כלחוך השור

כלחוך השור

Red Leaf • 21 ביוני 2012

כלחוך השור, עוד הרבה לפני הזריחה
קמה ומתעוררת לה מנגינה נושנה

הרוח הנושבת, תביא עמה זרזיר של תקווה
שבידי תעלם, כלא היה.

------------------------------------------------

הכוכבים את דרכך מאירים

"צעד ועוד צעד, פסיעה ועוד פסיעה,
מקצב של ביטחון, מקצב של אמונה,
צעד ועוד צעד,
אל עבר הגאולה".

הדייט היה מושלם, חשבה בליבה. בן זוג פוטנציאלי למערכת יחסים ארוכה. בחיי, תהתה, לאן נעלמו כל הגברים האלה, מהאסכולה הישנה. ג'נטלמן אוהב, גבר שמכבד - ממש אביר על סוס לבן. כשפגשנו, נזכרה, הוא אסף אותי בדיוק בשעה היעודה. הייתי ממורקת ומצוחצחת, מוכנה בליבי לעוד סתם "בליינד דייט", או סוג של דייט כזה, עם מכר של ידידה טובה. באמת שלא היו לי ציפיות, כבר התרגלתי שמסתכלים עלי כנתח בשר, ותו לא. הרי את אף אחד לא מעניין שסיימתי תואר ראשון בהצטיינות, ושאני מקבלת מלגות על הישגי הרבים, את אף אחד לא מעניין שאני מחפשת מישהו שאוכל להעביר איתו ימים כלילות, מישהו שבאמת ימצא חן בעיניי, ויאהב אותי כמו שאני - אני הרי יודעת שהגברים האלה נעלמו מהעולם. בשביל שאר האנשים, אני עוד נתח בשר.
כמה הופתעתי, נזכרה, איך הוא פתח את דלת המכונית, בכזו ענווה. את חיוכו השקט, את פניו הביישניות, מאותו רגע, ידעתי שאני רוצה ממנו עוד. חיוך רחב התפרש על פניה - אחרי כל כך הרבה זבל, הרהרה, סוף סוף מצאתי מישהו ראוי - שיוכל לאהוב אותי בחזרה.
בסעודה, כמה כיף היה, הוא לא שידר אף לו מחווה אחת של ראווה - הכל היה זך וטהור, אני למדתי לשפוט אנשים על סמך טעויות עבר, ואותו הצלחתי לקרוא בקלות, הוא פשוט תמים מדי לכל המשחקים האלה - אני פשוט רוצה ממנו עוד. על סעודתינו, הוא שילם בשמחה, כל הזמן חייך ואמר:"מה תרצי עוד, מתוקה?". נמסתי, הוא המיס אותי כל פעם מחדש עם אישיותו, הוא גבר גבר - כזה שלא חושב רק על עצמו!
בתום הארוחה, הוא אפילו הציע לי להמתין לו עד שיביא את המכונית, כדי שאני לא אצטרך ללכת ברגל. בחיי איזה ג'נטלמן, אבל רציתי להיות אליו קרובה. ביקשתי להתלוות אליו, להרגיש אותו גם במשך מספר הדקות שלוקחת ההליכה, אך הוא התעקש, גם קרא לי נסיכה. הסמקתי, הוא אוהב אותי על אמת, עלינו עוד יכתבו סיפורי אהבה!
כשחזר עם רכבו, שמעתי רעש מעט מוזר, חריקה שכזו, של דבר מה נגרר. שאלתי אותו אם הכל בסדר, והוא ענה שמישהו נכנס לו ברכב מאחורה, בלי כוונה, הם החליפו פרטים ומחר, השכם בבוקר, יקח את הרכב למוסך לבדיקה. האמת שדי התאכזבתי, זו הפעם הראשונה שממש רציתי לבלות בחברתו, לא רציתי שיקח את הרכב למוסך, לא רציתי לעזוב אותו, פשוט ידעתי, ידעתי שאני צריכה אותו.
הזמנתי אותו אלי, כל כך רציתי להמשיך להיות איתו. אך הוא, ג'נטלמן שכזה, סירב בנימוס ואמר:"כל דבר בשעתו". זה הדליק אותי, הדליק אותי שהוא סירב, שהוא לא מסתכל עלי בצורה כזו מינית, הדליק אותי כל כך, אני רוצה אותו לתמיד. הרהרתי בליבי, מה אוכל לעשות, איך אוכל לבלות איתו עוד. בסוף סיפרתי לו את האמת המרה, שהדוד שלי התקלקל ואני צריכה לקום בבוקר לעבודה, וממש לא בא לי להגיע מסריחה - הרי מהו שקר לבן לעומת מטרה נעלה?
הוא חייך ואמר:"בשמחה, תוכלי לישון אצלי, אקפיץ אותך השכם בבוקר לעבודה". גבר גבר, מהסוג שאפילו כבר לא קיים בסרטים, בחיי, עד כמה התמזל מזלי שפגשתי גבר כל כך מדהים!
