כשונילי, פוגש שליטה.

הוא:
"אני יודע, שאת מאוד עסוקה
ושיש לך, מלא דברים לעשות בבית.
אני אעזור לך, אעשה כלים
וכל מה שתרצי".
אני:
"טוב נראה, נדבר אחר כך".

***

מממ...
כשונילי, פוגש שליטה
הוא נכנס כרוח סערה, אל ביתי.
נדמה לי, שהוא רגיל
כדרך חיים, לסעור ולגעוש.
(כל כך שונה ממני).
הוא אוחז בכף ידי ומניח אותה,
על לוח ליבו.
"תרגישי איך אני מתרגש...", הוא אומר
וכף ידי פרושה על חזהו, מתחברת
אל פעימות ליבו, המשתולל.

אני לוקחת פיזית, צעד אחד לאחור
ופורשת לרווחה, את שתי ידי לצדדים.
"בוא", אני מחווה בידי, בלי מילים.
כל כולי מזמינה, לחיבוק גדול.
חם ועוטף.

הוא צריך לקבל את החיבוק הזה,
כמו אוויר לנשימה.
ואני, יש בי צורך גדול
לתת.