סימנים

מלכתא • 3 באפר׳ 2013

כנראה שאני היחידה, אבל סימנים ממש לא עושים לי את זה.
מן הסתם לא עליי, אבל גם לא להשאיר על אחרים.
פשוט לא עושה לי את זה...

Mary Jane • 3 באפר׳ 2013

לורי איזו מגרה את ... (סורי לא יכולתי להתאפק).

אני אוהבת בעיקר סימני הצלפות על הישבן וסימני נשיכות במקומות שכיף לנשוך בהם. חוץ מזה יש לי איזה קטע מוזר, בכל פעם שאני רואה סרט בו למישהו/י נותר סימן של אגרוף בעין, זה די מרגש אותי.

lori{ע_מ} • 3 באפר׳ 2013

מגרה את בעצמך!
לא מזמן נתקלתי בתמונות של מישהי עם פנסים בעיניים, מחרמנות בטירוף. למעט התמונות שלה לא נתקלתי בכאלה שנשארו להן על הפנים כאלה סיים.
האמת שברתר שראיתי את זה התגובות לתמונות האלה היו מקסימות, למרות הקונוטציה השלילית שעשויה להתעורר.

לוטוס, הזכרת לי פעם אחת שהגעתי לאוניברסיטה עם סימן נשיכה סגול ענק על היד, וחבר טוב שאל אותי מה קרה אז עניתי "X נשך אותי״. מאז דאגתי ללכת עם שרוולון או חולצה ארוכה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 3 באפר׳ 2013

אני מתה על סימנים, נורא נהנית ללטף ולהסתכל ולחזור לרגע. ונורא אוהבת לראות את הסימנים שלי עליו. גם בגלל הכיף של ההיזכרות וגם כי זה גורם לי להרגיש שהוא עוד יותר שלי.
אני לא יודעת בקשר לרופאים, כי אני הולכת לרופא בערך פעם בשנתיים, לא זכור לי שבמקרה הגעתי עם סימנים. אבל אני באמת לא זוכרת.
אבל עם חברות אין בעיה. בדרך כלל התשובה "זה מסקס" מעלה רק חיוך מתובל בקצת קנאה. גם במקרים שחברה נכנסה לסרט והתחילה לחפור, הסברתי יפה את המצב וזה עבד. ועם זרים - כמו למשל בחדרי הלבשה - למי אכפת? המבטים רק מוסיפים להתרגשות, ואני לא באמת חייבת הסברים לאנשים שאינם חלק מהחיים שלי.

עם סימנים על הפנים זה אחרת, כי זה כמו להסתובב עם שלט. זה כמו הכרזה, כל הזמן, לכולם. כולם יגיבו לזה, זה משהו שבאופן יומיומי ומתמיד ישפיע על איך שאנשים מסתכלים עלי. אני עובדת בעבודה שדורשת הופעה ייצוגית וזה עשוי להוות בעיה. ואמא שלי תחפור עד אין קץ.

טדי ממש חרד מזה, בגלל העבודה. כי זו עבודה מול לקוחות, מהסוג שדורש חליפה ועניבה, והוא מאד חושש מכל דבר שיפגע לו בחזות המקצועית והסולידית. היו לנו ריבים של ממש במקרים שלא שמתי לב ונשכתי את הצוואר. אני מבינה אותו אבל הייתי שמחה אם הוא לא היה עושה מזה *כזה* סיפור.

רק מול אבא ואמא אני עושה מאמץ של ממש להסתיר, כי לא בא לי להיכנס לשיחה הזאת איתם.

כן, סימנים על הפנים זו רמה אחרת לגמרי. סימנים על הגוף זה רגיל, לכולם (?) לפעמים נשאר איזה סימן, והרי אפשר גם לקבל מכה מאיזה דלת. אבל פנס בעין זו הצהרה, אנשים לא יכולים להתעלם מזה. כשאתה משאיר למישהי כחול על הירך, זה יכול להיות בלי יותר מידי מחשבה על איך שכל העולם יגיב לזה. אבל להשאיר לה פנס בעין דורש מודעות. אף בן אדם שיפגוש אותה בשבוע הקרוב לא יחמוק מזה. אתה חייב לחשוב על זה. סימן על הגוף זה לחייך ולומר בשקט "אה, כן, קיבלתי מכה". סימן על הפנים זה לצעוק "כולם! תראו! קיבלתי מכה! תהיו מודעים לזה בכל רגע שבו אתם מדברים איתי!"

