| RIS |
לפני 10 שנים •
26 בספט׳ 2013
מאסטריוגרפיה היא לא עניין של גיאוגרפיה
.
מעניין - ולא בלשון גינוי, חלילה - איך אפשר לפרוט כמעט כל דבר למונחים כמיתים, לעובדות חיים יבשות. שלא לומר עבשות. להפוך נון צדיקים וקילומטרים לסיבות. וכל מה שנכנס תחת הכותרת: נסיבות. וגם, חשבתי למקרא הכותרת שידובר כאן בנושא אחר - מעניין הרבה יותר לטעמי: המרחק ההיררכי שבין אדון לשפחה. מה שמכנים בטעות לפעמים - דיסטנס ולפעמים גם לא בטעות. וזה נושא שאולי כדאי לפתח כאן בהזדמנות. ובאשר לגיאוגרפיה לי יש כיוון מחשבה קצת אחר. לי נדמה שמרחק הוא לא רק מרחק גיאוגרפי. הוא גם ובעיקר מרחק מנטלי ואמוציונלי. לא הקילומטראז' קובע את רמות הגעגוע והכמיהה. אלא משהו אחר, פחות זמין להבנה אבל שעוסק בעוצמת החשמל שמתקיים בתוך הקשר. אני חושב שלצורך העניין אפשר לכנות את הגורם ה"נסתר" הזה בשם אָמפּראז'. וככל שהאמפראז' גבוה יותר כך גדלות התשוקות והכמיהות ביחס ישר. ומכאן שעוצמת האמפראז' מבטלת את סיבוכי הקילומטראז'. ומבלי לפגוע באף אחד נדמה לי שפשוט, ככל שהמרחק הגיאוגרפי גדול יותר כך צריכות להתקיים עוצמות קשר גדולות יותר. עוצמות הדרושות מן הסתם כדי שאפשר יהיה לבטל קשיים טכניים מעיקים כל כך כמו הצורך לקרוא בפעם העשרים את שלושת כרכי גוונים של עכוֹר (או להתמסר לפינטוז על הכנעה מאחור) כדי להעביר את הזמן ברכבת... וחג שמח גם לכולם. . |
|
|
|
|
|