מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
21 במאי 2003
חיי העבד ביד האדון
סשן אמיתי - בעלי לב חלש, היזהרו
ואתה, עבדי שלי, תהיה רגוע...
חיי העבד ביד האדון חמוש בהתרגשות יצאתי מן המקלחת ומדדתי את בגדי התחושות החדשים. עמדתי מול תפאורת גופי העירום, הניבט מבעד למראה ועיצבתי את שרירי זרועותיי לתדמית אותה אני עומד לייצג. לבשתי מכנסיים, דמויי אמריקה הצבאית והשחלתי את קצותיהם עמוק בתוך המגפיים הגבוהים, המגיעים עד לברך. חולצה תואמת, צמודה, מוכנסת אל תוך המכנסיים ומהודקת בחגורת ניטים שחורה. לבשתי פני חונק והמתנתי ל"קורבן". מזוודה אחת הוא אחז בידו ושני תיקים נישאו על כתפיו כשניצב בדלת, בדיוק בשעה שהוריתי לו להגיע. גבר צנום, לבוש בצנעה מכופתרת ומשקפיו אך בקושי הצליחו להסתיר את עיניו השטופות בלהט הזימה. בשתיקה כנועה הוא פרש את תכולת המזוודה על הספה. התחצף בעירום מתוך בגדיו וסידר את גופו בתוך מדי הירוק זית. את רגליו הכניס לצינוק מגפיו וטמן את פניו בתוך מסכה שחורה, שהותירה את פיו חשוף לעיוות ואת עיניו חשופות לפחד. הוא התיישב על כיסא. כנידון למוות. כרכתי אזיקי עור סביב ידיו המהודקות למשענות הידיים והעברתי ליטוף חרישי ואיטי על פניו העטויות שחור. הנחתי בכף ידו מתלה מתכת והוריתי לו להטילו על הרצפה, ברגע שיחוש שאין ביכולתו לשאת עוד. נטלתי שקית ניילון שקופה ומעט מרשרשת ועמדתי מאחוריו. פעימות ליבו תפסו תאוצה עזה של התרגשויות מפוחדות. אם לא הייתה מסתיימת המלחמה בעיראק, הייתי חושב שהטנקים הגיעו לתל-אביב. מבלי לתת לו זמן להרהר, הנפתי את השקית וכיסיתי את ראשו. מתחתי לאחור את חלק הניילון שהיה מונח על צווארו והידקתי את אחיזתי במתיחה חזקה. הוא ניסה להגניב נשימות אל נחיריו, אך הניילון נדבק אל פניו והתמלא באדים. הוא החל להניע את רגליו מתוך מצוקה. הן כמו פרכסו באוויר ונבעטו על הרצפה בעוצמה. גם ידיו ניסו להימלט מן האזיקים ואני הידקתי את החניקה סביב צווארו. מתלה המתכת נשמט מידיו. הסרתי את הניילון מעל לראשו וריאותיו החלו לחטוף אוויר בקצב מטורף, עד אשר הגיעו למצבן הטבעי. לא אפשרתי לו ליהנות יותר מדי מן ה"חופש לנשום" ותחבתי לידו את המתלה. נטלתי מסכת גז. הידקתי את הרצועות סביב ראשו וכמו שביקשתי לבדוק את הפילטר... אטמתי בכף ידי את פתח הנשימה עד שהוא הגיע שוב לפרפורי עונג. שחררתי. הברגתי את הצינור והדלקתי סיגר. החדרתי אותו לאחד מפתחי הנשימה ואת השני אטמתי באצבעי. בניסיונותיו לנשום, שאף הוא את העשן אל חלל המסכה וממסנן יציאת האוויר הסתלסל עשן לבן ומזוקק. הוצאתי את הסיגר ואפשרתי לו רגיעה. ושוב הכנסתי אותו ושוב אטמתי את הפתח והזקפה שלו החלה להשתולל מבעד לבד הירוק זית. הוא ניסה להגיע אל הזין שלו, אך המרחק אפשר רק לקצות שתיים מאצבעותיו לנגוע בו. אני חייכתי והוספתי מנת חנק לפתחים. הכיסא נע במרחב החדר מעוצמת קפיצותיו, בניסיונותיו לשאוף אוויר. הוא החל לפלוט קולות מצוקה משולבים בגניחות ייחום. סיפוקי שלי, מיכולתי לשלוט בנשימותיו, לבש את בגדי האלוהות. כפו פלטה את המתלה. הסרתי את המסכה מעל פניו וליטפתי את חזהו. הצמדתי אל כפו את המתלה. לקחתי חבל אדום וקיפלתי