אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תהיות קיומיות בעולם הבדס"מ

בלוסום​(לא בעסק)
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013

אבל פיה,

בלוסום​(לא בעסק) • 7 בנוב׳ 2013
אנשים פה לא מבינים מה ההבדל בין להתדין למען הדיון ובין לגופו של אדם
אי אפשר להגיד פה לצד השני שהוא טועה, מהסיבה הפשוטה שהצד השני
יבוא בדרך כלל עם האספסוף ויכנס בי, ולא משנה כמה מנומסת וצחת לשון היתי בתגובותי
ולא משנה כמה לא נכנסתי לגופו של אדם.
והנה אני מכה על חטא ומבקשת סליחה על הטעות בפרשנות של דבריו של בנט.
זו למשל דוגמא לאיך כן לעשות זאת, וכולנו יודעים שהיו לי כבר התבטאויות גסות ומשתלחות בעבר
מבחינתי, אם יש אדם שחרג מהדיון התרבותי וכולנו רוצים שהוא יפסיק להתבטא בגסות - האם אנו מעירים לאותו אדם? או שותקים לו ונותנים לו במה להמשיך להכנס בקורבן שלו?
אם אנחנו לא נעשה מעשה, מי יעשה אותו במקומנו?...
lori{ע_מ}
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013

אם כבר שמי שורבב כאן..

lori{ע_מ} • 7 בנוב׳ 2013
אין הרבה דברים שמפריעים לי בפורום. סה"כ הפורום יכול להיות פלטפורמה נהדרת ויש פעמים שהוא משמש כפלטפורמה נהדרת. יש לי בעיה עם התנהגות של אנשים.
אני כבר שועלת פורומים ותיקה, כותבת קצת יותר מיום יומיים.
בהתחלה הייתי כותבת רק בפורום, לקח לי הרבה זמן להתחבר לנושא הבלוגים. בשלב מסויים התחלתי להתחבר למדיה ההיא יותר.
אני חושבת שיש לא מעט דברים שיכולים לתרום לשיתופים של אנשים בפורום. בתור אחת ששיתפה לא מעט, אני יכולה להעיד על עצמי בלבד מה היה מעודד אותי לשתף יותר או להמשיך לשתף.

* הייתי רוצה שביקורת תכתב בצורה הוגנת.
באמת. שאנשים שכותבים ביקורת יזכרו שהם מגיבים לאדם בשר ודם שכתב דברים שחרוטים עמוק בלב שלו. או לכל הפחות שיבינו שאדם השקיע זמן ומחשבה על מנת לשתף אחרים ולו רק בשביל זה, לא מגיע לו שיסקלו אותו.
לא מגיע לאף אחד שיעבירו עליו ביקורת שוב ושוב ושוב כאילו עשה משהו רע לאנושות.
מותר לכל אחד להביע דעה. זה ערך עליון בדמוקרטיה ובוודאי שבפורומים כאלה.
קשה לי כשמנסים לשכנע אותי שוב ושוב ושוב למה אני טועה ואיפה מערכת היחסים שלי פגומה. אני מברכת את אלו שכותבים למה הם לא מתחברים לזה, למה לדעתם זה פסול. אבל יש להסביר ואז לתת לצד השני להסביר ואולי לנסות לשכנע שוב ויש להמשיך שוב ושוב ושוב במתקפה אישית שנועדה אולי לעורר (?) אותי מהפנטזיה שאני חיה בה? באמת, אני לא יודעת מה הסיבה.
אני לא מנסה לשכנע אף אחד איך נכון לו לחיות את חייו. קטונתי מלשפוט.
אני מצפה שלא ישפטו אותי ואת הבחירות שלי.
אני מצפה שיגידו לי "אני לא מקבל את הדרך שלך ואסביר לך גם למה" אבל ממש לא מוכנה שיסלפו את דבריי, שיסבירו לי שוב ושוב ושוב כאחוזי אמוק למה אני טועה במיוחד כשאני מסבירה "אוקיי, הבנתי למה אתה לא מסכים. אני בכל זאת אמשיך בדרך שלי" (ברשותכם כמובן).
אני זו שבנתה לעצמה את העולם שלה יחד עם בן זוגה. ואנחנו שנינו בלבד (!) נחליט האם הדרך הזו נכונה לנו או לא.
ומי שירצה להסביר למה היא לא נכונה מוזמן להסביר ולכבד אותי ואת בחירותיי בו זמנית.

