בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
כמו שאמרו פה רבים וטובים -
אני כולי בעד אחריות אישית, אבל אין פסול בלהתנהג כמו בן אדם ולמנוע ממישהו קרוב להפגע,
ולא להתחזק על חשבון ההחלשות שלו. כשבן אדם מאוהב, הוא לא רואה ממטר בעינים, ואת זה אף אחד לא יכול לשנות. במקרה כזה, שקול הדעת נפגע. אי אפשר לנתק מגע בכזו קלות. לכן הצד ה"משתמש", שנשאר/ת למרות שלא מאוהב/ת - עליו לקחת את האחריות ולא לנצל את חולשת הצד השני אליו. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
הייתי פעם מאלה שלא מעוניינים בקשר רציני ומבהירים את זה מהתחלה. ובכל פעם שראיתי שהצד השני רוצה יותר - גם אם לא התאהב אלא פשוט רצה ממני יותר אכפתיות ממה שהיה לי לתת - פשוט סיימתי את הקשר. גם כי לא היה לי כח לחפירות וגם כי לא היה בא לי לאכסן את הבעסה שלו על המצפון שלי. לא הייתי מוכנה לתחזק יזיזות עם מישהו שמאוהב בי. ואני לא כל כך מבינה אנשים שמוכנים להישאר עם בחורה שהם יודעים שמאוהבת בהם, למרות שהם יודעים שלא יאהבו אותה בחזרה. מה מהנה בזה? ברצינות, אשמח אם מישהו יספר לי. זה לא מוציא לך את הכיף? זה לא מעיק נורא?
(בכוונה לא עניתי על שאלת "מי אשם יותר", כי אני לא חושבת שזו שאלה טובה. מערכת יחסים בנויה על רגש ועל טעויות אנוש, הרבה יותר מאשר על ציות או הפרת כללים ועל זכאות/אשמה. לדעתי. כמעט בכל מערכת יחסים אנשים עושים טעויות מאד רציניות, ואני בעד לדון במניעים שלהם, אבל בתכלס, כמעט כולנו בשלב זה או אחר היינו "אשמים" במשהו. וכשמערכת יחסים נכשלת, זה לא כי יש תוקפן וקורבן, אלא כי שני האנשים לא התאימו, אם כי היו שונים מידי או כי רצו דברים שונים מהקשר. ברוב המקרים). |
|
|
Aion{בכוח המוח}
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
.
יותר בסדר או פחות בסדר.
סיטואציה מגרה בעיניי. |
|
|
נסיכת הלילה(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
יולי Yuli כתב/ה: הייתי פעם מאלה שלא מעוניינים בקשר רציני ומבהירים את זה מהתחלה. ובכל פעם שראיתי שהצד השני רוצה יותר - גם אם לא התאהב אלא פשוט רצה ממני יותר אכפתיות ממה שהיה לי לתת - פשוט סיימתי את הקשר. גם כי לא היה לי כח לחפירות וגם כי לא היה בא לי לאכסן את הבעסה שלו על המצפון שלי. לא הייתי מוכנה לתחזק יזיזות עם מישהו שמאוהב בי. ואני לא כל כך מבינה אנשים שמוכנים להישאר עם בחורה שהם יודעים שמאוהבת בהם, למרות שהם יודעים שלא יאהבו אותה בחזרה. מה מהנה בזה? ברצינות, אשמח אם מישהו יספר לי. זה לא מוציא לך את הכיף? זה לא מעיק נורא?