אותו. ארבע רצועות כרכתי סביב צווארו ומתחתי את הקצוות שהיו בכפות ידיי. מדי זמן סובבתי את כפותיי ובכך הידקתי את החבל סביב צווארו. האקט הזה היה הקצר ביותר. אחרי העפת הרגליים לכל עבר, הוא השליך את המתלה. הרמתי אותו והשבתי אותו לידו. סתמתי את אפו בשתי אצבעות ואת ידי השנייה הנחתי על צווארו. צמוד צמוד. לקחתי את נישמתו למסע מפרפר והוא נענה לי שוב בזקפה אדירה ובאי שליטה על רגליו. ניגשתי למזוודת הציוד שלו. שלפתי את חבל התלייה. העברתי את קצה החבל בתוך לולאת הברזל, שתלויה מן התקרה. גררתי אותו עם הכיסא לכיוון החבל. ענדתי את לולאת החבל סביב צווארו והידקתי. העורק שבצווארו נותר חשוף. הלולאה התבייתה מתחת לסנטרו והתחלתי למשוך בחבל. אט אט הכיסא החל להתרומם כשגופו עמוס עליו. העליתי אותו עד קצה אצבעותיו והזין שלו נפלט מבעד לכפתורי המכנסיים. חרחורי גניחות ניגרו מגרונו והמתלה הופל על הרצפה. שחררתי את החבל וגם את ידיו ממשענות הכיסא. הוריתי לו להסיר את המסכה ונתתי לו כמה דקות של הפסקה לשתייה ולסיגריה. גם אני נתתי להתרגשותי העצומה לנוח ולגמתי קולה קרה. את שאיפות הסיגריה החדרתי אל ריאותיי כשעיניי נישאות אל מעלה, כמו דיברתי עם האלוהים: להראות לו, שגם אני יכול. העוצמה שהצטברה בכוחי לשלוט ביכולתו לנשום, לא הדירה את נטל האחריות שרבצה עלי. לא הנחתי לסיפוק העילאי להקהות את חושיי. הוא מילא אחר הוראתי והצפין את פניו שוב בתוך המסכה. קשרתי את ידיו מאחורי גבו בחבל לבן ועבה וטמנתי בכפו את המתלה. העמדתי אותו מתחת לחבל התלייה והידקתי את הלולאה סביב החלק העליון של צווארו, כשהעורק שוב חשוף. התחלתי למשוך את החבל... גופו התרומם בקלילות. קצות אצבעות רגליו נגעו לא נגעו ברצפה, אשר התרחקה מהן על פי קצב משיכתי את החבל. סנטימטר אחר סנטימטר רגליו נפרדו ממנה לפרפורים והחלו לבעוט באוויר החופשי, אשר לא היה ביכולתו להחדיר אל ריאותיו. הן השתוללו בניסיון לתפוש גל של אחיזה באותו אוויר מיוחל, אשר שללתי ממנו. גופו התנועע בקצב מטורף וקולות עזים של חוסר אונים נפלטו מתחת ליכולתו להשמיע אותם. הוא זרק את המתלה ואני שחררתי את החבל. כאשר נחתו רגליו על הרצפה, אחזתי בגופו וחיבקתי אותו בעוצמה. הסרתי את הלולאה מצווארו ושחררתי את ידיו הכבולות. הובלתי אותו אל הכיסא. לאותה תנוחה של נידון למוות, רק שהפעם הידקתי בחבל אדום את רגליו לרגלי הכיסא וכרכתי אותו סביב גופו ופס אחד מתוח מעל לכתפו. את החבל הצהוב כרכתי מהכתף כלפי מטה ויצרתי על גופו שזירה של קשרים. תחבתי לכפו את המתלה ולקחתי מסכה מתנפחת. הסדרתי אותה על ראשו ופניו. צינורות הנשימה הוחדרו לנחיריו באיטיות ובעדינות. ניפחתי את המסכה לממדי כדור ונעלתי כל אפשרות יציאה של האוויר, אשר מילא את המסכה. אחזתי בצינורית הגומי, הצמודה לצינורית המוחדרת לנחירו והיורדת מן המסכה החוצה ואטמתי את פיתחה. נתתי לו להתרגל לנשום דרך נחיר אחד ובבת אחת אטמתי גם את פיתחה של הצינורית השנייה. גופו השתולל בין הקשרים החזקים, אשר הרעידו את הכיסא וגרמו לו, לכיסא, לנוע בחדר, אחוז בטירופו של הנידון. שחררתי חסימה אחת והנחתי לו ל"סבול" מן האוויר שחדר אל נחירו. ושוב חסמתי ושוב גופו יצא