והנה כעת, ברכבו אנחנו נוסעים, ואני חושבת בליבי על מעשים נועזים, על תאוות בשרים, על איך אני רוצה לגמול לו על הערב באופן שלא ישתמע לשני פנים. הוא שלי, את זה כבר החלטתי ממזמן, כרגע רק נותר לשכנע אותו שאני והוא, זה בלבד יהיה המצב הקיים. בזמן שאני מהרהרת, וחושבת מחשבות, על מכשירו הסלולרי הוא לא מפסיק לבהות, בנימה סקרנית שאלתי:"האם קרה משהו?" והוא לי ענה:"יש פה פקק מטורף, הדרך עמוסה, אני מכיר עיקוף דרך שיביא אותנו אל ביתי תוך רבע שעה". שמחתי, הוא כל כך מוכשר! הוא גם רוצה אותי, אחרת לא היה עושה כזה דבר. אני בטוחה שניהיה זוג מהאגדות, בחיי, אני כל כך רוצה ממנו עוד.
וכך, הגענו, בין הפרדסים, בין ערב ללילה, באופן רומנטי שכזה נוסעים. הנוף כל כך מיוחד, והירח כה יפה, ועם הגבר שלי במכונית, מה ארצה יותר מזה? פתאום, לא רציתי להגיע אליו הביתה כלל, רציתי לבלות איתו, כאן, את הזמן. לא עניינה אותי העבודה, לא עניינו אותי החיים, רציתי אותו, כאן, בין הנופים הקסומים.
לצלילי לד זפלין אנו לירידה חדה אנו מתקרבים. בדיוק כשהזמר, שאיני זוכרת את שמו, שרק את השורה הכה מוכרת:"The song remains the same", חשבתי לעצמי, כמה שהזמר טועה, זה גבר מסוג אחר. באופן רומנטי, הסטתי לו את השיער, וראיתי מבט חטוף שבי הגניב, נישקתי את שפתותיו בעדינות שהתגברה לתשוקה, וזה אותי כל כך הלהיב.
"ששום דבר לא ישתנה, זה הרגע המושלם"
וכך, אנו במורד הירידה יורדים, ואני מתפללת בליבי שיעשה בי מעשים. אני שלו, רק שיקח את היוזמה."רגע תסתכל, אנחנו באמצע ירידה!!!" "מה לעזאזל, הבלמים לא עובדים, תחזיקי חזק, אנחנו צריכים להיות חזקים!".
זעזוע גדול, מוחי מתערבל, לא מבינה מה קרה לעזאזל, אני אשמה בכל, איך העזתי להסיט את מחשבתו מן הנהיגה, מה חשבתי לעצמי, אני סתם מטומטמת יהירה. הייתי כה ברת מזל, שגבר שכזה הופיע למולי, והנה מה עשיתי, סתומה שכמותי.
ראשו מונח על ההגה, גבותיו מלאות בדם, מה לעזאזל עשיתי, אני לא אסלח לעצמי לעולם.
רגע, אני רואה נכון או שיוצאים משם שלושה אנשים? פאק, זה לא טוב, אני חייבת להתחבא, אבל איפה? בין השיחים?. לאחד יש רובה, זה לא יגמר בטוב, מה אוכל לעשות, את אהוב ליבי לעזוב?
אני אגואיסטית וסתומה, אבל אני רוצה לחיות, לא למות בתור רווקה צעירה.
וכך, אני רצה, בורחת אל עבר השממה.
הם לא ראו אותי, אני מקווה, הם ניגשים לרכב, בטח ישדדו אותו והסיפור יעבור בסוג של לא מהומה, הרי הוא חסר הכרה, אז הוא לא יוכל להתנגד, ולכן אין טעם להורגו, אלא מה?
כך אני, מסתתרת, צופה מן השיחים, ופתאום שמה לב שהדברים מתלהטים - טון הדיבור עולה, אני לא מבינה מה קורה, האיש עם הרובה את קנו אליו מכוון. "אהוב ליבי, איך יכולתי לך כך לעשות", מתייפחת ונושכת שפתיים, משתדלת לא לבכות. הוא לא ירה בו, באמת שאין על מה, הוא לא יהרוג אדם חסר הכרה.
בום, נשמעה לה יריה.
אני נסה, לא חושבת על כלום, חייבת לברוח - מכל דבר, כולל מהמציאות. בן זוגי, מלאכי, מת לנגד עיניי, והכל בגללי, כמה אני מטומטמת בחיי. הכל כל כך חשוך, אני לא מצליחה לראות, יודעת שזה רק עניין של זמן, אבל אני חייבת לנסות. נסה ובורחת, לא יודעת ממי ולא יודעת לאן. האדמה רועדת לי מתחת לרגליים, להיכן ארוץ, להיכן!?!
והנה, אני נזכרת את אשר לימדו אותי בצופים, הנה, אותי הכוכבים מנחים, ארוץ לשם, בעקבות הכוכבים, זו הדרך הנכונה,באמצעות מסלול הכוכבים.