* אני לא מוכנה לסבול שיאיימו עליי בצורה מניפולטיבית ומוסווה בשטף מלל של מילים יפות.
יש לי בעיה כשמכניסים לתגובות ולביקורת בדרך לא דרך את המילים "שירותי הרווחה ובתי משפט" ועל הדרך מספרים לי שהם אלו שישפטו בסופו של דבר ולא יקבלו סנגוריה כזו או אחרת. אם זה לא איום, אני לא יודעת איך נראה איום בעיניים שלכם.
וכשאני קוראת את הדברים שפט (}{) כתבה אני לא יכולה שלא לפחד גם כן, שאולי מישהו עלול להתרגז יום אחד שאני לא מסכימה עם דעתו ולך תדע מה יהיה הצעד הבא.

* יש לי בעיה כשלוקחים דברים שאני כותבת ואז כותבים עליהם מאחורי הגב שהם עולם פנטזיונרי ובדיוני שהמצאתי.
אז כן, אני בחרתי לחשוף כאן את חיי במידה מסויימת.
אני בחרתי להמשיך לבוא לפה שוב ושוב ושוב למרות שיותר פעם אחת אני ובן זוגי היינו על המוקד.
אני זאת שהחליטה להתעלם מאנשים עם מקלדת מורעלת ולהמשיך לשתף.
נראה למישהו כאן הגיוני שעצם השיתוף שלי מזמין אותו להעביר עליי או בעלי ביקורת מסרסת?
למה נדמה לכם שאתם יודעים טוב ממני מה טוב עבורי? עבורנו?
ומצחיק אותי שאלו שמעבירים הכי הרבה ביקורת, הם בדרך כלל אלו שגם לא משתפים. הם רק מעבירים ביקורת, רק מסבירים איך זה צריך להיות, רק מסבירים מה בסדר ומה לא בסדר.
אז תהיו אמיצים. שתפו אותנו גם כן.

*אני לא מוכנה לקבל את זה שמישהו יבוא אליי לבלוג או לדיון שפתחתי בפורום – ישאל אותי איך זה אצלי, איך אני רואה את הדברים, מתוך התעניינות ואז ישתמש בדברים שכתבתי נגדי. איזו מן דרך בזויה זו להתנהג?

ויודעים מה? אני מעולם, מעולם לא כתבתי משהו בפורום או בבלוג או פתחתי דיון כלשהו שבא ומטיף איך אחרים צריכים לחיות. אני מכבדת את דרכו של כל אחד ולא פעם מנסה לתרום מהניסיון שלי, מהעיניים שלי, ובשרשורים של אחרות – דרך נוספת להסתכל על הדברים.
אבל אני תמיד משתדלת לכבד את הבחירות של אחרים.
את שלך, שלך ושלך.

למה שלא תכבדו את דרכי? ואת דרכם של אחרים שלא רואים את זה כמוכם?
the rain song
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013

Re: אם כבר שמי שורבב כאן..

the rain song • 7 בנוב׳ 2013
lori כתב/ה:

קשה לי כשמנסים לשכנע אותי שוב ושוב ושוב למה אני טועה ואיפה מערכת היחסים שלי פגומה. אני מברכת את אלו שכותבים למה הם לא מתחברים לזה, למה לדעתם זה פסול. אבל יש להסביר ואז לתת לצד השני להסביר ואולי לנסות לשכנע שוב ויש להמשיך שוב ושוב ושוב במתקפה אישית שנועדה אולי לעורר (?) אותי מהפנטזיה שאני חיה בה? באמת, אני לא יודעת מה הסיבה.
אני לא מנסה לשכנע אף אחד איך נכון לו לחיות את חייו. קטונתי מלשפוט.
אני מצפה שלא ישפטו אותי ואת הבחירות שלי.
אני מצפה שיגידו לי "אני לא מקבל את הדרך שלך ואסביר לך גם למה" אבל ממש לא מוכנה שיסלפו את דבריי, שיסבירו לי שוב ושוב ושוב כאחוזי אמוק למה אני טועה במיוחד כשאני מסבירה "אוקיי, הבנתי למה אתה לא מסכים. אני בכל זאת אמשיך בדרך שלי" (ברשותכם כמובן).


