SlaveToPrincess
|
לפני 11 שנים •
16 במרץ 2013
אנשים נורמלים
ידידה שפגשתי לא מזמן באה לישראל מקנדה וסיפרה לי על ההבדלים בחיי הבדס''ם כאן ושם.
כאן, היא אומרת לי, בחורות כבר נבהלו ממה שבחורים עושים להן, מאיך שמסתכלים עליהן. שם יש יותר נשים בגברים בכלל, היא מספרת. החוויה שונה לחלוטין. בארץ אנשים חיים בארון לגבי בדס''ם כי זו בושה כנראה כלפי החברה אז או שאתה משוגע בדס''מי או שאתה חי בארון. קינקסטרים (אוהבי בדס''ם) מתוסכלים מהמצב ומחפשים זוגיות עם ונילים, כי הקינקסטרים האחרים שהם אולי במקרה הטוב מכירים לא מספיק או לא בענין או ''מוזרים'' למדי. ואני מבין כמה שהיא צודקת בזה, מסיבות כאן, אני מזכיר לכם, הן בהרבה מקרים מקומות פגישה לארסים עם מוזיקה מעל ומעבר למה שהאוזן בכלל יכול לסבול שבהן אי אפשר אפילו לנהל שיחה עם מישהוא אם רק בגלל שהמוזיקה לא מאפשרת, שלא לומר בכלל שתעשה את זה אם פתאום יש רגע של שקט כי זה פשוט לא המקום. וכשעושים מאנצ'ים אחת ל20 שנה באים 8 אנשים, מתוכם 5 אחרי גיל 50 או 60 ולצורך הכירות זוגית הם גם ככה בדרך כלל לא רלוונטים מעצם העובדה שהם בעצמם כבר בזוגיות, בדרך כלל נישואין (סליחה לכל מי שבגיל הזה, אני אוהב אתכם מאד אבל אתם יכולים להבין שזה לא אישי, אני פשוט גביל אחר מכם... אבל אתם אחלל'ה). אז מה שקורא אחר כך הוא שמי שלא מוצא מהנסיבות הללו שום זוגיות בשום מסגרת חוץ מוונילית פשוט מתוסכל מהמצב, אין, ברור שבת או בן הזוג שלו או שלה רוב הסיכויים ''לא בענין''. נו, מה ציפיתם? וזהו... למה? הכל מתחיל מהסתכלות על בדס''ם כאילו שהוא איזה משהוא ממש מוזר, ממש נורא אולי. אני מכיר מישהיא דתיה חובבת בדס''ם. היא אומרת לי שכשאנשים יודעים שהיא דתיה הם בהלאם. אין. דתיה? בדס''ם? מה? דוקא בארץ אבל בחו''ל כמובן שאין כל סתירה בדברים. למה? כי בארץ מיניות היא דבר כל כך מוסגר, כל כך לא נורמטיבי שנכון, יש מי שחווה מיניות בריאה, אבל מדובר על יוצאים מן הכלל, לא על הרוב ולא על מיעוט גדול. אני רוצה מאנץ' בו אנשים יגיעו כי זה נורמלי להיות בדס''מי ואני רוצה לומר לכל הנשים שמרגישות מאויימות מבדס''ם שלמרות שכן, אני רוצה להכיר מישהיא, אני לא מחפש ''זונה'', אני לא מחפש ''כל אחת'' ויש הרבה סיכויים לכן שאני דוקא ''לא'' ארצה להיות אתכן בקשר זוגי או אינטימי אלא ידידותי בלבד. אך אין מה לומר, אני כן רוצה בת זוג בדס''מית. רוב הסיכויים אני לא אמצא אחת כזאת אבל תדעו משהוא... אני אמצא אותה למרות זאת, כי אני לא פועל רק לפי ''רוב הסיכויים''. אני מזמין את כולכם להתחיל להסתכל על בדס''ם אחרת גם כן ולא להיותר ''הרוב''. תעשו משהוא. תהיו בפטלייף. תכירו. תגיעו למאנצ'ים. ניסיתי לארגן אחד ופתאום איבדתם עניין. הגעתי לעוד אחד שמישהיא אירגנה והיה ממש כיף אבל כולכם לא הגעתם כי אולי הייתם עסוקים, או שלא ידעתם מזה או שפשוט לא מעניין אותכם. אבל אם בדס''ם מעניין אז אין מה לעשות, חייבים קהילה. אם לא תרצו זו רק אגדה. |
|
|
מלכתא
|
לפני 11 שנים •
16 במרץ 2013
איזה חמוד
ידידה שלך צודקת שבחו"ל הנושא מפותח יותר. למה? כי אנחנו מדינה קטנה וצעירה יותר. וגם כי אנשים פה מסורתיים יותר, וסגורים יותר בקשר למיניות. בקשר לדת, זאת סוגיה מורכבת יותר. לאנשים דתיים קשה יותר "לצאת מהארון", כי אם החברה כולה סגורה- אצלם על אחת וכמה. אבל היא לא לבד, יש הרבה מאוד דתיים ודתיים לשעבר שהם בדסמים. בעיני, אין שום סתירה בין הדברים. אבל יש סייגים חמורים מאוד שצריך להיזהר בהם, וזה לא פשוט. דבר שלישי, בקשר לקהילה- מי שרוצה מוצא אותה. בין אם כאן, במועדונים, במאנצ'ים שמאורגנים פה ושם לסירוגין או בכל דרך אחרת. אנשים שרוצים להיות מעורבים- מעורבים. מנגד, יש אנשים שלא רוצים להתערבב. בין אם הם מפחדים על מקום העבודה שלהם (יש כאן באתר לא מעט אנשים עם משרות בכירות), בין אם הם מפחדים להרוס את התא המשפחתי (כמו שהזכרת, יש כאן גם לא מעט נשואים), או בגלל שעסוקים, או בגלל שגרים בחורים נידחים (יש כאן הרבה אנשים שמתגוררים הרחק הרחק מתל אביב שהיא מרכז הבדסמ בארץ). ייתכן, ואנשים גם נרתעים ממצבים לא נעימים שנוצרו כאן בפורומים ומעיבים על ההרגשה שאין ממש קהילה. ואולי כל זה לא נכון, אולי כל זה רק תירוצים. אבל בשורה התחתונה, כאמור, מי שרוצה- מוצא. זה נכון גם לגבי זוגיות בדסמית. זה נדיר, זה קשה, אבל גם כשחווים מאות אכזבות- יש אור בקצה המנהרה
שיהיה המון בהצלחה! |
|
|