צעד ועוד צעד,
עתיד התלוי בבלימה,
מנסה לרוץ,
לברוח ממצב שתוצאתו,
מראש,
ידועה.

----------------------------------------------------------------------
האוספים

שיג ושיח מתוחכם,
שיג ושיח של כל החושים,
בדממה,
הם מאוד מתחדדים.

"שמעתי קול כלשהו", בוקע משעה 4. "אתה בטוח?" "כן". "אוקיי, דממה מכאן והילך, ציד שקט - התקשורת היא עם הידיים בלבד". הם קובעים לעצמם סימנים מוסכמים, סימנים שאליהם הורגלו בעבודה של שנים. תוואי הקרקע מאוד פשוט, למטרתם, הם רק צריכים לדעת את עבודתם.
צעד אחר צעד, פסיעה אחר פסיעה, במרחק קבוע מראש, טפיפה אחר טפיפה. צעד אחר צעד, בעקבות מטרה ידועה, צריכים להעלים כל ראיה ברת קיימא.
לא חולף זמן ממושך, והנה, מצאו ענף שבור, היא בטח הלכה לשם. תוך מספר שעות, ידוע מראש שהיא תיהיה בידם.
בעקבות האדמה, אל עבר המטרה, במהרה הם הולכים. אולם גם אם תרצו, לא תשמעו מהם צעדים. הם ציידי הלילה, הולכי הדממה, זהוי דרכם, דרך אשר בחרו בקפידה. באמת שלא מעניינת אותם מי המטרה, הם רק מבצעים את עבודתם, ובמקרה הנ"ל, רק מתקנים את טעותם. כ500 מטרים אחר כך, מוצאים הם את שביל רגליה בסבך, יודעים הם היטב לאן הלכה ומתכוננים בהתאם לכך. מזגזגים להם סביב המסלול, אף פעם לא בתלם, כדי לא להחשף באופן לא רצוי. אומנם אין היא מסוכנת, אך היא המטרה, אשר בשקט בשקט, עתידה להיות נצודה.

