גוף אחד עם שלוש לבבות - סתם קטע ממשהו שכתבתי מזמן

גוף אחד עם שלוש לבבות - סתם קטע ממשהו שכתבתי מזמן

הפולניה​(אחרת) • 12 בפבר׳ 2004

§
בטי שכבה על המיטה בעיניים עצומות והמתינה לי שאגמור להשכיב את הילדים. היא לבשה מעין חלוק קליל מבד לבן רך ודק, מנוקד נקודות זעירות צבעוניות. שערה הלח התפזר על הכרית הכחולה מסביב לראשה ועיניה היו עצומות. למרות כובע הקש הגדול שחבשה השתזפו לחייה והאדימו מעט. היא נראתה יפה ומעוררת תאבון כמו פרי בשל. הבטתי בה ושאלתי את עצמי למה אני לא מרגיש שום רעב. "זה היה חתיכת ויכוח," אמרתי לה "יורי ברח עם דמעות בעינים, היית נורא קשוחה איתו."
בטי פקחה את עיניה וחייכה. "כן, הגזמתי קצת. הוצאתי עליו את התסכול שלי. קראתי באיזה ספר שכל הצרות בעולם נגרמות על ידי אנשים שלא מזיינים מספיק. עוד כמה ימים יבשים כאלו ואני מוכנה להתחיל את המהפכה."
התישבתי לצידה ושאלתי את עצמי איך להתחיל בהסברים ואיפה מיקי ? שניה אחר כך הוא הופיע, לבוש בבגדי התעמלות קצרים ושערו עדיין לח מהמקלחת, סגר את הדלת והתישב בצידה השני.
בטי הביטה בו מופתעת, אחר כך הביטה גם בי, ופתאום נפל לה האסימון. "בגלל זה … מקס ומיקי אתם …?" היא התישבה, דוחפת את הכריות מאחורי גבה, מעבירה מבט ממני אליו. "אני צודקת ?" שאלה את מיקי, "בגללך מקס כבר לא רוצה אותי יותר ?"
"זה לא ככה בטי." אמרתי ולקחתי את ידה בידי. היא משכה אותה ממני וסטרה לי בכוח, מנפצת באחת את התיאוריה שלי שסטירה מכף יד קטנה ונשית תורגש כלטיפה. היד של בטי קטנה, אבל חזקה. היא כעסה מאוד והסטירה הכאיבה לי כהוגן.
"אני לא מבינה מתי הספקתם ? מיקי, הגעת לארץ לפני כמה ? שלושה, ארבעה ימים ? וכבר … " היא הפנתה ממנו את ראשה בשאט נפש ופנתה אלי, "אז זה הקטע שלך עכשיו מקס ? החלטת שאתה מעדיף גברים ?"
ברור שהיא נפגעה. הרי ידעתי שתפגע. הרגשתי נורא, איך יכולתי לעשות לה את זה ?
מיקי רכן אליה, מנסה לגעת בידיה, מתעלם מהסיכון לחטוף את הסטירה הבאה, "בטי, אל תאשימי את מקס. אני אשם, רבנו כל הטיסה בגלל זה." זה לא שכנע אותה והיא התעקשה לא להביט בו.
אני לא יודע אם מיקי באמת לא הבין, או שניסה להפחית מחומרת הבגידה כדי להקל על מצפונו, אבל הוא המשיך לדבר, מנסה להסביר לבטי איך זה קרה. "אל תהיי כזו בטי, זה היה סתם כזה. היינו בודדים ומקס היה נורא אומלל בלעדיך." אמר ושוב ניסה לחבק אותה.
בטי דחפה אותו ממנה בכוח, "כמה זמן זה כבר נמשך ?" שאלה אותי בקול שטוח ויבש. פניה אבדו את הזוהר האפרסקי האדמוני והיו אפורות, עיניה האפילו מכאב.
"זה קרה רק פעם אחת בטי," אמרתי בקול נמוך, ממשיך עם הקו של מיקי, למרות ששנינו ידענו שהוא משקר וזה לא היה סתם, אבל בשלב הזה הייתי כל כך נואש שהייתי מוכן להגיד הכל רק כדי שלא תעזוב אותי.
"למה הסטרייטים עושים עסק מכל זיון קטן ?" רטן מיקי, מאוכזב מתגובתה. כמו שחשבתי מיקי, שאף פעם לא היה נשוי, לא יכול היה להבין את השפעת המעשה שעשינו על הדבר השביר והרופף הזה שנקרא נישואים.
