איה, כואב! נחמד לך?

Re: הפרדה

רפאל • 27 במאי 2012

אבל מה זה לתעל אגרסיה? לבחור מתי ואיך אני אממש את התשוקות שלי? או ממש לקבוע מה יהיו התשוקות שלי?

הרי אף אחד לא מגיע לבדס"מ כי הוא החליט באופן מושכל להתגרות מכאב, ואז, כמו שבובה על חוט מציעה, הוא יכול גם להחליט להתגרות מכאב שנגרם תחת תנאים מבוקרים של הצלפות רצוניות, אבל לא להתגרות ממכה שנגרמת באקראי. לכל היותר אדם יכול להגיב בדרכים שונות לגירויים שמתעוררים בסיטואציות שונות. זה לא שונה מכך שאין לי שום יכולת לבחור באופן מושכל מאילו נשים אני אתגרה, אבל יש לי יכולת לבחור מתי אני שולח ידיים. ואני לא חושב שאני מתאר כאן משהו אישי, אלא משהו כללי מאוד.

אם יש משהו מנוכר ונעדר אמתיה הוא מערך הציפיות של בובה-על-חוט מ"שולטים שהם גם בני-אדם". מערך הציפיות שלה פשוט לא ראלי מבחינה פסיכולוגית, והוא יכול להתקיים רק אצל מי שמתעלם לחלוטין ממה שמתחולל בנפשם של אנשים. זה לא שונה כל כך מאותן נשים מוזרות שממש מפתחות מערך ציפיות ש"גבר הגון" לא יתגרה מנשים אחרות, גם אם הן כוסיות על.

וכמו ש-Perplexed כתבה, סאדיזם לא עומד בהכרח בסתירה לאמפתיה. אדישות לכאב של האחר היא העדר אמפתיה. סאדיזם אינו אדישות. לפעמים דווקא אצל הסאדיסט ישנה רגישות רבה מאוד למה שעובר על ה"קורבן" שלו.

(ואחרון חביב, כאשר אני מצליף במישהי איני חושב שהמצוקה שלה אינה אמיתית.)

Mary Jane • 27 במאי 2012

כאב שלא נגרם על ידי מי מהצדדים, אלא עקב נסיבות החיים, יכול להיות מאוד מגרה. אפילו יותר מכאב במסגרת פעילות 'בדסמית'. כי עיקר הגירוי הוא לא בסבל כשלעצמו, אלא בפוזיציה מול האחר. כך למשל בכל תרחישי הפציעות ואצל החולים האומללים ששוכבים במיטתם חסרי אונים, ממתינים לצוות המטפל (אישה לבושה לבן בביריות : ) שיבוא וייקל עליהם. אני חושבת שזו אחת הסצנות המגרות ever

רפאל • 27 במאי 2012

זה נכון. זה כל כך כייף להיות אחות בלבן או אביר על סוס לבן.

הרי אם יש בדס"מ אמיתי, זה להושיע עלמה במצוקה מידיו של שודד אכזר או דום מסוכן, שכבר קשר אותה והתעלל בה בשבילך, וכל מה שנשאר לך לעשות הוא להתיר את הקשרים, להתמוגג מחוסר האונים של אותה עלמה, ולהרגיש חזק וגברי.

אם לא היו דומים מסוכנים היינו צריכים להמציא אותם.

Mary Jane • 27 במאי 2012

לגבי זה, זכור לי משפט שקראתי לפני כמה שנים באחד מספריו של סארטר.
הוא כתב על ההנאה הסמויה של הצד המטפל, הנדבן וכיו"ב, ואמר: "אינני אוהב את הזיק הסאדיסטי בעיניהם של עושי הרחם והחסד" (יתכן והציטוט אינו מדויק).
מצחיק (:

drm​(מתחלף) • 27 במאי 2012

מרי ג'יין, איפה את מוצאת את כל הציורים האלה?
והאמת שיש משהו במה שאת אומרת.

לא

בעל המלונה​(שולט) • 27 במאי 2012

ממש לא. כאב סתמי שאין לו קשר אליי מרמז על משהו שהוא לא בסדר.

Mary Jane • 27 במאי 2012

את הציורים והתמונות מוצאת עלמתי הסוטה המחוננת, שתיבדל לחיים ארוכים ותמצא עבורי ציורים רבים.
אני מניחה שהיא מלקטת אותם בשיטוטיה ברחבי הרשת, תוכל לשאול אותה היכן בדיוק.

פעם אחת

סירופ​(נשלטת) • 27 במאי 2012

פעם אחת מזמן, היתי קשורת עיניים והדום שלי הצליף בי ( יותר מידי חזק ויותר מידי פעמים).