---------------------------------------------------------------------------------
הדרך הביתה עשויה להופיע ברגעים האחרונים שלהם תצפה

עם קצת אמונה וקצת תקווה,
עם הרבה רצון והרבה יראה,
עם נחישות והקרבה,
אולי,
רק אולי,
ניתן להחלץ מהצרה.

אני באמת לא מבינה מה קורה פה עד כה, אבל לפי מה שראיתי בסרטים, הם בטח רוצים להעלים ראיות. הם הולכים אחרי, ואני רוצה למצוא מקום מבטחים, לא רוצה אפילו לחשוב על מה שעתיד להיות. אני חייבת לחלץ את עצמי, וללמוד איך לתפקד בשעת צרה, CONTROL YOURSELF WOMAN!, רוצה לצעוק, אבל יודעת שצריכה לשמור על דממה.
אותי הכוכבים מנחים, ועד כה נשארתי בחיים. יש לי על מה לסמוך, יש לי תקווה וזה בונה לי כוחות, אני חייבת להגיע למקום מבטחים, אני חייבת להתחיל לעשות ולהפסיק לקוות.
חבל באמת שכך קרה, הגבר שלי מת על לא מהומה. סוף סוף ראיתי איך חיי ישתנו ללא היכר, כל כך רציתי אותו, מהרגע הראשון, רק אותו ולא אחר. אני אתגעגע ואמשיך לחלום עליו בלילות, אך כרגע אני חייבת לאזור כוחות.
השטח מתחתי מתחיל להיות הררי, אבנים מתגלגלות תחת כפות רגלי, ידעתי שאסתדר בכוחות עצמי. איני סומכת על אף אחד מלבד על מזלי ועל עצמי. אני אישה חזקה, בכוחות עצמי. אני בדרך אל החופש, רק עד שאצליח לברוח מן השממה, אני מרגישה זאת בליבי, עוד דחיפה אחת קטנה.
אני שומעת צעדים, אבל איך לעזאזל הם אותי מצאו, איך זה יכול להיות, איך אותי הם קלטו? הלכתי כה בשקט, עד שצליל צעדי נהלם בתוך החשיכה, אין סיכוי שאני שוב בטווח של סכנה. אולי הם בכלל לא ראו אותי, אני נלחצת כמו ילדה, אני חייבת להתאשת, חייבת להגיע למקום בטוח, חייבת לנסות להזעיק לו עזרה.
הם מתקרבים, אני שומעת את זה, עלי לנוס, אני חייבת לברוח, אני חייבת לאזור כוח. אני רצה, לא יודעת לאן, לא יודעת בשביל מה, אני רצה, וכך עוברת לה מחשבה, "בטבע, את הכי חופשיה".
הם משיגים אותי, אבל איך, אני רצה והם הולכים, איך לעזאזל את זה הם עושים? אני חייבת לברוח, כמו ציפור, מאמץ אחרון, דחיפה אחרונה של כוח.
נפלתי חזק, אבל אני חייבת לקום, לא יודעת מה קורה איתי, לא יודעת כלום. חייבת לברוח, זה הכל או כלום.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הציד

משחק מאתגר של מהלכים,
מתוכנן לו כה בקפידה,
עד אשר הצד השני חושב שהוא מנצח,
אך הוא אינו יודע מהומה.

"היי".
אני מדמיינת, אני מתחילה להזות או שמשהו לי נאמר? הקול הזה נשמע לי כל כך חם, כל כך מוכר. אני חייבת לסובב את ראשי ולהסתכל, כוח עליון פוקד עלי כך לעשות.
מה לעזא?!?
נשמעת יריה
אני נופלת ומתגלגלת במורד הירידה.
הסלעים מנגחים את גופי ופני, אני כל כך שבורה, חשופה וחסרת אונים עד בלי די. אני כבר לא מרגישה כאב, וגם לא חוסר אונים, אני מרגישה חופשיה, אני מרגישה בעננים.
זה דם שיורד לי מהפנים?
הכל חשוך.

