| סירופ(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
3 בספט׳ 2012
סיפור שתחילתו במרי
השעה היתה שלש וחצי כשאספתי אותו, השמש היתה בז'ניט ואני נמלאתי רוגז על עצמי. למה אני מגיעה בכלביות מרוטה שכזאת לאסוף אותו ממקום עבודתו המרוחק ארבעים דקות נסיעה מביתי כדי להקפיץ אותו למחוז חפצו? יש לי עודף זמן ודלק? אין לי בית וילדים? נבחתי על עצמי בתוכי.
כתמיד התאחר, סאבית אמורה להמתין בסטואיות אבל יש איזה עכירות דקה המצטברת כאדים על שמשת החלון אצל האדם הממתין. כשיצא מן השער, אוסף את עייפותו להאיר פניו אלי, גמרתי אומר להתבצר במרדנות הלב . " אקח אותך ישר הביתה" אמרתי בלבביות מעושה ועצרתי נשימה. "וזו החלטה שלך?" שאל בשקט נינוח. לא! זו החלטה שלך! עניתי ובתוכי תערובת של מרי והתפעלות...איך הוא קורא אותי? באיזה רגישות וחדות ניחן. כתמיד, לא יגיד לי אנא פנינו מועדות, קחי ימינה ואז שמאלה ואז מטה ואז מעלה. לבסוף הגענו לחפירה ארכיאולוגית נטושה, תל עתיק. טיפסנו מעלה בדרכי האבק , אני במכנסיים לבנות ונעליים לא מתאימות ובלי תקווה לצל, שותקת במובסות ולא מעיזה לערער על שיקוליו, חם עד שקשה להכניס את האויר לריאות. חסרי נשימה הגענו למקום צל ומסתור , הוא נשכב על במת אבן וחלץ נעליו, זה אות עבורי וגם מקום מנוחה. יש בי ערגה ללטף אותו וכשאני מעסה את רגליו חולפות הדקות, גופי מתרפה, לרגע הוא כמו גור חמים הישן בחיקי. וככל שאני מעסה את רגליו, קרבי מתכווצות והנוזל מתוכן מגיע לתחתוני, מוסיף חום לבעירה מלמעלה . רגליו בחיקי נוגעות מידי פעם בשדי, המגע הזה מעורר אותי ואני מחליטה לממשו, עוד כמה דקות ומפלס התשוקה גובר על שיקול דעתי וחששי מעיניים הצופות בנו. אני פושטת, קודם את החולצה ואחרי כן כשיצרי גובר עלי גם את החזיה, שדי הגדולות והלבנות נשפכות אל כפות רגליו. דומים ושדיים.... שדיים גדולות ודומים, תמיד זה מתחיל עדין, פטמה מתמקמת בין אצבעותיו ומביאה אותי למחוזות גן העדן ומיד אחרי כן צביטה המשלחת אותי ישר אל הגיהנוםם, אנחת כאב בוקעת מגרוני - אז הופך הגור החמים לזאב בוגר, חושני ומסעיר הוא הזדקף, עיצב אותי לנוחותו על ארבע ובעל אותי, שם על הבמה, באור השמש הבוהקת באכזריות מעלינו, דוהר עלי בתוך האבק, הזיעה והנשימה החרוכה. רגע לפני שגמר סובב אותי אליו - " פה גדול" מורה לי ואני פוערת ושותה אותו בצמא. "מישהו ראה אותי, מישהו בטוח ראה אותי", אני ממלמלת, כשאנו קמים מן הבמה, לא יאומן איך התאדה שיקול הדעת שלי,ועשיתי כאן לאור השמש העזה מעשה שיפה רק ללילה. וכך בשעה אחת, היתי כלבה, הפכתי סוסה ואחרי כן בן אדם כשהוא מסביר לי בירידה איך ננטש הישוב ולמה נוצר תל. ואז גם יש לי עיניים לראות את הנוף הפרוש למרגלותינו, אפילו הבל הרוח החמה אינו מכחיד את הפסיפס הצבעוני הניבט מן ההר. |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 11 שנים •
3 בספט׳ 2012
זיון ארכיאולוגי...
נייס! 
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 11 שנים •
3 בספט׳ 2012
Re: סיפור שתחילתו במרי סירופ כתב/ה: השעה היתה שלש וחצי כשאספתי אותו, השמש היתה בז'ניט ואני נמלאתי רוגז על עצמי.
אני מתנצל מראש על הקטנוניות, אבל זה מציק לי. השמש יכולה להיות בזנית רק בצהרי היום. (וגם זה, מקסימום יומיים בשנה ורק בין חוג הגדי לחוג הסרטן, כלומר לא בארצנו, אבל יכול להיות שהסיפור שלך התרחש באפריקה, ובאותם ימים בדיוק, אז עם זה אין לי בעיה) |
|
|
Bent
|
לפני 11 שנים •
3 בספט׳ 2012
Re: סיפור שתחילתו במרי רצסיבי כתב/ה: סירופ כתב/ה: השעה היתה שלש וחצי כשאספתי אותו, השמש היתה בז'ניט ואני נמלאתי רוגז על עצמי.
אני מתנצל מראש על הקטנוניות, אבל זה מציק לי. השמש יכולה להיות בזנית רק בצהרי היום. (וגם זה, מקסימום יומיים בשנה ורק בין חוג הגדי לחוג הסרטן, כלומר לא בארצנו, אבל יכול להיות שהסיפור שלך התרחש באפריקה, ובאותם ימים בדיוק, אז עם זה אין לי בעיה) רציסיבי, השגת אותי 
http://en.wikipedia.org/wiki/Zenith מעבר לכך, חביב המיקום והפיתוח הראשוני, אבל אחריו כול הסיפור רץ לי לסיום מהר מדי, הייתי שמח לעוד
|
|
|
neter(נשלטת)
|
לפני 11 שנים •
5 בספט׳ 2012
אוף
רצסיבי, הזניט, זו מטפורה לחום עז, ככה למדתי בחוג לספרות
כמו שאם מישהו אומר- אהבתי אותה עד מוות או, אני מת עליה אין לו נטיות אבדניות |
|
|
המלט
|
לפני 11 שנים •
5 בספט׳ 2012
"שותקת במובסות" -- גמר אותי
|
|
|
Frodo(שולט)
|
לפני 11 שנים •
6 בספט׳ 2012
אהבתי... כתוב היטב.
ואני תמיד אוהב סוף טוב. ובליעה מבחינתי היא סוף מעולה. |
|
|
| כלבה000 |
לפני 11 שנים •
8 בספט׳ 2012
סיפור מקסים
אפילו למדת משהו על הדרך, תענוג כפול
|
|
|
| MILF |
לפני 11 שנים •
9 בספט׳ 2012
מתי יהיה פה שרשור על דומים, סאביות, וניצול כספי?
אני רק שאלה לא קשורה כתוב מדהים סירופ. כרגיל, כמובן, ושלא יגמר לכם. |
|
|
אלפא80
|
לפני 11 שנים •
14 באוק׳ 2012
מדהים
|
|
|