במחול חוסר האונים המרטיט. אחרי שניות ארוכות של התמודדות עם חוסר היכולת שלו לנשום, השליך הוא את המתלה. חילצתי את פניו מן המסכה המתנפחת, הסרתי מעליהן גם את המסכה הרגילה, החזרתי את המתלה אל ידו ונעמדתי מאחוריו. לקינוח, ליטפתי את חזהו המיוזע, אשר זיעתו הרטיבה את החולצה, כמו יצא עם בגדיו מן המקלחת. ידי טיפסה אל פניו ואצבעותיי הילכו על לחייו. על אפו. הצמדתי את המרווח שבין הבוהן לבין האצבע המורה אל נחיריו וכף ידי חסמה את פיו. ידי השנייה לפתה את צווארו והתהדקה בעומקו, תוך משיכת ראשו כלפי מעלה. המתלה השמיע את קול המתכת שלו על הרצפה. התרתי אותו מכבלי ידיו ומהחבלים שהידקו את גופו אל החוויה. הוא הסיר את מדי הירוק זית והצטנע בתוך בגדיו המכופתרים. ארז את הציוד אל תוך המזוודה ויצא. אני התיישבתי על הכורסא עטור תחושות אלוהיות ובהיתי מן הריחוף אל החוויה הראשונה שלי, שמישהו העניק לי את השליטה על יכולתו לנשום. |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
21 במאי 2003
איו לי מילים ואין לי אוויר....וואוו...
ניו...החניקה ,וכמובן התלייה (כמו שנאמר, סאדו קשה ,לא לבעלי לב חלש ) - הם לטעמי הקטעים החזקים ביותר, כי כמו שאמרת -חיי העבד בידיי האדון - אתה נושם כי אני רוצה כך . שליטה מירבית, גם בנשימה, שזה הדבר הכי בסיסי ... כמה שזה מחרמן ...מה עשית לי...
|
|
|
| serve_slave(נשלט) |
לפני 20 שנים •
22 במאי 2003
אדוני היקר,
כרגיל, עוררת את הערצתי אלייך בכתיבתך השוטפת דברים שמעולם לא חשבתי שאהיה מסוגל, נראים פתאום ברורים, בתיאוריך הרגשת החבל הנכרך על צווארי נעשית מושכת כמו שמעולם לא היתה ובכל זאת, אני מודה לאדוני על דברי ההרגעה... עבדך המעריץ |
|
|
|
שולמית(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
23 במאי 2003
האדם הנכון במקום הנכון...
מדהימות היכולות שלך יקירי }}}{{{ |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
23 במאי 2003
לא רק היכולות הטכניות...גם הרגשיות.. (((-:
|
|
|
אדון האור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
23 במאי 2003
ניו יקירי,
מדליק, מפחיד, מעביר תחושות של הר געש בשיא התפרצותו. הדבר היחיד שלא אהבתי פה הוא שלא הייתי שם לראות את זה. |
|
|
מלכת הלילי(אחר)
|
לפני 20 שנים •
23 במאי 2003
טוב אז נתחיל בזה ..."עיצבתי את שרירי"...אחחחחח זו התחלה..!
ונמשיך בזה..."גופו השתולל בין הקשרים החזקים"...חזק! ובנוסף.."אני התיישבתי על הכורסא עטור תחושות אלוהיות ובהיתי מן הריחוף אל החוויה הראשונה שלי, שמישהו העניק לי את השליטה על יכולתו לנשום." אוי אתה גדול אתה!! ממש החונק מבוסטון... 
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
25 במאי 2003
חזק,ענק,מציף אנדרנלין בלתי מוסבר...
כמובן שהכתיבה שלך,היא זו שמוסיפה לסשן הזה אמיתות וחרמנות בלתי פוסקת. אגב,ראיתי סרט בסגנון הזה ומאוד,התחברתי אליו. |
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
26 במאי 2003
תודה לכל המגיבים!
|
|
|
עתליה(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
27 במאי 2003
וואווו....
עוצמתי משהו.... <כל מילה נוספת מיותרת> |
|
|