דרושה צלע שלישית - ההמשך

דרושה צלע שלישית - ההמשך

סירופ​(נשלטת) • 9 בנוב׳ 2012

יערה זוחלת אליו על ארבע, עכוזה זקוף אל על באופן מתגרה, שדיה קטנות משלי ולכן אינן מתנדנדות בכל צעד, היא נעצרת בין רגליו ראשה במפשעת הג'ינס שלו, מרימה אליו עיניים "אני בעצם כן היתי רוצה לטעום אותך"
חשבתי שאת לא מוצצת?
לא, אני... רק לא בולעת, אני מבקשת שתזהיר אותי לפני, שלא תגמור לי בפה במקרה, זה פשוט מגעיל אותי.

יערה עשתה טעות, אני שמכירה אותו, יודעת שאם רק אומרים או רומזים לו שאי אפשר ושיזהר ושלא יעז, אין שום כוח בעולם שיעצור אותו מלבצע את הדבר הזה ממש.


עשתה טעות יערה, אבל עלי לתצפת מהצד בשקט, נקודת המבט אותה ביקשתי לעצמי, עיני מרוכזות בתהליך, איך הוא מפשיל ממנה את בישנותה ומעצוריה ומפשיל גם את מכנסיו ומגיש ליערה את מבושיו, כאשר העסק גדל ומתחמם, מאסטר אוחז בשערה ביד קפוצה ומזיין לה את הפה בתנועות קצובות.


יערה נבחלת ונסוגה אך ידו לא נותנת לה מנוס, נשימתו מואצת, אני מכירה את זה, הנה תיכף הוא גומר, מתכוון לשפוך את מטח הזרע היישר לתוך גרונה. והיא מצליחה בדקה התשעים להימלט מאחיזתו, הזרע הלבן נשפך על רגלו, על הרצפה, כיסוי המיטה הצבעוני.



בכף יד גדולה הוא מיטיב אחיזתו בעורפה, כמו שאוחזים בגור חתלתול ומגיש את פניה אל הכתם הלבן, הזרע המטפטף על הברך והשוק. "עכשיו יערה, את תנקי את זה יפה יפה עם הלשון"
יערה מתפתלת תחת ידיו אך אין הוא מתכוון להניח לה, אוסף עוד שיער בכף ידו, פניה וגבותיה נמתחות אל הרקות, נמתחות עוד רגע של התפתלות והיא חדלה וקופאת.



הוא מגיש לה את רגלו המוכתמת ולשונה יוצאת בין שפתיה, לק ועוד לק, מאסטר אינו מוותר מעקם את ראשה עקלתון, ועוד מטה, גם את הכתם על הרצפה הוא מכריח אותה ללקק.




כשהוא משחרר אותה מלפיתתו, אני חושבת לעצמי שהנה הוא איבד אותה עם אקט כה בוטה ומשפיל אבל היא למרגלותיו מחייכת אליו בעיניים נוצצות, באור הזה של הסאביות, כמו פנס מאיר מאחורי קרניות העיניים. אז הוא עושה את התנועה העדינה הזאת של הסטת אניץ שיער סורר מעל פניה אל מעבר לאוזן, מניח את ידו ברכות על שערה, ומחייך ולוחש לה, "ילדה טובה".



ואז נצבט לי הלב , העדינות הזאת הדרוכה והמכוונת, זו היתה שלי פעם, נשחק ונעלם ביום יום. כל כך הרבה זמן שלא החווה זאת כלפי, רק בהתחלה היה מכשף אותי באצבעותיו, נוגע בפני, ממלא את מוחי באניצי צמר גפן מסוכר.



אחרי כן היו עוד דברים, אבל בסופה של אותה שעה היה שכוב (מותש) על המיטה וזרועותיו פרושות לצדדים ראשי על כתף שמאלו וראשה בימינו, אנו מדברות מעל חזהו.
למה הסכמת לזה, היא שואלת, את הרי דלוקה עליו


כי רציתי מאוד, אני עדין רוצה, להתבונן בזה כשזה קורה, הקסם כמו לראות מים נופלים במפל, במעופתם, זה הדבר שהכי מסקרן אותי בעולם, מה שקרה לי איתו.