בטי הפכה אליו את גבה ופנתה אלי, "אתה יודע מקס ? זה ממש מוזר, אף פעם לא חשבתי שתבגוד בי עם גבר. תמיד אתה מסתכל על נשים, מתלהב מהן, הנה היום על שפת הים, הזאתי עם השדיים בחוץ, ובכל זאת … כשאני חושבת על זה … מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה בזמן כשהסתגרת עם רומן ברכב ?"
בסוף המשפט קולה נחנק מעט והיא משתעלת. אני כבר יודע שזה סימן רע, כשבטי כועסת קולה נעשה נמוך וצרוד וככל שהיא מתרגשת יותר קולה נצרד יותר. "לא היה קורה כלום." אמרתי בכעס "וגם הקטע עם מיקי הוא סתם חסר חשיבות, זה רק מיקי, באמת בטי, אל תהיי כזו …" ופתאום, דווקא עכשיו, בשיא המריבה שלנו, כשהיא כל כך כואבת ופגועה, הראש הקטן, הדביל חסר המצפון הזה הזדקף פתאום, כאילו הוא מתלהב ונהנה מהסבל שלה.
"אז למה אתה לא רוצה אותי ?" חזרה בטי לבעיה העיקרית לא מודעת לכך שהבעיה המסוימת הזו כבר נפתרה.
"בטי, מקס מאוד אוהב אותך." אמר מיקי ברוך וניסה ללטף את שערה, "בבקשה בטי, הוא אומלל בלעדיך, הוא לא אוכל ולא ישן כשאת איננה."
"כן בטח," אמרה בטי בזעף "אותי הוא צריך לטפל בילדים ולעשות משק בית, ואותך לזיונים. יופי של חיים הולכים להיות לי." והיא פרצה בבכי, סותמת באחת את כל טענותינו.
"אל תבכי חמודה, בבקשה." התחנן מיקי המבוהל.
"אני לא בוכה !" צעקה עליו בטי, דמעות שוטפות את פניה. "לך להזדיין מיקי, מכל הגברים בעולם היית חייב לעשות את זה דווקא עם בעלי ? כשגיא שלך ניסה להתעסק איתי העפתי אותו לכל הרוחות, ואתה," פנתה אלי בחימה שפוכה, "עם כל הצגות הקנאה שלך, ירדת לחיי בגלל רוברטו המסכן שרק רצה לצייר אותי. עשית סיפור מכל גבר שרק חייך אלי ברחוב ! צבוע שכמוך ! לני צדקה, אני שמחה שברחתי אתה לתל אביב. חבל שלא נשארתי שם לתמיד במקום לחזור אליך כמו איזה דבילית !"
ניסיתי לגעת בה ושוב קבלתי דחיפה. "אל תיגע בי," סיננה בזעם, "אתם מנוולים וצבועים, אני שונאת אתכם !" והיא ברחה למקלחת - מקום המפלט הקבוע של כל אישה מתיפחת.
"צדקת מקס," אמר לי מיקי, "היא נורא נפגעה, לא חשבתי שהיא תגיב ככה, חשבתי שהיא תבין, הרי גם היא ולני כשהיו בתל אביב …"
החלפנו מבטים והסמקנו. שנינו חשבנו על בטי עם ערווה מגולחת, מגלה את השפתיים הכהות של אבר המין שלה על רקע ירכיה הבהירות והשושנה האדומה מציצה מעל לחוטיני השחור.
מיקי החווה בראשו לעברי, "לפחות הבעיה הזאת שלך נפתרה," אמר, מרמז על הבליטה שנוצרה במכנסי.
"זה לא עוזר לי עכשיו," גנחתי ושכבתי על בטני, מועך את הבעיה שלי לתוך המזרון, שואף מלוא ריאותיי את ריח עורה של בטי שנשמר על הכרית שלה. לא יכולתי להביט במיקי מרוב מבוכה, אבל גם לא הצלחתי לסתום את הפה. "היא ולני הן … זאת אומרת… כשהן היו בתל אביב ? הן עשו את זה ?" ניסחתי שאלה מסורבלת, מרגיש איך המוח שלי נעשה כבד ואיטי. אולי בגלל חוסר דם.
