סירופ(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
ארבע הערות על איך שהזמן מאכל כל דבר
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
סירופ(נשלטת) • 10 באוג׳ 2012
ארבע הערות על איך שהזמן מאכל על דבר
א. בשיחה הראשונה במסנג'ר, ביקש לתאם פגישה, " חכה רגע, השבתי, ... אני עוד לא שם, אני על פי התהום, אבל עוד לא קפצתי" "קיפצי! " הוא כתב, ליבי החסיר פעימה והנשימה גאתה כמו טובע שהגיע לחוף מבטחים. אחרי כן, כמה שבועות מסוחררים, הבטן התהפכה לי, התעוררתי עשר פעמיים בלילה נוגעת בעצמי בלי הרף. עברו שנתיים, עכשיו זה ירד, עכשיו רגוע ומוכר. ב. דברים קורים, מתחת לפני השטח, שלשום כשפניתי אליו ב"מאסטר" תיקן אותי בשמו האמיתי. ליבי החסיר פעימה אבל הפעם כמו שמפספסים מדרגה בירידה. הוא משוטט בכלוב לידי, בוחן ומקריא פרופילים משעשעים., עיניו חסרות מנוח, תרות אחר בשר ציד. ובכל זאת עבורי הוא עדין מפרנס את הפנטזיות שלי לפני השינה, ובאור היום אני ממחזרת בראש פגישות ורגעים קטנים המשרים מתיקות בגוף. ג. הימים החמים הללו, מתבוססים בזיעתם, נדמה לי שהוא מזמן אותי אליו בחוסר חשק ורצון, רק מפני שיש לו שפחה ומן הדין שיעשה בה שימוש. זה כמו... שיש לך מנוי למכון כושר, ואתה יודע שכל יום שאתה לא הולך לשם, אתה לא בסדר עם עצמך , עם הארנק והעולם. ד. אדמיאל קוסמן/ בחושך גם בחושך הדברים זזים. ישנה תנודה סמויה בחדר. כוס נפקעת על השיש במטבח, ובגד מתבלה בשקט על קולב. כלי האוייב, אם מותר להתבטא כך, לעולם אינם נחים. וככה המקום המרחק, המיוחל כל כך, מן האימה הזאת, אימת החפצים המפוררים, המתמלאים פתאום, ברחש, בנוזל טינה שקטה כלפיך הוא בנפילה, מכאן, ובבת אחת, מצוק התרדמה החד |
|
נוריתE |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
נוריתE • 10 באוג׳ 2012
מוכר
|
|
Mary Jane |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
Mary Jane • 10 באוג׳ 2012
כתבת יפה.
|
|
נקבה'(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
נקבה'(נשלטת) • 10 באוג׳ 2012
ג, ביג טיים!
|
|
בלוסום(לא בעסק) |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
היה עצוב לי
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
בלוסום(לא בעסק) • 10 באוג׳ 2012
לקרוא את ג'... ): }{
ובכלל שולחת חיזוק... |
|
a מק |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
אז למה את נשארת שם, סירופ?
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
a מק • 10 באוג׳ 2012
לא מגיע לך יותר?
לשבת ולצפות בו תר בעיני טורף אחר בשר חדש בכלוב לא מקטין אותך לאט? האין את כמו החייל המותש משמירות וטרטורים שגשם מטפטף עליו מחור באוהל והוא במקום להזיז מעט את מיטתו מייחל רק שהטפטוף ייפסק מעצמו? ובעצם, יותר גרוע - נשמע שאף הפכת אדישה לטפטוף. |
|
a מק |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
ומה איתכן, נשים?
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
a מק • 10 באוג׳ 2012
לא ראוי שבמקום לשלוח לה תגובה מרופרפת מסוג 'כתבת יפה' תעודדו אותה לצאת מהמקום הגוסס הנ"ל?
פחות הערכה אסתטית ויותר אכפתיות. |
|
Mary Jane |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
Re: ומה איתכן, נשים?