-----------------------------------------------------------------
משחק סכום אפס

במבט לאחור,
כל הפרטים היו מראש מתוכננים,
אך החוכמה היא,
לדעת לגרום לקורבן בדיעבד זאת להבין,

כך הוא ידע, שאתה משחק בו,
ברבדים כה עמוקים.

היא כל כך יפה, כה חבולה. בחיי, היא בחורה כל כך יפיפיה. ידעתי שאני רוצה שתיהיה שלי, אך לא ידעתי עד כמה. זהו תהליך ארוך, כואב ומתיש, אך בסופו אדע אם היא מתאימה. ככה זה, כשכאב הוא עמוד התווך הכה כבד של האהבה. זו דרך חיים שונה, שנויה במחלוקת, בטח שלא קונבנציונלית, ולכן צריך להכינה בהתאם. היא כלי הנגינה, שבציפור הנפש שלה אנגן.
בתום תהליך זה, דרכנו תיהיה חקוקה בדם, אל לה בכך להלחם.
וכך, גורר אני את גופה חסר ההכרה, מעמיס אותה על כתפי, מכין אותה, ומקווה שתעמוד בכך. רוצה אותה עד בלי די.
נושק ללחיה, זה הזמן להתחיל את המשחק של חיי.

---------------------------------------------------------------
כסכין לוהטת החורטת את אהבתה

התניית אהבים,
תאוות בשרים,
לעיתים,
באופן כל כך קיצוני הם מתממשים.

מה לעזאז? איפה אני? אני ערה? מדוע אני מרגישה את הרוח הקרירה? קשה לי להזיז את גופי וידי, בטח נחבלתי, אך לפחות מצאתי מחסה ובכך הצלתי את חיי.
את עיני עדיין אינני מצליחה לפקוח, אך לפחות אני בריאה ושלמה, בקרוב אתאושש, אקום על רגליי ואחיה את חיי בצורה ראויה להערכה.
אחח, מה זה הכאב החדר הזה שאת חזי מפלח, האם הייתה זו מכה? למה את ידי אינני מצליחה להזיז, מה לעזאזל פה קרה?
את עיני אינני מצליחה לפקוח, אך משום מה אני מרגישה כל כך חשופה. פטמותיי כואבות לי, הרגשת השפלה כלשהי איננה נותנת לי מנוחה.

סטירה מצלצלת,
ניסיון חלוש לזעוק לעזרה,
איבר מין שבועל גרון בעוצמה,
יד נוספת, נשלחת אל ערוותה
היא גונחת, היא מושפלת
היא נהנת, והיא לא יודעת עד כמה
מכה ברגליה, היא חסרת קול, אך רוטטת
אצבעות שמפחות את דרכן אל עבר ייחומה
היא מתחילה להבין, שאין זה אחד אשר מתעלל בגופה
ומרגישה פרץ של זרע, בתוך גרונה
פרץ נוסף של זרע, ניטח על פניה
צביטה מאוד חזקה בפיטמה
וכאב חד, שחלחל עמוק יותר ויותר
בתוך איבר מינה
היא מנסה לזעוק, אך לא יכולה לפצות את פיה לעזרה
וכל אשר יוצא ממנה, היא גניחה חלושה
דמעה מתגנבת מבין עיניה, זוחלת על פניה
ומתערבבת עם הזרע של פניה
היא כה חשופה ופתוחה
פתאום נפלטת לה גניחה, מעט יותר חזקה
היא רועדת, היא מושפלת
היא מבינה שמכך היא נהנת
שמשחקים בגופה ללא רצונה
היא מבינה שאונסים אותה
אבל זה מדליק אותה עד שמפיה נפלטת נעמה
היא רועדת ובועטת
כבר לא צועקת לעזרה
אלא למחילה
היא מרגישה שהיא הולכת לגמור,
בניגוד לרצונה
היא מרגישה כמו שק של עור
, ללא יכולת לחשוב או לפעול
גופה כבר לא שלה,
והגרוע ביותר, שמכך היא לא רוצה מזור
היא מבינה שזו דרכה,
והכאב הוא כביתה
ולהשפלה הזו,
היא כה חיכתה.

