amy(נשלטת)
|
לפני 12 שנים •
6 בינו׳ 2012
ואני אחזק- ככל שהיא הייתה שם יותר, נשלטת יותר, כנועה יותר, יש שיגידו "מנטלית יותר", כך היא תוכל להעזר יותר דווקא בריחוק המוחלט ותקופת הצינון. זה הזמן לחזור ולהעזר במערכות תמיכה אחרות- ואם אין לך- ליצור. החברים, המשפחה, פסיכולוג, פורומים...
אני יודעת שלא זה מה ששאלת, ובכל זאת. הליווי המתמשך של האדון לשעבר יכול להיות דווקא חרב פיפיות. וזה בכלל בלי להתייחס למה שהיא "זכאית" או לא, "יותר או פחות". זו בכלל לא הנקודה. מי שאהבת פעם, אולי עדיין אוהב, בוודאי תרצה שיהיה לה טוב באמת. |
|
|
מישלי
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: פצעי פרידה MasterKey כתב/ה: סיומה של מערכת יחסים, כאשר היא מגיעה מרצונו של אחד המשתתפים בלבד, מלווה בד"כ בכאב וכעס.
האם קיים הבדל בין סיום מערכת יחסים ונילית לבדסמית? האם נשלטת "זכאית" ליותר מאישה ונילית במקרה ואדונה החליט לסיים את הקשר בינהם? דעתי האישית, מניסיוני האישי: חוויתי פרידות מקשרים וניליים (עמוקים מאד), וחוויתי פרידה מקשר בדס"מי עמוק. יש הבדל תהומי. בקשר בדס"מי נוצרות התניות הרבה יותר חזקות מאשר בקשר ונילי. הרגלים, טקסים, חוקים, כללים, תלות. Perplexed הזכירה העברת שליטה. אני רוצה לחדד משהו, שגיליתי רק זמן מה אחרי שהוא הכריז שאין יותר שליטה בקשר, (והפסיק להפעיל שליטה בצורה מודעת) משהו שלא ידעתי קודם, ולא זיהיתי במהלך הקשר... שבהתמסרות עמוקה, והעברת שליטה, יש גם סוג של מסירת אחריות, להיות נשלט/ת זה במידה מסויימת לעבור למצב של state of mind אינפנטילי: אם תנסו לרגע להסתכל בעין אובייקטיבית, אז הרבה ממה שקיים בבדס"מ, הוא שחזור של מערכת יחסים עם דמות סמכות כלשהי, שבעצם מזמינה את ה- Bottom לחזור להיות ילד. וכשזה נעשה בין שני אנשים מתאימים, זו יכולה להיות חוויה ממכרת, סוחפת, מטריפה. מטריפה תרתי משמע. אגב, לא מזמן עלה כאן שרשור שהציע לשולטים מפגש עם פסיכיאטרית, שמטרתו לאפשר להם ללמוד ולהבין את ההשלכות שיש לשליטה מנטלית. ויש ! אנשים תקפו את הרעיון, והרגישו מאויימים מעצם העלתו למודעות. וחבל. בתור אשה שנחשבת לשפויה (על אף שסוטה ולוקחת סיכונים), בעלת אינטיליגנציה (רגשית ושכלית) סבירה, שאף קשורה מקצועית לתחום המדובר, דומיננטית ודעתנית בחיי, אסרטיבית ועוצמתית (בדר"כ), שבחרה למסור שליטה ולחוות את חווית גן העדן של להיות "שפחה טוטאלית", אני יכולה להעיד שיש השלכות לקשר כזה, והמחיר שלהן לא פשוט בכלל. אני לא מתחרטת על הקשר הזה, ולא על מה שבחרתי (שהיה בעצם ויתור על הבחירה), אבל כבר שנה שאני בתהליך של שיקום מסיום של קשר כזה. ועוד יש דרך לפניי... |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: לא, זה לא בדיוק כמו בוניל amy כתב/ה: ברר... מעייף אותי לנסות לכתוב כל כך פוליטיקלי קורקט כשאני מנסה לתאר דינימיקה רגשית. אז אל תהיי פוליטיקלי קורקט,תספרי. תני להבין את הדינמיקה הזו בעיניים שלך. זה בטח יכול להועיל להרבה. |
|
|
| Rick(שולט) |
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: פצעי פרידה מישלי כתב/ה: כבר שנה שאני בתהליך של שיקום מסיום של קשר כזה.
