ערב טוב אורח/ת

אומנות החיכוך.

אני בוערת. שוכבת עליו, מתרפקת בתוך חיבוקו. ירכיי, כמו נצמדות מעצמן סביב רגלו המקופלת. השיפוע הזה של הרגל, כל כך נכון ומדוייק אני פשוט חייבת, להגביר את הקצב. עוד, עוד קרוב. גופי נצמד אליו, מתחפר בו.

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה