קוויקי אל מול הזריחה :)

קוויקי אל מול הזריחה :)

צל מנחה​(שולט) • 12 בנוב׳ 2012

2 וחצי בלילה. לילה קריר ואפל. את ישנה במיטתך החמימה והנעימה.
2:32, צלצול הטלפון מטריד את מנוחתך. באגביות, את מכבה אותו.
2:32. צלצול נוסף, שגם אותו את מכבה באגביות, מסתובבת, עושה תנועה עם השפתיים, וחוזרת לישון..
2:33 צלצול נוסף. את מנסה לענות לטלפון, אבל מפילה אותו בטעות על הריצפה., חצי ישנונית, מתקשה להפרד מהפוך המחמם, אבל בסוף מרימה את המכשיר. לא הספקת לענות.
2:34. את חוזרת לישון.
2:40 צלצול נוסף. הפעם את עונה, אולם לא שומעת כלום מצידה השני של השפורפרת. את חוזרת לישון.
2:45 הגלאי עשן שלך מתחיל לפעול. זעקות החמאס שבוקעות מהמכשיר קוטעות את מנוחתך, ואת נחפזת אל עבר המכשיר, רק כדי שהשכנים לא ישמעו. בדרך למטבח, את מחליקה, נופלת על הראש, וקמה שוב, חצי מסוחררת, רצה אל עבר המטבח.
לפתע, את מרגישה משהו קר מאחורייך. את יודעת היטב מהו קור הזה, שגורם לצמרמורת בכל הגוף שלך. את מאשרת את זה, על ידי סימן מוסכם-לא מוסכם - השלולית שנקווית בתחתונייך.
בן רגע, שק יוטה מולבש על ראשך, ואת נגררת, אחר כבוד, אל הרכב, כשזעקותייך חותכים בבוטות את קול הדממה שבחוץ.ובפנים? בפנים הגלאי עשן עדיין פועל.

הגענו אל היער. אני זורק אותך מהרכב, ומורה לך לברוח. לאן שאת רוצה.
את מייבבת, ומתחילה לרוץ. ונופלת. מרוב הלחץ שכחת שיש לך שק יוטה על הראש. את מדממת קצת מהרגל ומהיד, שפשוף מעצבן ושורף שכזה. את מתחילה לנוס, במקום שבו את אמורה להיות הכי חופשיה בעולם, את מרגישה הכי כבולה וסגורה. במרחבים האדירים, את כמו חיה לכודה. ייחומך משדר פחד, את טרף למופת.
אני מחנה את הרכב כקילומטר משם, ומתחיל לרוץ. במהרה אני מוצא את עקבותייך - סימנת את עצמך יפה מאוד על האדמה. בכלל, אני אוהב כשאת מסומנת. הריח של האדמה הרטובה, הקור הנעים הזה, והחשיכה - מחממים את ליבי, מפמפמים בי אדרנלין. מכינים אותי למשחק.
את מסתתרת לך מאחורי שיח, ציפיתי ממך ליותר. אני מתחיל לזרוק אבנים לכיוון עצים מסביב, חש את פחדך שהולך ומתגבש. את בטח רועדת ורטובה שם, מתה שאני אגעל אותך מהחשיכה, מתה להיות בידיים בטוחות, מפחדת מן הלא נודע. עקב אחר אגודל, בשקט בשקט, מאחורייך מתגנב.
את יושבת לך שם, רועדת וחבולה, מצונפת ופוחדת, חרמנית ורטובה.

שולף אותך משיערך, את פולטת אנקה.
מחזיק אותך מגרונך, בגופך עוברת רעידה.
סוטר ללחייך, מרגיש כמה שאת רטובה..
כמה שאת מתה לקצת מגע.

מפיל אותך בהפתעה על הקרקע הרטובה. את פולטת אנחה כל כך מתוקה. מסובב אותך על בטנך, קושר את ידייך בחופזה. "איך זה מרגיש להיות חיה לכודה?". מוציא את הסכין מהכיס, ופותח בהפתעה, מול פנייך. ברחה לך אנקה. מעביר את חוד הסכין על עורפך, לאט לאט, נותן לך להנות מהצמרמורות שאותך כל כך מדליקות. מרים את ראשך משיערך, רוצה לשמוע אתך זועקת עוד.

את החולצה תופס, בין זיזי מסור הסכין, וחותך אותה ואת מכנסך. משאיר אותך כמעט במערומייך. הרוח הקרה מלטפת את בשרך, את רועדת כל כך, את כל כך חלשה ופגיעה - מצטמררת מכל נגיעה.
את תחתונך, מפשיל אט אט, משאיר אותך ערומה כנגד הקרקע הרטובה. מפסק את לחיי ישבנך ומלטף את חורך עם חוד סכיני. דוקר קצת. אני יודע כמה את אוהבת זה. אני יודע כמה את רוצה להשתחרר.
גם אני.

מורה לך להרים את ישבנך. פושט את בגדי ויורק על איברי. זורק לך את תחתונך הקרוע ליד פיך, ואומר לך לאסוף אותו עם פיך. רק מהריחות של עצמך, וטעמך שלך בפיך, את רועדת ופולטת אנקה. אני הולך לאנוס אותך באמצע שום מקום, לגאול איתך את השממה. בלי משחקים, חודר אליך ובוטש בתוכך עם איבר מיני. רעשי הצלפות האגן רק מדרבנים אותי.
את בתנוחה מוזרה שם, עם ישבנך אל על, נאנסת כה חזק, כה באכזריות - ובאופן הכי אירוני, את כל כך נהנת מזה. מרגישה כל כך בטוחה, להשתחרר ככה. את צווחת, את צורחת, את רועדת, את מפרכסת, את בוכה, ואת גומרת. ומשפריצה. את כולך בסערת רגשות, חלשה ובוכייה.
אני מסובב אותך, ומחדיר לתוכך את ידי. מרגישך את יחומך, מקמץ בעדינות את אגרופי. נע בתוכך, באופן הכי אינטימי וטהור שיש. מלטף את פניך הקורנות והנוצצות, סוטר ללחייך. חונק אותך חזק, פותח לך שער לגאולה. כשהכל מתחיל להתערפל ולהעלם, את אפילו לא מצליחה לפלוט גניחה.

את כל כך לכודה, אבל בפנים, כרגע, את מרגישה כל כך חופשיה.

את גומרת ורועדת, פולטת כזו צווחה. ואז מצטנפת ורוטטת, כה שברירית ועדינה. אני גומר לך על התחתון, ומורה לך ללקק את הזרע ממנו. את עושה את זה בלי שום בעיה.

"זה התחתון שאיתו היום את הולכת לעבודה, אני מקווה שתחשבי עלי בכל דקה ודקה".

לקחתי אותך כך, חצי ערומה, אל עבר אותה נקודת תצפית יפה, אל אותה נקודה קסומה - אל נחלתנו הטהורה - וביחד, צפינו, התחבקנו והתנשקנו למול הזריחה.

מקלחת שטח זריזה, ואז הקפצתי אותך לביתך כדי שתתקלחי כהלכה. לרגע ברח לי מהראש מה שביקשתי לגבי התחתון, אולם כשראיתי אותך עוטה אותו, ידעתי, שכל מה שקרה - היה כל כך נכון.