היא מתעוותת,
מפרכסת כה חזק,
נעמותיה, נשמעות כה חזק למרחק
כבר לא מעניין אותה מה את ייחומה ישמע
היא נהנת, נהנת לתת את עצמה
היא כה אוהבת, להיות אנוסה.

בפרץ של אורגזמה,
בהתקף של רעידה כל כך חזקה
גופה מתעוות,
נחקת עם הנשימה
היא רוצה לגמור,
אך עדיין מרגישה שלא יכולה
ורק כאשר המגיע הגב החד,
הצביטה בפיטמה
מרגישה היא מספיק חשופה וכנועה
לשחרר את ייחומה,

וחיש מהר. מאבדת את הכרתה.

--------------------------------
חלק ראשון

הרושם הראשוני הוא החשוב ביותר,
על סמך בונה האדם את תפיסתו כלפי האחר
הרושם הראשוני, הוא שמאפשר את קיום התחבולה
הוא שמאפשר את אמינות האשליה

היא כל כך יפה. מרוחה לה בזרע, חבולה. היא כל כך יפה, ליבי עוצר אל מולה נשימה. כל אשר קרה עד כה, מראה לי עד כמה אני בה חפץ, כל אשר יקרה מכאן, יראה לה כמה אני מוכן עבורה להתאמץ. אני בספק אם תדע היא חוויה מסעירה מכך, ויותר בספק אם תרצה בכך. הבאתי אותה הרבה מעבר למה שחשבה שאי פעם תוכל לעשות, ואני עדיין דורש ממנה עוד. אני יודע שהיא מסוגלת, אני סמוך ובטוח שהיא יכולה, אני רק אעזור לה למצוא את העוצמה.

עינייה נפקחות, מבליחות לסירוגין,
היא מסוחררת, חצי בעננים,
עיניה לא רואות,
מוחה עדיין לא מתפקד,
רק ליבה שם,
והוא זה שמנתב את הלך הדברים.

סתירה מצלצלת,
עיוות על פניה,
ליטוף שמתחלף בצביטה בפטמותיה
רעד קל, התנגדות מסויימת
אצבע שנדחפת לפה ובועלת
רעידה קלה שמסמנת שינוי
עיוות פנים שמבהיר הבנה של משהו גלוי,

אצבע נוספת הנטחבת לפיה
פוערת ובועלת
מוציאה זעקות מפיה

אצבע שלישית כבר מתחילה לחנוק
אצבע רביעית גורמת לה לנסות לשתוק
אצבע חמישית גורמת לה להתחיל לינוק

וכך, היא מתחילה להרפות
כאילו שליבה מבקש עוד
אך עדיין זה זמן מוחה לתפקד,
ולכן חייבת היא את תודעתה לאבד

וכך, אותו תהליך מהתחלה,
מתחיל וקורם גידים בתוך איבר מינה
אצבע ועוד אצבע,
זעקה ועוד זעקה
מבליחים אנקה, מבליחים אנקה
אצבע ועוד אצבע,
עד שהכל בפנים

עד שאני בתוכה,
עד שאני מרגיש אותה,
עמוק בפנים.

אגרוף שמתקמץ,
את תודעתה מנתץ,
זעקות ותחינות,
גוף שמתחנן להגיע לגמירה

אורגזמה שנקטעת בגלל צביטה חזקה בפיטמה

ושוב הכל מתחיל מחדש,
נע ונד,
בונה את גמירתה מהתחלה
מרגיש את הרעידות,
מלטף את ראשה,
מרגיש שמשהו בפנים שם קצת השתנה

מגביר קצב, נותן לה לחשוב שהיא הולכת לגמור,
היא מתקרבת ומתקרבת,
לפי נשימותיה ניתן לספור את הזמן לאחור

חיוך שעולה על פני,
מכורח התענגותיך,
מראה לי כמה את חשופה,
את יופייך.