הוא נשכב לצידי על גבו ובלי לגעת בו ידעתי שגם הוא מיוחם כהוגן. יכולתי להריח את זה על עורו. "בטי רק נתנה לי להציץ לרגע על מה שלני עשתה לה, אבל לא סיפרה לי כלום." הודה במבוכה. "לדעתי, אם היא גילחה אותה והכל, אז הן בטח …. אחרי הקטע שעשית לה עם לאריסה אני די בטוח שהיא ניסתה לבדוק את האופציה הלסבית, ואני לא מאשים אותה."
גם אני לא האשמתי אותה. זה עצבן אותי, וייחם אותי, ושיגע אותי, אבל זו לא הייתה אשמתה.
"אז מי זה רוברטו ?" שינה מיקי נושא, מנסה להסיח את דעתנו מהשקט החנוק שהזדחל מבעד לדלת המקלחת. סיפרתי לו על המורה לרישום של לירז שגר כמה חודשים בדירה של ורד. בהתחלה הוא רק צייר את הידים של בטי. לא אהבתי את זה אבל שתקתי. המשכתי לשתוק גם כשהוא עבר לכפות רגליה, למרות שזה עלה לי בבריאות ודאגתי שבטי תדע את זה. יום אחד תהילה באה לביקור והוא ניסה לשכנע את בטי ואחיותיה לדגמן לו את שלושת המוזות. לרוע מזלו גבי ראה את הלבוש שהוא תכנן לדוגמניות שלו, מעין בדי מלמלה שקופים, והתנפל עליו בצעקות ובקללות בספרדית. עד שאני וואניה חזרנו מהעבודה נשארו מרוברטו רק מספר רישומים של ידים ורגלים וכמה עפרונות שבורים.
מיקי נשכב על המיטה וצחק מהסיפור שלי צחוק מתגלגל, משעין את ראשו על כתפי, ואז דלת המקלחת נפתחה ושנינו התישבנו במהירות, מרגישים נבוכים כאילו תפסו אותנו על חם.
"אתם עוד כאן ?" שאלה בטי, "אני עייפה, לכו מכאן, תעזבו אותי לבד." היא נשכבה שוב על המיטה. "כשנחזור נטפל בגירושים מקס, אני מקווה שתמשיך לשמור על קשר עם הילדים."
"אל תדברי שטויות !" אמרתי בכעס ונשכבתי לצידה. גם אני הייתי די עייף והמיטה הייתה רחבה מאוד ונוחה מאוד. בטי הפכה אלי את גבה בכעס, אבל אז נאלצה להביט במיקי שישב נבוך ואומלל על קצה המזרון מצידה השני.
"למה לא ספרת לי אף פעם מה את ולני … ? כלומר, מה בדיוק עשית בתל אביב עם לני ?" שאל, מביט בה באותה אינטימיות ששררה ביניהם פעם, לפני שאני התחלתי לישון עם בטי.
היא הסבה את מבטה ממנו ושוב נתקעה בי. "יש יותר מידי גברים בחדר הזה," אמרה בזעף ורצתה לקום מהמיטה. ואז קרה מה שקורה לי לפעמים כשכל השיטות האחרות נכשלות ואני חוטף קריזה ומרשה לאופי האמיתי שלי לתפוס פיקוד - אחזתי בכתפה והטחתי אותה חזרה למיטה אוחז בה ביד אחת בעודי מושך מעלי את המכנסיים הלוחצים בידי השניה, משחרר סוף סוף את אזור המפשעה המעוך שלי.
"אמרת לי שלא קרה כלום אתך ועם לני," הזכרתי לה כשאני נשכב עליה, לוחץ את זקפתי אל ירכיה. היא ניסתה לקום, אבל אני לכדתי את פרקי ידיה, מצמיד אותן על סורגי המיטה, מקרב את פני אל פניה.
"בחייך מקס," מחה מיקי, מבוהל מהתנהגותי, "זה קרה מזמן, מה זה משנה עכשיו ?"
"לי זה משנה," התעקשתי, דוחף את ברכי בין ברכיה, מאלץ אותה לפשק אותן למרות התנגדותה. החלוק שלה התרומם כלפי מעלה, חושף את העובדה הנעימה שלא היו לה תחתונים.