ועוד יש דרך לפניי... מישלי, מה דעתך על מה שאיימי כתבה? האם התהליך שאיימי מתארת היה מקצר את זמן השיקום שלך? לטעמי, תהליך הפרידה צריך להכיל כמה שלבים: תקופה ראשונה, לא ארוכה, שבה מלווים, תומכים ועוזרים. ללא שליטה כמובן. בזמן הזה גם עוזרים/מסייעים לנשלטת לבנות תהליך פרידה. תקופה שניה, כפי שתארה איימי. בנוסף, צריך להיות בתמונה מרחוק. ללא ידיעתה המפורשת. לסייע באופן עקיף אם יש צורך. מרגע הפרידה חשוב ביותר לתת לצד השני להבין שזה סופי. לא לנטוע תקוות רק כי היינו נחמדים באופן מיוחד/שונה היום. אם לא משחררים באמת, רק מאריכים ומקשים על התהליך. |
|
|
|
קטרין
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Honey bee כתב/ה: אני לא חושבת שיש הבדל גדול או בכלל בין סיום מערכת יחסם ונילית לבין מערכת יחסים שעיקרה שליטה. למרות שיש שולטים "שמלווים" את הנישלטת בתקופת הפרדה , אולי זה בגלל תחושת השייכות , התמסרות, אולי... שבת שלום. פרידה ביחסי שליטה היא קשה וכואבת הרבה יותר. אנמק: החיבור הנפשי הוא עמוק יותר רמת האינטימיות גבוהה בהרבה יותר. תלוי באורך הקשר ואיזו דינאמיקה וחיבוק נוצרו שם. זה בהחלט קשה וכואב ברמות מטורפות. לדעתי כאלגוריה כמו נרקומן וסם ספציפי |
|
|
|
קטרין
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
תיקון טעות. וחיבור .גם חיבוק זה נכון
|
|
|
| MasterKey(שולט) |
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: פצעי פרידה מישלי כתב/ה: [
אני לא מתחרטת על הקשר הזה, ולא על מה שבחרתי (שהיה בעצם ויתור על הבחירה), אבל כבר שנה שאני בתהליך של שיקום מסיום של קשר כזה. ועוד יש דרך לפניי...[/color] האם השולט יכול לעשות כאן משהו, בתהליך הזה, או שמא כל התערבות מבחינתו עלולה להיות "חרב פיפיות", כפי שהגדירה amy ? |
|
|
| MasterKey(שולט) |
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: אופיתך, עופיתי Perplexed כתב/ה: נו טוב, ידעתי שלא תוותר לי בקלות כזו, וכפועל יוצא תכפה עלי להיות יותר בוטה וברורה, באופן שתיכף יעורר את זעמן של בנות מיני הגאות.
צ'מע נא. במידה שעבורך בדס"מ זה לא רק כמה פליקים רציניים בתחת, דפיקת גרון עמוק ותליה מן התקרה תוך ביצוע אקרובטיקה אולימפית במקביל לספירה לאחור מ -100 מאה תוך פסיחה על כל המספרים הזוגיים ואזכור מודגש של אלו שיש להם חלוקה שלמה במספר שלוש.... יען כי, אם בדס"מ עובר מבחינתך לעיתים דרך מיסוס הגנות, חשיפת חלקים של זוגתך שבדם היא מסתירה אותם מן העולם, התענגות על הסגידה שלה ממך, צמצום עולמה הרגשי להתמקדות בך ובך בלבד, תוך עירור יצרים ורגשות אינטנסיביים באלף רמות עמוקים יותר מאשר בווניל... ובכן, אם זה בדס"מ מבחינתך, אז... זכור שלעיתים, מה שאתה יוצר, הוא אדם חלש יותר. אני אמנם לא מנויה על חסידות "הפירוק וההרכבה מחדש", זה קצת פאר פצ'ט לחשוב שלמאסטרים מסוקסים וכאריזמטים יש את היכולת הזו, אבל אני גם לא מאמינה בתאוריה ה"העצמה". כלומר, העובדה