(בכוונה לא עניתי על שאלת "מי אשם יותר", כי אני לא חושבת שזו שאלה טובה. מערכת יחסים בנויה על רגש ועל טעויות אנוש, הרבה יותר מאשר על ציות או הפרת כללים ועל זכאות/אשמה. לדעתי. כמעט בכל מערכת יחסים אנשים עושים טעויות מאד רציניות, ואני בעד לדון במניעים שלהם, אבל בתכלס, כמעט כולנו בשלב זה או אחר היינו "אשמים" במשהו. וכשמערכת יחסים נכשלת, זה לא כי יש תוקפן וקורבן, אלא כי שני האנשים לא התאימו, אם כי היו שונים מידי או כי רצו דברים שונים מהקשר. ברוב המקרים). אני יכולה לענות לך רק בשמי כמובן, אין משהו מהנה בלהיות עם מישהו שרוצה ממך יותר ממה שאתה מסוגל/רוצה לתת, הסיבה שאני נשארתי בקשר כזה יחסית הרבה זמן, כי הוא שכנע אותי שהוא בסדר עם זה, ושיהיה לו הרבה יותר גרוע לאבד אותי לחלוטין וכי בסופו של דבר היה לי מאוד טוב איתו ( זו לא הייתה סתם יזיזות, נתתי לו הרבה מעבר פשוט לא הייתי מאוהבת), אבל בסוף ראיתי שהוא נפגע יותר ויותר אז חתכתי עם כל הקושי בדבר |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
תודה שענית
חתכת רק כדי לחוס על רגשותיו? איך את הרגשת בתוך הסיטואציה הזאת? למה בעצם היה קשה לסיים את הקשר? קשה כי הרגשת רע בשבילו? או שלך היה קשה להתנתק? |
|
|
'Panda'{Beauty}
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
נהיה כאן וינפרי יחד עם ספרינגר
|
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
יולי Yuli כתב/ה: הייתי פעם מאלה שלא מעוניינים בקשר רציני ומבהירים את זה מהתחלה. ובכל פעם שראיתי שהצד השני רוצה יותר - גם אם לא התאהב אלא פשוט רצה ממני יותר אכפתיות ממה שהיה לי לתת - פשוט סיימתי את הקשר. גם כי לא היה לי כח לחפירות וגם כי לא היה בא לי לאכסן את הבעסה שלו על המצפון שלי. לא הייתי מוכנה לתחזק יזיזות עם מישהו שמאוהב בי. ואני לא כל כך מבינה אנשים שמוכנים להישאר עם בחורה שהם יודעים שמאוהבת בהם, למרות שהם יודעים שלא יאהבו אותה בחזרה. מה מהנה בזה? ברצינות, אשמח אם מישהו יספר לי. זה לא מוציא לך את הכיף? זה לא מעיק נורא?
(בכוונה לא עניתי על שאלת "מי אשם יותר", כי אני לא חושבת שזו שאלה טובה. מערכת יחסים בנויה על רגש ועל טעויות אנוש, הרבה יותר מאשר על ציות או הפרת כללים ועל זכאות/אשמה. לדעתי. כמעט בכל מערכת יחסים אנשים עושים טעויות מאד רציניות, ואני בעד לדון במניעים שלהם, אבל בתכלס, כמעט כולנו בשלב זה או אחר היינו "אשמים" במשהו. וכשמערכת יחסים נכשלת, זה לא כי יש תוקפן וקורבן, אלא כי שני האנשים לא התאימו, אם כי היו שונים מידי או כי רצו דברים שונים מהקשר. ברוב המקרים). זה אגו טריפ רציני ביותר... |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
20 באפר׳ 2013
free spirit כתב/ה: הדבר היחיד שכל אדם אחראי לו הוא לבחירות שלו עצמו.
אם מישהי בוחרת להתאהב במישהו למרות שהוא הבהיר לה שאינו אוהב אותה, זו ממש לא האחריות שלו. היא צריכה להבין שאהבה היא לא משהו שנכפה על הצד השני אם אינו חפץ בכך ולקבל את ההחלטה בעצמה האם היא יכולה לעמוד בזה, בעוצמת הרגשות הטעונים במערכת יחסים מסוג כזה ובהשלכות של כך. *למען הסר ספק - זו אך ורק דעה אישית שלי. האם אדם שמגרד את הפצע של חברו, ייחשב לחבר? האם להביא את חפירה לאדם שחופר לעצמו בור, ייחשב למחווה של חברות? מבין כל האנשים שאני מכיר בכלוב, בפרי ספיריט ובריין סונג אבחר להיות חברות הכי קרובות ללבי כי הן יודעות לקחת אחריות על מעשיהן, וגם כי אין לי ספק שלו ידעו שבחרתי לגרד את פצעיהן בידיעה שלמרות ההקלה הגירוד יגרום לדלקת וזיהום, לא תבחרנה בי להיות להן חבר. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
Brave Dwarf כתב/ה: free spirit כתב/ה: הדבר היחיד שכל אדם אחראי לו הוא לבחירות שלו עצמו.