למה שעשיתי אחר כך יש המון סיבות והסברים, לא שזה מפחית מאשמתי, אלו סך הכל תירוצים, אבל בכל זאת אפרט אותם - לא ישנתי טוב כבר שבועיים בערך, הייתי מתוח ועצבני, ומה שיותר גרוע, הרגשתי אשם בגלל מה שעשיתי עם מיקי וזה גרם לי להיות ממש מרושע - תחושת האשמה גרמה לי לאבד שליטה. זה ההסבר היחיד שמצאתי למה שקרה בהמשך אותו ערב, כי למרות מה שמיקי אמר ברוב אבירות, הוא לא לחץ עלי ולא הכריח אותי. עשיתי את זה כי רציתי, כי התחשק לי, כי זה מה שבעצם בא לי לעשות עוד מזמן, אולי עוד מהיום הראשון שראיתי אותו, אבל למרות ההנאה העצומה שחשתי כשהייתי עם מיקי הייתי, בעת ובעונה אחת, גם מאוהב בבטי.
אחזתי ביד אחת בפרקי ידיה ובשניה התחלתי לפתוח את כפתורי החלוק, שלשם שינוי היו גדולים וקלים לפרימה. היא הייתה עירומה מתחת. משכתי בכוח את חגורת החלוק, שרוך לבן עם חרוזים כחולים בקצותיו, וקשרתי את ידיה אל המוט המרכזי של המיטה. אם יש משהו שלמדתי היטב בצ'צ'ניה זה איך לקשור בני אדם. השרוך היה דק, אבל חזק, לבטי לא היה סיכוי להשתחרר בלי עזרה. היא נשכה את שפתיה בשתיקה, מסרבת להתחנן שאשחרר אותה, פניה שוב היו אדומים והדמעות נצצו על ריסיה.
"מספיק מקס," נבהל מיקי, "אתה מכאיב לה. זה מתחיל להראות כמו אונס. די כבר !" על פניו הייתה הבעה מוקסמת ומבוהלת כאחת, כמו שרואים על פניהם של צופים בתאונת דרכים.
אני בטוח שאם בטי הייתה מבקשת שיעזור לה הוא היה נזכר שעכשיו הוא חזק כמעט כמוני ונלחם בי, אבל היא המשיכה לשמור בשתיקה על גאוותה ורק התפתלה ומשכה את ידיה, מנסה להשתחרר, בלי להביט בנו.
"היא שייכת לי ומותר לי לעשות לה מה שאני רוצה," עניתי לו. תשובה אכזרית ששמעתי פעם מרומן כשהערתי לו שהוא מכאיב לבחורה ששכרנו לכל הלילה.
"היא שלי עד הבוקר," אמר לי רומן בזמנו, "ומותר לי לעשות לה כל מה שאני רוצה." אני כבר לא זוכר מה בדיוק עשינו לה, רק שהיא בכתה ואני שתיתי המון.
"לא נכון, תפסיק מקס." מחה מיקי. הרגשתי שהוא פוחד ממני ולא התפלאתי, גם אני פחדתי מהרוע שיצא ממני, הייתי קרוב לחזור על מה שעשיתי אז, ביום של אסון המסוקים. מפליא שדווקא בטי, ששכבה חסרת אונים בין שני גברים חזקים יותר ממנה, לא פחדה. עד היום קשה לי להבין איך היא עשתה את זה, כנראה שזה מין כשרון נשי שבא עם היכולת ללדת, לגדל ילדים ולחנך אותם. רק נשים מסוגלות, בכמה מילים במקום הנכון, להרגיע את האלימות ולהחזיר הכל אל מקומו בשלום. בתגובה לבהלה שתקפה אותו היא התעשתה ותפסה פיקוד, "הכל בסדר מיקי," אמרה בנחת, "מקס לא מכאיב לי. הוא פשוט קצת מתוח. תחזור לחדר שלך וניפגש בארוחת הערב בסדר ?"
מיקי נרגע קצת, אבל לא רצה ללכת. "אני לא רוצה להשאיר אותך לבד," אמר בקול חרד של ילד קטן שפוחד להשאר לבד.
בטי חייכה, "בסדר חמוד," אמרה בחיבה, "אל תדאג, הכל יהיה בסדר."
היא פנתה אלי "מקס," אמרה בקול מעשי, "אתה עוצר לי את הדם בידים. תוריד כבר את השרוך הזה ממני ותזוז קצת כדי שלמיקי יהיה מקום."
המילים הללו פעלו עלי כמו דלי מים קרים, פתאום תפסתי שאני מתנהג כמו מטורף ואחוז חרטה מיהרתי להתיר את ידיה. היא פקדה על מיקי לנעול את הדלת ולבוא למיטה, ובינתים נפטרה מהחלוק שלה, סדרה את הכריות יפה ונשכבה מתחת לשמיכת קיץ דקיקה. נשכבנו משני צדדיה וסוף סוף התחלנו לדבר כמו בני אדם נורמאליים.
