סיפור קצר - שתי דקות של נצח

סיפור קצר - שתי דקות של נצח

אפר לרגליה • 19 בספט׳ 2011

גיבור הסיפור הוא בחור שחווה את עולם השליטה דרך מלכות מקצועיות. הוא מגיע לסשן שני עם מלכה איתה עבר סשן חזק וטוב. תקוותו היא שהמלכה תיזכור אותו לטובה וכי הוא לא עוד שורה בספר החשבונות שלה.

הסיפור מוקדש בהערכה רבה לנסיכה בלו, מלכתי, המוזה שלי לכתיבת הסיפור. מלכתי, תודתי לך על סשנים מדהימים.

כדי לקבל את אווירת היצירה, אני מעלה אותו כקובץ (למטה הטקסט עצמו)
במקור הוא נכתב באנגלית, אך תרגמתי אותו גם לעברית. אני ממליץ לקרוא אותו באנגלית.

לינק לסיפור באנגלית:
Download File - 514.9 Kb

לינק לסיפור בעברית:
Download File - 685.2 Kb


למי שלא מעוניין להוריד את הסיפור אני מצרף את הטקסט:

---

שתי דקות של נצח
. מוקדש למלכתי הנסיכה בלו

פקידת הקבלה הובילה אותו לחדר. הוא מחכה.
הלב שלו פועם מהר. הגוף שלו רועד מצפייה. הוא מחכה.
הוא שלה. הוא רוצה להיות שלה. אבל האם הוא באמת? חשש מתגנב לליבו. האם היא בכלל זוכרת אותו? כל הביטחון שלו עוזב אותו באבחה.
המפגש האחרון שלהם עדיין טרי בזכרונו. הרושם שלה צרוב בתודעתו. פיסות וקרעים מתגשמים להבזקים. הם הפכו למלווים תכופים בשגרה היומית שלו. תערובת נעימה, מעורפלת, של תחושות פיזיות, קולות, רגשות, מילים, מראות, הבנות וריחות.
ריחה המתוק, ציות, כאב, רגליים חלקות, הנאה, תאווה, עור רך - צחור, משמעת, כף רגל, קשור לצלב, עשן עוזב את שפתיה החושניות עובר מגופה האלוהי אל גופו שלו, תסכול, נקטר צהוב חומצי, ידה הקשוחה, סיפוק, שיער ארוך שימשי, קשיחות, שוט, עשן, רוממות רוח, היא לצידו על המיטה, למעלה, מרוסן, למטה, סיגריה, המקומות האסורים של גופה, נשימתה, קול מצווה והעיניים שלה. העיניים שלה, או העיניים שלה. העיניים האלה, העמוקות, הכחולות, הברורות, החמות המצמיתות. בשבילו, תמצית הקשר נמדד בעוצמת המבט. הוא הרגיש באינטנסיביות. הוא מחכה.
הרעידות מתגברות, אבל הלב שלו כבר לא רץ מהר כל כך. הוא רק דופק בחוזקה. נראה שנשימה הפכה להיות משימה קשה מכפי שאמורה להיות.
בחזרה בחדר, הוא מחכה... נצח.
גלי ייאוש. היא בטח לא זוכרת אותו. הוא אחד מרבים הנהנים מחסדיה. ככל הנראה הוא רק הארה בספר החשבונות שלה משבוע שעבר. מה עבר לו בראש?
הוא דוחה את המחשבות שמרעילות את מוחו. זין על זה. חשיבה חיובית. תראו, המפגש האחרון שלהם כל כך ברור בזכרונו. הוא הרגיש שהם משדרים על אותו גל, מכוונים לאותה ליריקה אם תרצו. הוא שירת אותה נאמנה. נראה כי הוא השביעה את רצונה. אין בו ספק, בחיוב, בוודאות. בטוח במאת האחוזים. הוא מרגיש את הדברים האלה. הוא פה לא מהיום. הוא ... או שהכול יצירת מופת של דמיונו? אחרי הכול היא מקצוענית; זה כנראה התפקיד שלה לתת לו את ההרגשה הזאת. רגע הקט של ביטחון עצמי נמוג בפעימת לב. האם, האם ירצה אותה לראות אותו שוב? הוא מחכה.


חרדה משתלטת עליו. גלים של חששות והרהורים שוטפים אותו פעם נוספת ומכיוון אחר. הוא הרי פגש אותה פעם אחת. האם היא תהיה כפי שזכר? האם דמותה היא לא יותר מהשלכה של התאוות והתשוקות שלו? האם הוא על סף אכזבה קשה?
הרעב שלו לראות אותה מהרגה שעזב את ממלכתה, גרם לו לבנות ציפיות שאפילו הוא לא מאמין שיתממשו.
הוא לא היה צריך לבוא. הוא מחכה.

תיפוף רגליים קליל מעבר לדלת דורך אותו. בכל רגע עכשיו, היא תצעד פנימה עם הילוכה הבוטח על עקבים גבוהים. רעש התיפוף נחלש לאיטו. זו לא הייתה היא. גופו נרפה. הוא מחכה.
נצח בא וחולף ואז מתהפך שוב. הוא מחכה.
רגשות מעורבבים המתחלפים זה בזה, של ציפייה, חרדה, ייאוש ותאווה המלווים בשעות ארוכות של המתנה בחדר שסוגר עליו; בתנאים פיזיים של קצב לב מוגבר, רעידות וקשיי נשימה עד לסף של אספיקציה, גובים את חובם. הוא לא יכול לשאת זאת עוד שנייה. הוא צריך לקום וללכת עכשיו. מיד. הוא מחכה.
לפתע היא שם (שתי דקות לאחר שהוא נכנס לחדר). עומדת בכל הדרה התכול, ממלאה את החדר בנוכחותה. הוא אפילו לא הבחין בדלת הנפתחת. הזמן עומד מלכת. לרגע הוא באמת חסר נשימה.
היא כל שזכר ויותר. בכל הבט הרגע הזה, ואלה שיבואו, עולים על ציפיותיו.
כשהוא יוצא מהדלת, הוא עדיין לא בטוח.…