זה! בדיוק זה!
בטי בום​(שולטת)
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013
בטי בום​(שולטת) • 7 בנוב׳ 2013
אני נכנסת לפה פחות ופחות
לצערי בגלל הפורום של הבנים על הבנות.
לסנן את האנשים שאני לא רוצה למזלי יש פה דרך והם חסומים אצלי
היום אני כבר הרבה פחות מתעצבנת מתגובות בפורום, אז כתבו
את מי שדעתו נחשבת בעייני ואני מעריכה אני קוראת ומתייחסת

אבל פורום הבנים על הבנות המקום שבו אפשר להחליף דעות, לשתף ולחלוק בנושאי שליטה נשית הפך למקום שבוא מתנגחים במלכות
תרבות הדיון שם הפכה לכל כך מגעילה שאם יש לי מה לכתוב לרוב אני מתאפקת

אני כן קןראת ושמחה על דיונים מעניינים לעיתים שמצליחים לעבור את מחסום הגועל.
והשירשור הזה הוא קרן אור קטנה : )
תודה בנט, פוג, רפאל, זלוטוסים, ריין, פייה, לורי, פרי ספיריט, מרי גיין ושפחון שאתם ממשיכים להתעקש ולכתוב
ואם שכחתי מישהו אני מתנצלת
וגמד בלעדיך זה לא אותו הדבר אל תפסיק לכתוב
Brave Dwarf
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013
Brave Dwarf • 7 בנוב׳ 2013
בטי בום כתב/ה:
וגמד בלעדיך זה לא אותו הדבר אל תפסיק לכתוב [/color]

ממחררר בערררב אני כותב במבטא אמריקני. (-:
אני חושב שלפורום יהיה עדיף בלעדיי ולי בטוח יהיה עדיף בלעדיו. אני לא יכול להסתכל לאשתי בעיניים אחרי שרשורים כאלה כי אני החמור שמביא את מערכת היחסים שלנו לכאן. שבועיים אחרי שנרשמה לכלוב היא שאלה אותי: תגיד לי, אלה החברים שלך? האמת, לא ידעתי מה לענות לה. כי אם לא חברים אז מה פתאום אני חולק אתם ואם כן חברים, אז למה ככה? אגב, אני לא מקבל את הטיעון "אישי לא אישי". האתר עוסק בנושאים אישיים. במיניות שלנו, באורח חיים שלנו, באופן בו אנחנו משלבים את הנטיות שלנו בחיי יומיום. זה לא אתר אדריכלות בו ניתן להתווכח על אדריכלות ורנקולרית מבלי שהנושא ייגע למישהו מהמשתתפים בנקודות רגישות ואישיות. העובדה שאנשים לוקחים ללב ומזדעזעים מוכיחה את הכנות של דבריהם עליה מושתת השיח הכלובי.

פייה, גשי הלום לשניה. אני חייב לשאול אותך משהו כי אני באמת מסוקרן. את רוצה להגיד לי שאם מחר במהלך ויכוח אומר לך שאת חוטאת לילדיך וגורמת להם נזקים כי את הורה פגום ושלא משנה איך תסבירי את התנהגותך, התירוצים שלך לא ישכנעו בבתי משפט ובמשרדי רווחה, את תישארי אדישה לחוצפה שלי?

איום או לא, זה כבר אישי. כפי שפט כתבה, לא כולם צריכים להסכים אתה ולא כולם חווים ויחוו את הוויכוחים הללו כמוה. אבל קיימים חוקים אלמנטריים כאשר מנהלים דיון. קיים כבוד אלמנטרי עליו האנשים חייבים לשמור כאשר הם מתדיינים זה עם זה ובטח בפורום ובשרשור שדן בחיים אמיתיים של אנשים אמיתיים. את לא חושבת שאדם שמרשה לעצמו כזאת יציאה עובר את כל הגבולות האפשריים וחוצה את כל הקווים האדומים שניתן לדמיין?