אם מישהי בוחרת להתאהב במישהו למרות שהוא הבהיר לה שאינו אוהב אותה, זו ממש לא האחריות שלו. היא צריכה להבין שאהבה היא לא משהו שנכפה על הצד השני אם אינו חפץ בכך ולקבל את ההחלטה בעצמה האם היא יכולה לעמוד בזה, בעוצמת הרגשות הטעונים במערכת יחסים מסוג כזה ובהשלכות של כך. *למען הסר ספק - זו אך ורק דעה אישית שלי. האם אדם שמגרד את הפצע של חברו, ייחשב לחבר? האם להביא את חפירה לאדם שחופר לעצמו בור, ייחשב למחווה של חברות? מבין כל האנשים שאני מכיר בכלוב, בפרי ספיריט ובריין סונג אבחר להיות חברות הכי קרובות ללבי כי הן יודעות לקחת אחריות על מעשיהן, וגם כי אין לי ספק שלו ידעו שבחרתי לגרד את פצעיהן בידיעה שלמרות ההקלה הגירוד יגרום לדלקת וזיהום, לא תבחרנה בי להיות להן חבר. נו, יופי להן. הן יכולות ללכת עם סיכת "שוות את פוטנציאל החברות של הגמד" למסיבות ולעשות חיים. בכל מקרה, אתה מכניס גורם שלישי למשוואה, מה חבר אמור לעשות? אז מכיוון שחוויתי את הסיטואציה משני צדי המתרס, הן כחברה שזקוקה לתמיכה והן כחברה התומכת, אני יכולה להגיד לך ששילוב של כנות ואמפטיה הוא השילוב המנצח. אבל גם ההבנה שכל אחד זקוק לזמן משלו והדברים האלה בדרך כלל קורים בזמן שלהם. ולא יעזר לאף אחד חברה שאומרת כל הזמן: הוא מניאק, איזה מניאק, מניאק, מניאק, מניאק! וגם לא זאת שיושבת מהצד בפנים חמורות ואומרת: זאת בחירה שלך, אחריות שלך, בישלת את הדייסה ועכשיו תאכלי אותה. אבל מה שהכי נחמד זה להיזכר אחורה, אחרי שנים ולהגיד לעצמך: זה לא היה כל כך נורא ויותר מזה, זה פשוט היה שיעור מעולה לחיים כי עכשיו אני יודע/ת מה אני רוצה ובמה אני לא מוכן/ה להסתפק. |
|
|
the rain song
|
לפני 11 שנים •
21 באפר׳ 2013
פרלין, את דואגת לי לסיכה כזאת?
אנחנו מדברים עכשיו על חברים שצופים על מערכת היחסים הזאת ואיך הם מגיבים אליה? אני לא בטוחה שהבנתי. אבל אם כן אז לפי דעתי (כמובן) אין חבר בעולם שיכול באמת להשפיע בנושא כזה. אפשר לתמוך, אפשר להקשיב, אי אפשר להגיד הוא מניאק ולצפות שזה יעזור במשהו. האסימונים נופלים לבד ועד שזה לא קורה שום דבר לא יעזור ובקשר למניאקיות הזאת שכל כך נדבקו בה כולם כאן. באופן אישי קשה לי מאוד להגיד על האקסים שלי מניאקים. לא שהם צדיקים גדולים אבל אם בן אדם שהייתי איתו במשך שנה שנתיים, אהבתי אותו ושכבתי איתו הוא מניאק ובן זונה - מה זה לכל הרוחות אומר עלי? יש גבול לטיפשות שאני מוכנה ליחס לעצמי
|
|
|