Gavriell270(אחרת)
|
לפני 11 שנים •
23 באוק׳ 2013
השטן ואני
שום דבר כבר לא יציל אותך עכשיו.
אני צופה בך אוכלת, אני צופה בך ישנה, אני צופה בך עובדת אני צופה בך מסוממת. אני רואה את הגיחות הקצרות, הבהולות שלך, מדי פעם בעבודה. רצה לשרותים להסניף כמה שורות וחוזרת. אני צופה בך בולעת ספרים, חושבת שבערימות של מילים תוכלי למצוא מפלט מחייך האומללים... אני צופה בך בכל מהלך. רואה כל שלב שלך בדרך למטה. אני מכירה אותך יותר טוב מעצמך. ולכן אני אומרת, שום דבר כבר לא יציל אותך עכשיו, אהובה. לא אביר על סוס אציל, לא כישוף, לא אהבה, לא טיול במזרח או ריצה על חוף הים, לא רפואה אלטרנטיבית, לא נוגדי דיכאון וכדורי שינה וגם לא האמונות הקטנות שלך באלוהים ובאהבה... התמימות שלך חיסלה אותך. הנאיביות בסופו של דבר שחקה. התקוות המוגזמות שלך שטבלת אותם בדבש ועטפת בצלופן ורוד, שנתת בהן את כל כולך, שגידלת וטיפחת ופיטמת אותן ונתת להן להשמין מעבר לטעם הטוב- הן אלה שהרגו אותך. לאט. מכרת את נשמתך לשטן, חמודה. והשטן לעולם לא מוותרת על סחורה טובה. לא. אל תבכי לי עכשיו. זה כבר לא יעזור. אל תתחנני- זה רק ישפיל אותך. אל תנסי להיאבק- את רק תיפגעי. אל תנסי למכור לי את השקרים הקטנים והחמודים שלך. מניפולציות עלובות שכאלה אני אוכלת לארוחת בוקר. את רואה אותם? את האנשים האלה שהיית מכנה אותם "חברים"? הם עומדים שם בשורה ארוכה אל מול הגוויה המתרחקת שלך. הם מנידים בראשיהם ברחמים. הם מרימים ידיים לעיניים אבל רק לשם ההצגה, שכן הם יודעים שאין דמעות לנגב. הם מצקצקים בלשונותיהם הארוכות, השמנמנות ומנופפים במטפחות ובפרחים שחורים... ובלבם הם צוהלים. כן, יקרה. הם צוהלים לגסיסתך. גם הם ראו וגם הם ידעו היטב את משמעות הצעידה העקבית שלך למטה. לא לא. הם לא עיוורים כמו שחשבת שהם. הם ציפו לרגע הזה. הם חיכו לו אפילו בהתרגשות. הם באו מוכנים. ועכשיו הם מביטים בך ברחמים מעושים, מאחלים לך בהצלחה במסע, וכולם כאחד יודעים שהצלחה כבר לא תעזור לך. למעשה, הם הספידו אותך כבר הרבה לפני. גם את כבר לא בוכה. האם יבשו דמעותייך, או שמא מעולם הן לא היו אמתיות? שתינו יודעות, ילדה שלי. לרגע הזה חיכית. האבדון המתין לך מעבר לפינה. בהתחלה רק הרחת אותו, אחר כך התחלת לחוש בו, לבסוף ידעת בוודאות. וציפית. זה היה בשבילך עניין של זמן עד שהוא יבוא. עד שאני אבוא לאסוף אותך מהמדבר שכוח האל שבו נזרקת, מושיטה אצבע לשממה כדי לעצור טרמפ שלעולם לא יבוא. חלמת איך אני נושאת אותך על זרועותיי כמו נסיכה מעולפת, מן הגיהינום הדומם אל הארץ המובטחת שם תחיי באושר לנצח. הרחת אותי כמו שאני הרחתי אותך, ובשעה שהריח שלך הגיע לאפי בתור צחנת פרי רקוב שנשר מהעץ, הריח שלי הגיע לאפך כמו ריח ההרים והחופש, והמתיקות שבחציר, וההבטחה שבלא נודע. אומללה קטנה שלי. ילדה טיפשה ותמימה. בוודאי מעט התאכזבת כשבמקום עולם התענוגות המרהיב שבו האכלת את דמיונך הפורה, נגלה לפנייך הריקבון במלוא הדרו. עולם של גללים וצחנה של זיעה ומוות, וריחן המתקתק של הגופות הנשרפות. ואיה הארנבונים הקטנים שראית אותם בעיני רוחך מדלגים בין שיחים ירוקים ופרחים? הא, הם כאן. הביטי. הם שוכבים לרגלייך נרקבים ותולעים בוקעות מתוך אוזניהם. אל תביטי אחורה. אף אחד לא יציל אותך עכשיו. גם האנשים שאהבו אותך התייאשו. הם ניסו אבל את אטמת אוזניים, ולבסוף הם הלכו. גם אלה שהבטיחו להישאר לעולם התנדפו להם ברוח, כמו צללים בשעת סערה. כמו מילה חסרת משמעות... נותרת לבדך. אבל אל תדאגי, ילדה, אני עכשיו