תוך כדי ניסיונותי להמלט מן השוט נעתי במיטה וכמעט כמעט שנחבט ראשי בשידה.

הוא שמט את השוט ועטף את ראשי בידו הגדולה, שומר ומונע ממני להיפגע


וחשבתי אז על השאלה הזאת, שאיך יתכן שמצד אחד הוא מצליף בי ומצד שני מגונן.

אז ... אליפל, חידשת לי בשרשור הזה , לא... לא חשבתי שיש ביננו מי הנהנה מכאב שהוא מחוץ להקשר המיני שאנו אורגים ביננו.

ואני מבינה יפה את מי שחשה שיש פה משהו מחוץ לכללי המשחק

Re: פעם אחת

Brave Dwarf • 27 במאי 2012

בשנת 2004 בפורום אדונים ומשרתים, מישהי סיפרה על כך שהיא מתגרה מינית מכתבות הדנות במקרי אונס. כמובן וללא שהות היא חטפה ביקורת קשה מרוב מוחץ של משתתפי הפורום שהאשימו אותה קודם כל בהיותה אישה ובנוסף לכך בהיותה נטולת אמפתיה. אחת ממגיניה (ולהערכתי היו לה שניים כאלה בלבד), נתנה עדות אופי: היא העידה על פותחת השרשור כעל אדם רגיש ואמפתי וטענה שאין קשר בין אמפתיה שהיא חשה לבין הפנטזיות המיניות שלה. אני, כצופה מהצד, תהיתי והתביישתי לשאול, אם אצלה כמו אצלי, המנגנון הזה עובד גם במפגש פנים-מול-פנים עם כאבו של אחר ולא רק כאשר מקור גירוי מופיע באיזשהו עיתון או בסיפור מרוחק.

הפעולה הזאת, סירופ, העטיפה של הראש שלך בכף ידו, אינה סותרת את ההנאה שאולי הפיק – ואני הייתי בטוח מפיק – מכאב שנגרם לך. אנחנו הרבה יותר מורכבים ומונעים על ידי למעלה ממנגנון אחד. יחד עם הגירוי מתקיימת דאגה, פחד מפני נזק אפשרי, אחריות וכד' שלעיתים גוברים על תחושת הגירוי או על הרצון לממשו. והרי לולי כן, הייתי מתייצב ליד כביש מהיר ומתפלל לתאונת שרשרת כדי לאונן (אחזור לזה בהמשך).

תגובתה של PET הייתה מובנת לי גם, אך לא של בובה על חוט (כנראה בגלל נימה אגרסיבית מעט שנתנה בה את אותותיה ואולי כי אני פירשתי אותה כך). את הדרישה ואת השאיפה שהאדם ממול תמיד יחוש הזדהות וחמלה מול כאב, אני רואה כלגיטימיות ובעיקר ככאלה התואמות את הנורמות החברתיות, וכך גם את התחושה ש"יש שם משהו מחוץ לכללי המשחק". אך כיוון שאנחנו נמצאים בעולם של BDsM, שהוא עצמו מהווה חריגה מהנורמה, אני מתקשה להבין את "כללי המשחק" ולמי הזכות לקבוע אותם. וגם זה רק צדו האחד של המטבע שלי כי מצדו השני, אפילו אני שמתיימר להיות חופשי ולא שיפוטי בדעותיי, הייתי מזדעק לו מישהו סיפר כיצד אונן לקול תחנונים לעזרה של אישה נאנסת תחת חלון ביתו. ומצד שלישי (מסתבר שלא במטבע מדובר), הייתי מזדהה אתו לו סיפר שאחרי שעזר לה והקדיש לכך את כל הכלים, הזמן והידע שעמדו לרשותו, נכנס למקלחת וגמר.

את אותה מגיבה, באותו פורום מ- 2004 שעכשיו אני אפילו נזכרתי בשמה, שאלו אם הייתה מתגרה גם אם הכתבה הייתה על בתה; אותי שואלים מה אני הייתי מרגיש לו בתי הייתה נשואה לאדם שנהנה מכאבה. אני תמיד סוגר את העניין בפשטות: אם טוב לה, מי אני שארגיש? אבל זה לא כזה פשוט ולו יכולתי, לו הייתי מוצא גלולה, הייתי בולע אותה מיד ונרפא.

נוריתE • 28 במאי 2012

אני יכולה להגיד לכם
שהראתי למאסטר כוייה שקיבלתי משמן רותח וזה בכלל לא שימח אותו
והוא בכלל לא נהנה מזה

ישנם גבולות ברורים.