה ולדבוק בה. מה שזורק אותי להמליץ לך על ספר של פ. ניטשה "הרצון לעוצמה" כדאי באמת לקרוא אותו לפני שניגשים ל"מאו הסיפור הבלתי הנודע".
גועל גדול אבל חובה חובה להכיר את מהות צמיחתה של התרבות המנהיגותית החדשה כפי שהיא מגיעה מרוסיה האדומה והמסוכנת! עד היום על אף שהאדמומיות מעט דהתה..

לסיום אמליץ לך על ספר שיינגן בך יהלומים בנבל, עטוף פשתן לבן ואור נגוהות מתוק מתוק, אם עדיין לא קראת את "קוריקולום ויטה" של יואל הופמן - זה כדאי!
זה כדאי מאוד - השפה של יואל הופמן היא שפת רחוב מתקתקה של עיירה אירופאית המבטאה את הלכות החיים והלכות הננפש כאילו צעדו אנגאז'ה חבוקים אל מתחת לשמשיית תחרה, שלובים בחוכמת חיים מתענגים על פשטות החיים, השפה של יואל הופמן מחבקת וסנטימנטלית, נוגעת ללב. כמה פשטות יכול מחבר לדחוף במשפט בין שלוש מילים מנוקדות ולגרום לך להבין כמה אתה בעצמך מאוד אנושי, ומאוד טוב באנושיותך.

אני חושבת שזהו, משטרחתי לענות בכנות על משאלת ליבך ובתקווה כי תאמץ המלצותיי, אעתיק זאת לבלוגי טאבי, כי למה שרק אתה תהנה מהגלידה פיסטוק - תמיד אצלי יש לכולם

נשיקות כפרה עליך יא מסטיק עגול

* ולא העתקתי הביקורת משום מקום אלא כתבתי ב ONE SHOT בשבילך במיוחד.

גודי