שהיא בוחרת להכנס למקום הזה מרצונה החופשי ובהכרה מלאה לאן הוא עשוי/עלול להוביל, ותחושות ההיי שהיא חווה תוך כדי, אולי לא מותירות אותה נכה רגשית, אבל הן לבטח לא הופכות אותה ל"מועצמת"; מסאטר קי, בהעברה ולקיחה של כוח, עסקינן. זו מהות יחסי שליטה, לא כן? אחד שמתחזק על חשבון השני?.... ובכן אמ'שלי למדה אותי עוד בגן, שעל חלשים צריך להגן. גם במחיר הנוחות שלך וגם אם אתה לא חייב להם דבר בשיט. אז הנשלטת שלך לא "זכאית" לזכויות יתר בהיות הקשר בדס"מי, אבל אתה, כאדם עם מצפון, אחראי להגן על חלש שאתה תרמת לחולשתו ונהנית ממנה, הגם אם הוא נהנה במקביל. אתה לא סבור? מאידך אמ'שלי גם לימדה אותי הרבה בולשיט. אז מה אני יודעת. וואי - כמה נושאים פתחת כאן... אתחיל מהסוף - אמא שלי דווקא לימדה אותי מה זו "הוגנות". הלוואי, שהיתה מלמדת אותי דברים אחרים, יותר מועילים, במקום ללמד אותי להגן על חלשים. ושוב - לא רואה קשר בין "הוגנות" לבין בדסם מעבר לקשר שיש ל"הוגנות" עם כל מישור אחר בחיים. מניסיוני המועט, הקשר הבדסמי עליו אנו מדברים (D/s) אינו חד סיטרי בעיניין ההעצמה. "זו מהות יחסי שליטה, לא כן? אחד שמתחזק על חשבון השני?...." מעולם לא היו לי סרגלי מדידה מדויקים, אך יש לי יסוד סביר להניח, כי בכל קשר בדסמי, שהיה לי מעולם, התחזקה הנשלטת שלי יחסית הרבה יותר מאשר התחזקתי אני עצמי כתוצאה מהקשר. הכיצד? המון הסברים. אחד מהם הוא, שיכלה לתת את הדרור לעצמה להיות מי ומה שהיא באמת. ברגע שאדם מרגיש אמיתי עם עצמו - טוב לו. ומכאן הדרך מאוד קצרה להשפעה על כל הסובב אותו/ה. כלומר עבודה, ילדים, חברים וכו'. השאלה מה קורה להעצמה הזו, כאשר הקשר הבדסמי מסתיים והאם השולט יכול לעשות משהו בעיניין??? אין לי ניסיון בקשר בדסמי, בו "אחד מתחזק על חשבון השני", אך אני מניח, כי שם ניתוק הקשר פחות בעייתי. אבל אמא שלי לא לימדה אותי על כל הקשרים הבדסמיים לסוגיהם השונים - אז מה אני מבין? |
|
|
שלגי
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
אני מכירה פרידות וניליות שהיו גיהנום רגשי לצד הנעזב ומערכת היחסים שם, כולל רמת החיבור והאינטימיות היו לא פחותים מכל מערכת בידיאסאמית עמוקה.
דרכנו היא שונה, לא טובה יותר או עמוקה יותר - אלא פשוט נכונה ומתאימה לנו יותר. לטעמי, הצד שקיבל את ההחלטה לסיים את המערכת, כאשר הצד השני אינו מעוניין בכך - הוא הצד שצריך להוות ״מבוגר אחראי״ וזאת משום שמטבע הדברים הצד הנעזב הוא חלש יותר. אני מכירה גם שולטים שאכלו חצץ ושתו את הדם של עצמם עם כפית - מסתבר שגם הם רק בני אדם.. ברור לי שדעתי היא דעת מיעוט, אבל היי, גם למיעוטים יש זכות קיום 
|
|
|
|
מישלי
|
לפני 12 שנים •
8 בינו׳ 2012
Re: פצעי פרידה מישלי כתב/ה: אני לא מתחרטת על הקשר הזה, ולא על מה שבחרתי (שהיה בעצם ויתור על הבחירה),
כבר שנה שאני בתהליך של שיקום מסיום של קשר כזה. ועוד יש דרך לפניי... Rick כתב/ה: מישלי, מה דעתך על מה שאיימי כתבה?