בטי הודתה שנכון, היא עשתה אהבה עם לני באותו סוף שבוע. היא ספרה כמה רע הרגישה ואיך בכתה כל הדרך לתל אביב בגלל שאני התנשקתי עם לאריסה והרסתי את מסיבת יום ההולדת שלי. לני נתנה לה לשתות שמפניה, האכילה אותה שוקולד, ואז הן עשו יחד אמבטיה וזה קרה, ואחר כך לני גילחה אותה וזה קרה שוב.
"זה היה נחמד. גמרתי והכל, אבל זה לא היה זה. לני חברה שלי והיא באמת הייתה נחמדה, אבל בלי גברים זה איכשהו…זה אפעס … לא ממש שווה את המאמץ."
בטי חיככה את פרקי ידיה החבולים מעט ואני משכתי אותם אלי ונישקתי את הפסים האדומים שהותירה הקשירה שלי. לא הייתי מופתע מהרשעות שאני מסוגל לגלות לפעמים אלא מהסלחנות שהיא נהגה בי. זה היה כאילו רק שיחקנו ושום דבר נורא לא עמד לקרות.
"איפה למדת לקשור ככה ?" שאל מיקי בסקרנות
"לא זוכר, בצבא כנראה. הייתי שיכור." שיקרתי, זכרתי היטב איפה ולמה למדתי לעשות דברים כאלו, ולא רציתי לדבר על זה.
"תעזוב אותו מיקי," הגנה עלי בטי, "הוא שונא לחשוב על זה. לפעמים מה שקרה לו שם חוזר אליו כמו התקפים של מחלה כרונית, אבל הוא מיד יוצא מזה, בעיקר אם הוא לא שיכור."
היא נישקה את פי וליטפה אותי, וכל העולם שהסתחרר עד כה סביבי, כאילו חלה תקלה בכוח המשיכה של כדור הארץ, נרגע והסתדר. הכל שוב חזר על מקומו בשלום.
"הייתי כל כך אומלל לבדי בטי," אמרתי, מצמיד את פני אל שדיה הרכים והמנחמים, "אל תעזבי אותי יותר לבד, בבקשה ממך, אם מיקי לא היה בא הייתי מת מרוב עצב."
בטי ומיקי צחקו ממני, "אף אחד לא מת מרוב עצב מקס," אמרה בטי בקפדנות, "תפסיק להיות כזה דרמטי." ניסיתי להפסיק להיות דרמטי ולהתנצל על ההתנהגות שלי, ובטי משכה אותי אליה ונאנחה בהנאה כשחשה בזקפה שלי. "לא פחדתי בכלל," אמרה, "ידעתי שזה רק משחק. אתה באמת כועס על העסק ההוא עם לני ?"
"לא, אני סתם … אני מנוול בטי, אל תתיחסי אלי. לא רציתי להפחיד אותך, אני כל כך אוהב אותך," היא לקחה את ידי ודחפה אותה אל החום והלחות שבין רגליה ואמרה שגם היא אוהבת אותי.
"ההתנהגות שלך גירתה אותי נורא," הודתה, "זה היה ממש … ממש … מחרמן."
כבשתי את פני בשערה כדי שלא תראה את הרווחה העצומה על פני. היא עדיין לא הבינה שהייתי רציני ושהייתי עלול באמת לפגוע בה, כל זמן שזה תלוי בי היא לעולם לא תגלה.
בטי התחילה לנשק את בטני, יורדת אט אט דרומה, משאירה אותי שוכב חסר אונים על גבי, מביט במיקי המלטף את גבה וישבנה כשהוא בוחן אותי במבט רציני. ואז מיקי אמר שהוא מחכה כבר שלוש שנים לעשות את זה שוב, וצלל בין רגליה של בטי, טועם את הטעם שלה, ושוכח מרוב התלהבות להתפשט. היא השכיבה אותו על הגב, הפשיטה אותו בעזרתי ושוב עשינו אהבה בשלושה.
אחר כך, כשבטי ישנה ואנחנו הלכנו לאכול, הוא אמר שהוא יודע שבטי טועה ואני מסוגל להיות מסוכן, אבל שלא אדאג, הוא ישגיח עלי. גמרנו לאכול וחזרנו אל בטי כדי להפוך שוב לגוף אחד בעל שלושה לבבות.
§

בטי בום​(שולטת) • 17 בפבר׳ 2004

מקסים , ספאסיבה