איתך. אני אאסוף אותך אל חיקי. אני אנדנד אותך בעדינות ואשיר לך שיר ערש. אני אלטף את הקמטים שהחיים חרטו בפנייך. אני אהיה לך חברה ואימא, ואת תהיי שפחתי. לא. אל תתנגדי. אני יודעת שאת רוצה. את יודעת שאת רוצה. עייפת ממלחמות. את רק רוצה לנוח עכשיו. נוחי לך, קטנה, בזמן שאכרוך את השלשלת מסביב לצווארך. דרך ארוכה עוד מצפה לנו, אבל אל תדאגי. את לא תעשי בה צעד. את תיגררי אחריי מצווארך על הטרשים עד שכל גופך יהיה לעיסה דביקה של בשר. אל תיבהלי. זה חסר טעם. תני לעצמך ליפול כנועה אל חוסר הטעם הזה ולשקוע במעמקיו עד שכבר לא תהיה בך דעת. זו הדרך ההגיונית והיחידה. זהו זה, קטנה. הנה את מרפה. הנה את שוקעת. אני אקח אותך עכשיו אל זרועותיי ואשא אותך, כמו נסיכה מעולפת, אל תוך שעריו של הגיהינום. תחלמי עכשיו. תחלמי שאת נמצאת בזרועותיו של הנסיך בארץ המובטחת. תחלמי שהעור שנקרע מבשרך הוא ידיו המלטפות. תחלמי שהאש שמעכלת את קרבייך היא טעמו החם של יין שיורד בגרונך. תחלמי לפני שהתולעים שאוכלות את גופך יגיעו למוח. תחלמי עד שלא תוכלי יותר לחלום. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
23 באוק׳ 2013
ממש ציירת את זה בכשרון רב. כתיבה מצויינת.
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 11 שנים •
23 באוק׳ 2013
אהבתי את הציוריות, את ״איה הארנבונים הקטנים...״ , הגופות הנשרפות התולעים שפיזרת פה ושם. ואת האוירה הלסבית, כמובן.
אם כי...דרמטי משהו. |
|
|
אניגמטית(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
24 באוק׳ 2013
כתבת בכשרון רב
וכל הדימוי וההתפתחות שלו - מרתקים.
|
|
|
| אאאווושששררר |
לפני 11 שנים •
11 בנוב׳ 2013
וואו
מדהים. זה השאיר בי רושם עז
וקצת עצוב גם |
|
|
High T
|
לפני 9 שנים •
18 במאי 2015
אנדרסון גוד
אנדרסון גוד
/ השטן ואני כתיבה מתאימה לנושא לדעתי http://stage.co.il/stories/35818 החברה שלי משוגעת, היא חושבת שהיא השטן, והרי ברור שזה לא נכון, כי בגלל אין לה זנב, וגם אין לה קרניים והיא בכלל לא אדומה. קצת חומה, אבל זה רק בגלל שהיא הולכת כל יום לחוף ומשתזפת. למען האמת, יותר סביר שיש לה סרטן עור משהיא השטן, למרות שאין לה סרטן, זו סתם הייתה דרך להביע משהו. לא משנה. כל פעם שאני אומר לה שהיא לא השטן היא מתחילה לצרוח עליי שאני לא מבין כלום, ושאני סתם אידיוט מזוקן (ציינתי שאני מגדל זקנקן? זה נראה ממש נחמד) וש"תוכיח שאני לא! נו, תוכיח! אתה לא יכול נכון?! כי אני השטן!" כמו שאמרתי, מופרעת. מטורפת עם תעודות. אבל אני יודע שזו הכל הצגה ובעצם היא סתם נערה מתוקה עם בעיות שליטה על כעס. ממש סוכרייה. לאכול אותה. אני אומר לה את זה המון, שהיא חמודה, אבל היא סתם מתעצבנת. היא לא יכולה לעשות הרבה יותר מזה, למרות כל האיומים על זה שהיא תשפד את העיניים שלי על שיפוד ותצלה אותן על אש שפולט אחד המשרתים שלה. יש המון כאלה, איומים, לא משרתים. כאלה אין לה בכלל. חוץ ממני אולי, אבל אני לא ממש נחשב. היא לובשת רק אדום ושחור הפסיכית, חושבת שככה היא נראית יותר מאיימת, בגלל זה היא גם אימצה חתול שחור וקראה לו לוציפר. אני כל הזמן צוחק עליה ושואל מה קורה אם מישהו קורא "לוציפר!" כשהם ביחד, ואיך הם יודעים למי מהם הכוונה. ושוב היא מתרגזת נורא. כשהיא כועסת ככה יוצא לה קצת עשן אדמדם מהאוזניים והיא באמת נראית קצת מפלצתית. או סתם כאילו הראש שלה עולה בלהבות. שזה גם נחמד. אבל אני לא דואג, אין שום סיכוי שהיא באמת יכולה לפגוע בי. אחרי הכל, יש כמה יתרונות בלהיות אלוהים. |
|
|