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
Mary Jane • 10 באוג׳ 2012
Peter Pan כתב/ה: לא ראוי שבמקום לשלוח לה תגובה מרופרפת מסוג 'כתבת יפה' תעודדו אותה לצאת מהמקום הגוסס הנ"ל?
פחות הערכה אסתטית ויותר אכפתיות. הרבה יותר מכבד והולם, לדעתי, להתייחס לאנשים כאל בריות מודעות ונבונות, שאינן זקוקות לעזרה בשקילת שיקוליהן. זאת להבדיל מגישה פטרונית. ובכלל, מה שעבורך נקרא כ "מקום גוסס" יכול בהחלט להתגלות כחוויה שונה לגמרי בעיניי האחר. |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
בכוח המוח(שולטת) • 10 באוג׳ 2012
מסכימה עם מרי. אני חושבת שעל סירופ קשה לומר שהיא לא כנה ומודעת, קשה לומר שהיא לא אדם חכם ומבין. אני בטוחה שהיא יודעת לשקול את שיקוליה הרגשיים, כמו שהיא יודעת לשקול שיקולים אחרים.
נגע בי מה שכתבת, סירופ. כרגיל. (: בכל זאת אני רוצה להאמין שכשהדברים דינמיים הם לא נהרסים, אלא נהרסים טיפונת ומשופצים טיפונת, מורידים חדר, מוסיפים פטיו, מקלפים שפריץ ומחפים באבן. אני מאמינה שישנה דרך שדברים משתנים עם הזמן אבל לא מזדקנים ומתפוררים בהכרח. יכול להיות שאחרי 20 שנים במבנה לא תהיה לבנה מהלבנים הישנות, ועדיין הבניין יעמוד על תילו זקוף. הזמן מפורר הכל, צריך אולי להשתמש בזה לצמיחה, כי הזמן הוא גם זה הבונה הכל. אולי זה זמן לרמונט כללי, רק את יודעת. תודה ששיתפת בכנות יוצאת הדופן שלך. }{ |
|
סירופ(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
לפני 12 שנים •
10 באוג׳ 2012
סירופ(נשלטת) • 10 באוג׳ 2012
פיטר פן, תודה. אם זה היה בווניל, זה בדיוק מה שהיתי אומרת לחבר/ה שלי
אבל..... אנחנו במחוזות שדות התות, והכללים כאן שונים, ראשית אני שפחה, באמת באמת , לא בציפוי טרנדי דק אלא בעומק המבנה הרגשי, וכנראה גם הפיזי ( היינו שמנה). וזה אומר, שבכל זמן נתון, אני מעריצה ואוהבת ( צריך היה שם ספציפי לרגש הזה ) אותו בעיניים כלביות. אני יכולה להיות צינית, ביקורתית, חופרנית... אבל בשורה האחרונה- על השטיח למרגלותיו. שנית, מאחר ואני שפחה, יש לאדוני זכות וחופש מלא לחזר בגלוי אחרי אחרות, זה ההבדל בין רעיה ויחסים וונילים לבין השבט שלנו. אם אני אנטוש את מורשת או O יום אחד, זו תהיה סיבה משמעותית. שלישית, אפילו במורדות הזמן השוחק, הסקס שלי איתו הוא הטוב ביותר שהיה לי בחיים. ואני לא מתכוונת לסקס במובן המצומצם של אין ואאוט, אלא לסך הכל של הקטיפה הגופנית והנפשית, התשוקה ספוגת המיצים, הקרבה האינטימית של גוף בגוף. נו, אז לעזוב דבר כזה ? לדברים שאני מעלה כאן.... הוא קורא בקשב אבל מסרב להגיב " זה שלך, אין לי חלק בשיח הזה " ושלשום כשציינתי בפניו שדברים משתנים בבועה שלנו שנינו ענה "אין לי סבלנות לשטויות האלו" אז חברות , מה נשאר לי חוץ מלדבר אתכם ולהתמוגג? |
|