| סירופ(נשלטת) |
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
על אבדן הקו המפריד בין מציאות ודמיון
אני זוכרת את הרגע הזה חרף השנים שעברו, היתי בתחילת צעדי בבדסמ, תאבה מאוד להבין
ושוחחתי עם סאבית, בת גילי ומנוסה בהרבה. אני לא נהנית מהצלפות, גיליתי את אזנה, פשוט לא מצליחה ליהנות, במיוחד בכאב הגבוה החותך בשימוש בחגורה.... היא הסבירה לי, "את לא אמורה ליהנות מהכאב נטו, זה כל הסצינה, האופן שהוא בונה אותה, מכין אותך, המילים , התנועות, ההצדקה או היעדר ההצדקה, השרירותיות, הלטיפה לפני ואחרי, אם את מחורמנת והוא עושה את זה נכון, זה יכול להיות מסעיר מאוד." קיבלת פעם בקין? שאלתיה בחרדה? פעם פעמיים, הודתה ורק כשזה הגיע לי למה את מתכוונת "הגיע לך?" פעם התחצפתי ופעם אחרת המריתי את פיו, על ענין פעוט, נטרתי לו כשהצליף בי על כך. התחלחלתי מפני שהיה הבדל עצום בין החלק הראשון של התשובה לחלק השני, בראשון היא ניתחה את הפרקטיקה הבידיאסאמית מרחוק, בקור לא מעורב, בלי אידאליזציה - "אינך אמורה ליהנות מהכאב אלא מהסך הכל." בחלק השני היא קיבלה את המציאות התיאטרלית שלנו כאמיתית, "הגיע לה" מה פתאום הגיע לה? אשה שלמה, יפה, אמא , אשת קריירה מוערכת.... איך היא יכולה לדבר ככה? על מה הגיע לה... ששכחה להסיר תכשיטים, שפנתה במישרין בלי "אדוני"? .... מאז ועד היום, אני קשובה ואורבת לרגעים שבהם מתבלבלת עלי דעתי והבדיון הופך למציאות. האם רק אני? |
|
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
זה קו דק וזה איזור מסוכן, את צודקת. אותי למשל מחרמן בטירוף הרעיון שהוא יכול להצליף בי גם על גבר פעוט. גם הכעס עליו מחרמן אותי. תחושת השליטה של להענש גם על דברים שנראים לי לא הוגנים.
אבל אפשר בקלות רבה ללכת לאיבוד ולסיים במקום לא טוב. |
|
|
cיגי
|
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
אני כל כך שמחה שהעלית את זה
ולעיתים אני תוהה
אם משהו "לא בסדר " אצלי שאני לא מצליחה להנות מהכאב כפי שרובן כותבות כאן או כפי ששולט כותב עד כמה היא מרטיבה מעוצמת הכאב אני יודעת שאני סופגת את הכאב למענו אני יודעת שאני מרצה אותו גורמת לו לסיפוק וזה מה שעושה לי טוב 
|
|
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
amy כתב/ה: זה קו דק וזה איזור מסוכן, את צודקת. אותי למשל מחרמן בטירוף הרעיון שהוא יכול להצליף בי גם על גבר פעוט. גם הכעס עליו מחרמן אותי. תחושת השליטה של להענש גם על דברים שנראים לי לא הוגנים.
אבל אפשר בקלות רבה ללכת לאיבוד ולסיים במקום לא טוב. התכוונתי כמובן לדבר פעוט גבר פעוט זה משהו אחר...
|
|
|
נוריתE
|
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
amy כתב/ה: זה קו דק וזה איזור מסוכן, את צודקת. אותי למשל מחרמן בטירוף הרעיון שהוא יכול להצליף בי גם על גבר פעוט. גם הכעס עליו מחרמן אותי. תחושת השליטה של להענש גם על דברים שנראים לי לא הוגנים.
אבל אפשר בקלות רבה ללכת לאיבוד ולסיים במקום לא טוב. בדיוק. אנחנו צריכות לזכור שזה רק חלק מאיתנו ולא אנחנו השלם. |
|
|
| 'לא קשורה' |
לפני 10 שנים •
17 ביולי 2013
Re: על אבדן הקו המפריד בין מציאות ודמיון
אולי שם ההתמסרות. בנסיון לשחרר שליטה על המציאות. לתת לדמיון לפלוש. למלא את כל המקום. להרגיש.
|
|
|
| סירופ(נשלטת) |
לפני 10 שנים •
18 ביולי 2013
תודה על התגובות
תודה על התגובות אבל לא חפרתי מספיק ,
האם האידאה היא לאבד את הקו? האם זו האידאה של השליטה? פעם הבעתי חשש בפני אדוני " אני פוחדת לללכת לאיבוד" לכי לאיבוד, הורה לי. כן, זה כיף גדול, המתיקות הנמסה בגוף. כמו סמים או שוקולד, אבל האם זה טוב? אולי זה רע? רע מאוד? במילים אחרות, מה היחס הנכון והבריא לענין, כשל תיאטרון או כשל מציאות? זה תיאטרון, הסברתי לחבר שלו פעם בנונשאלנטיות, זה היה אחרי שמצצתי לו ביסודיות להוראת האדון. ובתוכי משהו קפץ, כמו בתקליט שרוט " מה תיאטרון? את הרגע סיימת לעשות לזר טיפול עשרת אלפים בחלציו" אז מה זה בדיוק? האם אנשי אינטראקציה סימבולית צדקו לכל אורך הדרך? יותר מאנשי הקונפליקט והקונצנזוס? ( ההערה האחרונה מיועדת לסוציולוגים שביננו) |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
18 ביולי 2013
כמה את מוכנה לסכן בשביל להרגיש ככה?
יש סיכוי שכשתתעוררי תהיי שבורה לחתיכות די קטנות. שווה את זה? |
|
|
| גבר |
לפני 10 שנים •
18 ביולי 2013
amy כתב/ה: amy כתב/ה: זה קו דק וזה איזור מסוכן, את צודקת. אותי למשל מחרמן בטירוף הרעיון שהוא יכול להצליף בי גם על גבר פעוט. גם הכעס עליו מחרמן אותי. תחושת השליטה של להענש גם על דברים שנראים לי לא הוגנים.
אבל אפשר בקלות רבה ללכת לאיבוד ולסיים במקום לא טוב. התכוונתי כמובן לדבר פעוט גבר פעוט זה משהו אחר...על זה תאמרי אחר כך - הגיע לי. ראשון ? |
|
|
| קתרין(נשלטת) |
לפני 10 שנים •
20 ביולי 2013
שאלה מדויקת
לא יודעת איך אצל כולן
אבל אני מרגישה שאני חיה על קו התפר שבין דמיון למציאות. וכמו כל קו תפר הוא רגיש לזעזועים והוא לגמרי לא יציב אבל הוא מאפשר להנות משני העולמות. חייבת לציין שאני לא רואה בזה מצב אופטימלי אלא סוג של ברירת מחדל. אם הייתי יכולה הייתי בוחרת לחיות במקום בו יש זהות מוחלטת בין השפחה שבדמיוני והאישה שבמציאות. |
|
|