האם התהליך שאיימי מתארת היה מקצר את זמן השיקום שלך? לטעמי, תהליך הפרידה צריך להכיל כמה שלבים: תקופה ראשונה, לא ארוכה, שבה מלווים, תומכים ועוזרים. ללא שליטה כמובן. בזמן הזה גם עוזרים/מסייעים לנשלטת לבנות תהליך פרידה. תקופה שניה, כפי שתארה איימי. בנוסף, צריך להיות בתמונה מרחוק. ללא ידיעתה המפורשת. לסייע באופן עקיף אם יש צורך. מרגע הפרידה חשוב ביותר לתת לצד השני להבין שזה סופי. לא לנטוע תקוות רק כי היינו נחמדים באופן מיוחד/שונה היום. אם לא משחררים באמת, רק מאריכים ומקשים על התהליך. אני חושבת שכמו שכל אדם בנוי אחר ומתמודד אחרת, כך גם כאן. יש דרכים מקובלות שנהוגות במצבי פרידה, ואני יכולה להעיד שחלק גדול מהאנשים בסביבה של שנינו, מפצירים בנו במהלך השנה הזו - להתנתק לגמרי. מכיוון שאני והוא מכירים את עצמנו ואחד את השניה (די טוב הייתי אומרת : ) ולמרות ההתמכרות (ההדדית) והטירוף המסויים, שנינו עדיין שפויים, מחושבים ומחוברים למציאות, בחרנו להשאר בקשר ולעבור את הגמילה בלי ייסורי הניתוק. ככה נכון לנו, אני לא אומרת שככה נכון נקודה. אתן דוגמא מטאפורית (כי אני נורא אוהבת דוגמאות...) כשצריך להסיר פלסטר שמודבק על העור מאד חזק (ולצערי יש לי בזה ניסיון), יש הרבה דרכים: * אפשר לתת למישהו אחר לעשות את זה בלי להסתכל - לבחירתו (מהר או לאט). * אפשר לבקש מהמישהו האחר לעשות את זה בבת אחת או לאט בהדרגתיות. * אפשר את אחד מהשניים - עם להסתכל. * אפשר להסיר אותו לבד מהר. * אפשר להסיר אותו לבד לאט. (* בטח יש עוד) אז אנחנו בחרנו בדרכנו. אם היא יותר טובה, יעילה, בריאה או נכונה - אין לדעת. אבל היא הבחירה שלנו. MasterKey כתב/ה: האם השולט יכול לעשות כאן משהו, בתהליך הזה, או שמא כל התערבות מבחינתו עלולה להיות "חרב פיפיות", כפי שהגדירה amy ?
בהחלט יכול (ובעיני גם יש פה מידה מסויימת של "מחוייב"). מה הוא צריך לעשות ? זה כבר משתנה בכל סיטואציה ואצל כל זוג. לפעמים באמת הדבר הנכון הוא להתנתק / לנתק מגע, לגמרי או חלקית. אבל לא תמיד ! אני חושבת שכמו שההתמסרות היא הדרגתית, כך גם השיחרור צריך להיות. מאד הדרגתי. כמו שאי אפשר לאלץ מישהי לתהליך ההתמסרות, כך אי אפשר לאלץ אותה לשחרר. זה צריך להיות תהליך מאד חכם ומודע (לפחות מצד השולט), כדי להביא אותה לרצות להשתחרר ממנו. אומר כאן משהו בעייתי, שאני לא מאמינה על עצמי שאני חושבת אותו (אבל זה מה יש), בשליטה מנטאלית מתקיים מצב שבו ה-Bottom מאפשר ל-Top להפעיל עליו מניפולציות שונות ומשונות, זה בחירה מודעת, לתת למישהו חיצוני, לשחק איתי, להפעיל אותי, להחליט עבורי, לפעמים הוא מסביר את עצמו, ולפעמים לא (ולא תמיד יש בכלל הסבר שמניח את הדעת). היום אני חושבת (עם מיליון הסתייגויות) שגם בשיחרור אולי צריך להפעיל את אותו מנגנון... להביא אותה למצב שבו היא תרצה להשתחרר. אחרת זה קטלני. שני גברים חכמים ומנוסים בשליטה, העלו את הדרך שבעינהם אפשר לשחרר שפחה "טוטאלית": או לבעוט אותה לכל הרוחות (באכזריות) או להעביר אותה לבעלות חדשה. אז אני מציעה דרך שלישית, וגם היא בהחלט מאד בעייתית. |
|
|