ואין לך קנאה עליו? היא שואלת? אם אני היתי במקומך לא הייתי מסכימה, אני מאוד רכושנית
.
זה לא בידיים שלי, הרגשתי שזה עומד לבא, הוא רצה ענין וגיוון, העדפתי להיות מעורבת ומיודעת. חוץ מזה, את יודעת, יערה, אני דיברתי עם שתי סאביות קודמות שלו, ויש כזאת פרסומת לשעון רולקס שהיא בדיוק עליו. הסלוגן אומר שאינך יכולה להיות הבעלים של שעון רולקס, הוא רק מופקד בידך לתקופה מסוימת עד שיעבור לדור הבא.






קרו שם עוד דברים, אבל החשוב מכל (ומטוב לב אני מספרת זאת לכם), זה שאחרי הכל מאסטר הלך להביא לנו פיצה מהפיצריה הביתית שליד מלון פלמה בהרצליה, היא נקראת פיצה גרליק והבסיס שלה מתפצח במידה, והשכבה העליונה עסיסית ונימוחה בפה. או אולי ככה זה שרעבים אחרי סשן פראי .

בכוח המוח​(שולטת) • 9 בנוב׳ 2012

אני קוראת את זה ונצבט לי הלב. אני מודעת לכך שזה סובייקטיבי, או חלקי, ולכן שואלת: אני קוראת את זה -

"ואז נצבט לי הלב , העדינות הזאת הדרוכה והמכוונת, זו היתה שלי פעם, נשחק ונעלם ביום יום. כל כך הרבה זמן שלא החווה זאת כלפי, רק בהתחלה היה מכשף אותי באצבעותיו, נוגע בפני, ממלא את מוחי באניצי צמר גפן מסוכר."

אני שואלת את עצמי מה זה שווה, אם החלק הכי טוב, הכי אינטימי, הכי מעגל וממלא ובעצם עושה בית, כבר לא שם וניתן בצורה אגבית לכל אחת אחרת רק כי היא חדשה? ומה פירוש, הוא לא שלך, אלא מופקד עד שיבוא הדור הבא? זה הרי ככה כולנו - אם זה נגמר שני הצדדים ממשיכים הלאה, וזה לא הופך אף אחד מאיתנו לרולקס, ואין האדרה לרעיון שקשרים לא מתקיימים לנצח, ואנשים לא מתאימים לנצח.

השאלה שלי אם נחדד, היית רוצה להיות שם באמת? בלי קשר לרצון שלו? בלי פשרה? בלי:

"זה לא בידיים שלי, הרגשתי שזה עומד לבא, הוא רצה ענין וגיוון, העדפתי להיות מעורבת ומיודעת."?

סירופ​(נשלטת) • 9 בנוב׳ 2012

הוא רולקס, לא פחות מזה , השנינות, העומק, הצורה.


ואמנם שפחה פסולה להעיד על אדונה, אבל, האמירה הזאת יוצאת ממני, אחת שמוצאת פגם


בכל. לעולם איני מתנקה מן המחשבות הטורדניות שהברכיים כואבות לי כשאני על ארבע,

שהזרע מר לי בפה, ובכלל אולי אחטוף צהבת, ורומן עם גבר נשוי לא יקדם אותי

בגרוש ...ועוד. האם רציתי בכך באמת? ביערה חמודה שכזאת ביני לבינו

הוא עצמו תחקר אותי על כך כמה פעמים ובכל פעם יצאה לי תשובה אחרת


והאמת היא שרצונו נשזר ברצוני, הוא הזהיר אותי פעם שיגיע יום שבו " את תרצי מה שאני ארצה"

אבל לא האמנתי, אז. ועכשיו אני חושבת שאולי אני מהופנטת ואולי זה באמת הכוח של השליטה המנטלית,

באמא שלי, אינני יודעת




תודה לך בכוח המוח על תגובותיך אלי תמיד

נקבה'​(נשלטת) • 10 בנוב׳ 2012

פעם נמצאתי שם בשביל החתכים בלב, שהצפיה בהם יחד היתה עושה בי.
אבל אני פחדנית. ידעתי שהוא שם כדי להכאיב לי.
הוא לא ראה אותה. לא היתה לה משמעות.
רציתי לשאול איך את מצליחה להיות שם סירופ
עם החתכים המדממים האלה

קראתי.

מישלי • 10 בנוב׳ 2012

הפוסט... והתגובות... והלייקים... הפכו לי את הבטן.

לא הצלחתי שזה יעבור על ידי, כי זה עבר דרכי.
ואני עדיין לא מסוגלת לתמלל את זה.

זה חזק.
לפעמים יותר מידי.