פרס הדדי.

אני אוהבת,
כשהוא רפוי, למעני.
כשהוא כולו, שרותיות.
אני קמה והוא מייד נצמד לי לרגל.
פוסעת לשירותים והוא לצידי.

אני יושבת מפושקת מולו.
נושמת עמוק ומשחררת את כל השתן,
שאספתי בתוכי, למענו.
הוא כורע מולי.
ראשו במרחק סנטימטרים ספורים מהאסלה.
אני מתגרה, למראה
נחיריו המתרחבים בנסיון לרחרח עוד
והצמרמורת, שעוברת בגופו
כשצליל ההשתנה מתחיל.

כשאני מסיימת,
אני פשוט קמה ונעמדת מול פרצופו.
הוא שולח לשון חמה ומלקק את הירכיים ואת הדגדגן.
אני מסתובבת ורוכנת קדימה
מפנה אליו את הכוס והתחת שלי,
כדי שיוכל לנקות אותי היטב.
כשמחליטה שנקי מספיק, אני עולה על גבו הרחב
ורוכבת עליו, אל השקיעה...
כלומר, אל הספה.
כשהוא נצמד אל הספה,
אני נעמדת מאחוריו, מתחככת בו.
אצבעותיי מלטפות, צובטות
את פטמותיו.

"לך תביא את המגפיים, דוגי" אני פוקדת
והוא מזנק, אל החישוק האדום.
אני נועלת את המגפיים המלוכלכים
והוא עט על רגליי, מחבק אותן
ומתחיל ללקק.
לאחר כמה דקות, לא נשאר זכר
מאבק הכורכר והבוץ שכיסה אותם.

ואני, תמיד בעד פרסים.
הוא מפשיל קצת את מכנסיו
ונשכב על הגב, לרגליי.
סוליות המגפיים מועכות אותו.
רגל ימין דורכת על פרצופו,
רגל שמאל דורכת, משחקת עם הזין המתפקע.
"מותר לי לגמור?" הוא שואל.
"בטח" אני עונה,
ו מ א פ ש ר ת.

אוחח..
אני אוהבת,
להגמיר אותו טוב.

את כל כך טובה ומבינה
שאיין דברים כאלה
אני מקווה שהוא יודע את זה
ומעריך

תודה הפרש

יש לי את זה בראש. התמונה.

יש מצנ שהוא לא היחיד שהוגמר מהסיפור הזה. תודה.

אני שמחה,
שדייקתי היטב
תודה שפחון.

יש מצב, רציני ביותר
אין על מה, אלימלך.
לעונג לי.

ושוב...

אתה מוזמן לחזור, עוד ועוד...
כל קריאה נוספת, צורבת עוד קצת
את התמונה בראש.
תענוג.

הייתי אוכל אותך