חפרתי, אה? אני לא מפסיקה לחשוב על זה מאז שהעלית את זה בבלוג. כל הזמן מדמיינת את זה ומנסה לחשוב איך אני מרגישה לגבי זה. אני אפילו לא יודעת למה זה תפס אותי כל כך. אולי דווקא בגלל שאני אוהבת סימנים ותמיד היה מובן לי מאליו שהפנים מחוץ לתחום בלי שאי פעם הקדשתי לזה מחשבה.

שרמומית • 3 באפר׳ 2013

לורית את מזכירה לי גם קטע מסויים
לורד נשך אותי ממש חזק על הזרוע ואחרי כמה ימים הלכתי להורים שלי עם חולצה קצרה שחשבתי שהיא מכסה את הסימן כחול שחור שהיה לי שם.
מסתבר שלא.
ואז כשאמא שלי שאלה אותי מה זה הסימן הזה.
הסתכלתי עליה ואמרתי לה בשיא הרצינות שלורד נשך אותי.
"הוא מרביץ לך?"
"לא, אני אומרת לך שהוא נשך אותי"

ואז אבא שלי התערב
"לנשוך זה להרביץ"

"לא נכון, לנשוך זה לנשוך, להרביץ זה להרביץ"
ואז הם שתקו.




בקשר לסימנים.
אני מתה על סימנים מהקיין, אבל לצערי רוב הזמן אין עליי סימנים כחולים, מאוד קשה לעשות לי כאלה, אז אני מפוספסת באדום
אבל כשיש כחולים, כיף לי.
ואם אין, אז קשה לשבת וזה גם כיף. מזכיר לי מה היה לילה קודם.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 3 באפר׳ 2013

כן, הצריבה הזאת בעור נהדרת. במיוחד אם היא מהסוג שלא ממש מרגישים כל הזמן אלא פתאום עוקץ אותך כשאת מתיישבת. בכל פעם שהיה לי כזה, הרבה יותר נהניתי מיום העבודה והייתי יותר יעילה.

שרמומית • 3 באפר׳ 2013

כן, גם אני (:
אבל זה רק בגלל שעוד לא חזרתי לקרקע, לוקח לי זמן. יום יומיים. מעופפת כזה
ואז כל היום עבודה הולך ממש מהר ויעיל וזה כיף.

הצריבה בעור זה גם כשאני הולכת, זה ממש כיף

Re: סימנים

שרמומית • 3 באפר׳ 2013

אבל מה קורה כשאתן הולכות לקוסמטיקאית, נניח ואתן צריכות לעשות שעווה בכל הגוף, מה אז?

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 3 באפר׳ 2013

נו, מה אז? ראשית, הסיפור שמאחורי הסימן לא מעורר בי בושה, אז אין לי בעיה לענות על שאלות. שנית, קוסמטיקאית, בדומה למוכרת בגדים או רופאה, לא נמצאת איתי בשום סוג של יחסים שעשוי להיפגע כתוצאה ממסירת המידע הזה. כולה קוסמטיקאית, מה אכפת לי מה היא חושבת עלי?

לגבי זה שזה אישי ולא בא לי לדון על זה עם כל העולם - ספציפית לשאלה שלך, אחרי שמישהי עושה לך שעווה בכל הגוף, נראה לי שאתן מספיק קרובות בשביל שתוכלי לספר לה שאת בקטע של סאדו

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 3 באפר׳ 2013

ועדיין אני חושבת על הפנים. די קל לי לענות על שאלות אינטימיות. אבל שרידים נראים של סטירה? מי יאמין לי? והאם בכלל טוב שיאמינו לי? אני חיה בעולם הזה ורואה את אותם סרטים כמו כולם, ומורגלת באותם הסמלים, וכמו שכשאני רואה ורדים אדומים אני חושבת "ולנטיינס דיי" וכשאני רואה ג'ינס קרוע אני חושבת "ניינטיז", כשאני רואה צילום של סימני קיין על ישבן אני חושבת "סשן" וכשאני רואה פנים עם סימני מכות אני חושבת "אשה מוכה". זו האסוציאציה. ברור שאפשר להיות אשה מוכה גם בלי סימנים בכלל. אבל זה הפך לסמל. כמו שהמילים "נפלתי במדרגות" הפכו לסמל. לא הייתי רוצה ש"סשן בדס"מ" יהפוך ל"נפלתי במדרגות" החדש.