סיפור ראשון שלי :]

סיפור ראשון שלי :]

saz​(נשלט) • 10 בנוב׳ 2011

שלום לכם אנשים טובים,
זה סיפור קצר שכתבתי ולא פרסמתי עד עכשיו, אולי כי התביישתי.
אבל הגיע הזמן P:
.
אשמח לתגובה/ביקורת.
.
.


"...אין דבר העומד בפני הרצון", מה חשבתי לעצמי?
היא ניסתה לשכנע אותי, ואני ידעתי והבנתי את הכוונות שלה. אף על פי שהיא לא פירטה בפני בדיוק, ידעתי למה היא מתכוונת.
בכל אופן זה לא מקרי, ובזה אני בטוח.
זה לא מקרי שדווקא ביום שסיפרתי לה על הנטיות המתפתחות שלי היא בוחרת להשתמש בנשק החזק ביותר שעומד לרשותה, מתוקף היותה מלכה.

""תפסיק לבהות בקיר ולמלמל לעצמך, זה באמת קורה, אתה יודע""
קולה של לילי נשמע מאחור, מעט רועד מהרגיל, ואפילו מהול ברטט קל של התרגשות. היא חיכתה לרגע הזה הרבה זמן. אני יודע כי היא סיפרה לי. ובכל פעם שהייתה מספרת לי על הפנטזיה הגדולה שלה, עיניה היו דולקות וכחולות מתמיד.
תמיד הסיפור היה מתחיל: "אז הוא כבר קשור, אוקי? ואז אני באה.." ודרך מילותיה הייתי נכנס לעולמה המופלא, המלא צבעים ופירוט. מה שיותר כחול, באמת יותר עמוק, אני מניח.

"ואם אני אבטל?"
"אתה לא משתי סיבות: האחת היא שאתה בעצמך אמרת לי שזה היה מעניין אותך. הסיבה השניה היא שאתה כבר קשור, ועכשיו גם עם גאג. איך פעם אמרת לי? Once you go gag. There's no coming back" ובעודה מצטטת אותי, שפתי נפתחו בעל כורחי, והגאג הולבש.

הלב פועם מהר, חזק, האדרנלין מזרים את הדם מהר יותר, הגוף והנפש שניהם חסרי סבלנות לבא. אני קשור בארבע גפיים לשולחן הגבוה שבמשרד שלה, לגמרי חסר אונים, ובכל זאת סקרן.
מכת שוט ראשונה הולמת בי, ואני מנסה לצעוק. אחריה עוד שתיים בינוניות, כאילו כדי להכין אותי לרע מכל, או שמא זה הטוב מכל?
אני שומע אותה פותחת את בקבוק השמן שהיא הביאה איתה. היא הציגה אותו בפני כמה דקות קודם לכן, כשהסבירה לי איך זה יתבצע. 'בום', עוד הצלפה נוחתת על עורי ולא משאירה לי מקום לספק – הגבירה כועסת. וכשהגבירה כועסת, היא מוציאה את הכעס שלה בדרכים הרגילות שלה – עלי.
הזין המלאכותי נכנס לתוכי בלי אזהרה מוקדמת, תוך כדי שלילי תופסת בגבי בידה האחת, ומצליפה בשנייה.
"סוף סוף, עבד יפה שלי. אני מקווה שאתה מקבל את זה יפה, כי זה הולך להימשך קצת. אני נהנית"
חצאי מילים ונהימות עמומות זה כל מה שאני מצליח לחלץ. אולי כי כואב לי כ"כ, ואולי כי נעים לי כ"כ.
היא מוציאה את הזין, כנראה מתוך התחשבות בי, בכל זאת פעם ראשונה. היא מלטפת עכשיו, כמו שרק היא, הגבירה שלי, יודעת ללטף. תמיד הדהים אותי איך בהעברת אצבע אחת זקופה, על גופי הזקוף לא פחות, היא יכולה להשרות בי כזאת תחושת רוגע ונינוחות, כאילו האקט האלים למראה שהתבצע באותו החדר ממש מספר רגעים לפני כן, בכלל לא אירע.
אני רפוי ומחייך, הפעם הזאת הייתה קצרה. הגבירה שלי סולחת לי הפעם. אבל רק הפעם.

"אני חושבת שאני אלך, נתראה בשישי?"
אני עדיין לא יכול לדבר, אבל הולכת? לאן היא הולכת? היא שכחה שאני קשור? היא לא רואה?
אבל היא כבר הלכה. השאירה אותי קשור ולגמרי חסר אונים במשרד שלה. הדלת נפתחת ושני גברים לבושים בתחתונים בלבד נכנסים לחדר. אני מסתכל עליהם כלא מאמין, הם מצידם, מסתכלים עלי כגוש בשר שהולך להיאכל.
הבנתי מה קורה פה. היא חכמה, הגבירה.
מה שהיא עשתה לי היה רק החימום, הם זה הדבר האמיתי.
ואני יודע שאם איתה זה כאב לי, אז כנראה שעכשיו זה יכאב לי פי שנים.

- - - -

"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה?"
"אני מאוד רוצה את זה, אבל לא עם גברים. את יודעת, איתך."
"למה לא עם גברים? זה הדבר האמיתי מבחינתך"
"בדיוק זו הבעיה. אני מפחד. בואי ניתן לדבר האמיתי להשאר בגדר משאלה בינתיים, בסדר?"
"בסדר. רק אל תשכח מתוק, אני מגשימת משאלות. והמוטו שלי הוא: אין דבר העומד בפני הרצון".[B]