אצבעותי בפתאומיות תופסות לך בצוואר
את רועדת, כאילו שואלת,
"לגמור, מותר?"

אני מגביר קצב ומסמן לך שכן,
מרגיש אותך,
חודר לנפשך,

מהדק את אצבעותיי בחוזקה,
ואומר בסתר ליבי:
מתוקה שלי,
שתיהיה לך שינה וגמירה נעימה.
------------------------------------------------

חלק שני:

כשהלב זך וטהור,
הוא יניע את המוח למחוזות הנכונים,
אך עדיין הגוף אינו מוכן,
להביט.

את מקיצה משנתך,
זו שכפיתי עלייך לפני כשעה,
את מסוחררת ורועדת,
אני בספק אם את בכלל זוכרת מה קרה

אבל שוב, את כל כך יפה.

את שיערך מלטף,
על פטמותייך מרפרף
ולוקח הפוגה קטנה,

מלטף את לחייך,
גורם לך להתכווצות קטנה

ושופך עלייך מים, בהפתעה.
דואג היטב שתודעתך תחזור
שאת תיהיי שם

עומד מול פנייך,
נותן לך להרגיש,
אבל עדיין לא לראות,
ומתחיל לסתור לך

סתירות מתגברות

מכה ועוד מכה,
ואני רואה כמה את רטובה,
אני מרגיש שאת יודעת
אני מרגיש אותך כה שברירית וקטנה
סתירה מצלצלת,
ומעינייך נוזלת לה דמעה,
כל כך רציתי לנשוק לך,
יפה קטנה.

את איברי דוחף לפיך,
כנגד רצונך
אני מרגיש את שאריות התנגדותך
מלטף אותך שוב בשיער
ואת נרגעת,
לוקחת נשימה עמוקה.

מתרווחת לך בעולמך שלך,
בזמן שאני בועל את גרונך בחוזקה
את כל כך יפה, כל כך קטנה,
כל כך שברירית,
אך אם זאת כל כך חזקה

עוצם עיניים, מדמיין איך לך במצח אני נושק
מצמיד את איברי לגרונך
ואת מטעני משחרר.

ככל שהזמן עובר,
אני רק רוצה אותך יותר ויתר.

-----------------------------------------------------
חלק שלישי

עמוק בתוך הבלבול וסערת הרגשות,
מסתתרת לה תמיד התשובה הנכונה,
משם כל מה שצריך,
זו הכוונה נכונה מתאימה.

והנה את, מבולבלת,
בהכרה מלאה
תודעתך חזרה אלייך,
אם כי אינך עדיין חדה

והנה את, מבולבלת ושברירית
חסרת אונים,
מלאת תכלית

הנה את כה יפיפיה,
הגעת לשלב האחרון,
בעוז ובעוצמה.

את שיערך אני מלטף,
יורד אל פנייך הענוגות והכואבות,
מלטף את שפתייך הדואבות

ובהינף אחד, מוריד את כיסוי עינייך בהפתעה
יודע שאת לא מופתעת,
יודע שבזכותך, תוכניתי עבדה.

ממשיך ללטף את זיו פנייך,
למצחך נושק,
ואת שפתותייך בלהט מנשק.
---------------------------------------------

כלחוך השור

כלחוך השור,
הקדם בבוקר,
את חופשיה.

כלחוך השור,
את לי לא חייבת להיות נאמנה.

כלחוך השור,
מתחיל לו יום חדש שצופן בחובו התחלה חדשה.

כלחוך השור,
אינך רוצה לזוז,
אף לא קמעה.




אשמח לשמוע דעות על הסיפור.
יש לזכור שמדובר בסיפור פנטזיה, שנכתב בהחטף.