אם לא, אז בסדר. אני לא יכול להתווכח אתך על מה שאת מחשיבה לנכון או ללא נכון. אני יכול לדבר רק בשמי ואני לעולם לא הייתי מרשה לעצמי להגיד לאדם מולי משהו כזה. אם הייתי חושב שהוא מתעלל בילדיו, הייתי נגש למשרד רווחה ומתלונן, אבל אם הוא לא וכל הזבל הזה נועד רק כדי להמחיש נקודה בוויכוח (איזו? שהוא חרא של הורה? למי יש זכות בכלל? טוב, ניחא), הייתי מחפש ניסוח אחר, ניסוח שלא מעמיד את כישוריו כהורה למשפט וכזה שבשום פנים ואופן לא מערב משרדי רווחה ובתי משפט. אם אנחנו נביא לטיעונים שלנו כאן את מוסדות החוק והאכיפה לא יהיה אתר, לא יהיו שרשורים ולא נחלוק דבר מהאינטימיות שלנו שמערבת בתוכה אלימות, אונס, פנטזיות לא קונבנציונליות וגו.

אגב, לו הייתי עומד בצד השני, זה מה שהייתי שואל: ואת, לורי, את לא חושבת שהעובדה שאת מוותרת לזוגך פוגמת בנוכחות שלך בחיי הילדים שלך, במעורבת שלך בחייהם ויוצרת מרחק בינך לבינם? היא מצדה הייתה עונה לי: את כל מה שהיא כתבה מיליון פעמים בשרשור. איפה את רואה כאן צורך בלתי נמנע להכניס משרדי רווחה ובתי משפט או מקום לטענה שמדובר בחרא של הורה המזניח את ילדיו? אנחנו באמת חייבים לקטול את הניצב מולנו כדי להבהיר נקודה? לבעוט בו עד שאו ימות או ישתכנע? נו באמת. icon_rolleyes.gif

טוב, תהיו בריאים. אצל מי הרשימה לדיוטי פרי? אצל כלובי? אני אאסוף אותה בדרך החוצה.
פייה{O}
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013
פייה{O} • 7 בנוב׳ 2013
טוב, אני כבר עייפתי, הותשתי, הובחלתי והתאכזבתי קשות.
לאור התגובות החריפות כאן עברתי שוב על כל התגובות שלי בדיון המדובר (וגם על רוב אלו של רפאל), ואני פשוט לא מבינה על מה למען השם אתם מדברים.
זה לא פחות מהזוי.
התגובות שלי שם מנומסות, מכבדות ולא יורדות לפסים אישיים, ואם מישהו ראה שם איזשהו רמז לאיום למשרד רווחה או משהו יש לו בעיה מאוד רצינית בתפישת המציאות (ועוד שרותי רווחה למי? לילדים הלא קיימים של לורי?).
כן, הבעתי את דעתי מספר פעמים ומכמה כיוונים כי לתומי חשבתי שזה הקטע בפורום - לנהל דיון - וזה נושא שבוער בי וקרוב לליבי.
אפילו ציינתי שם מפורשות שאני לא מתכוונת ספציפית ללורי (ששוב, אין לה ילדים עדיין!! איך אני יכולה לבקר כישורי הורות של מישהי שאינה הורה?!), אלא שבעיני זה דיון כללי עקרוני.
בחיי שאני לא יודעת לאכול את מה שקורה כאן עכשיו.
אני, כאמור, בעיקר מאוד מאוכזבת ומתוסכלת.

אסיים בציטוט של משהו שרפאל כתב בדיון ההוא ורלוונטי לנושא המקורי כאן:
רפאל כתב/ה:
מי שסבור שלאנשים אין זכות לטעון טענות כלליות ביחס למה מותר ומה אסור, וביחס למה בסדר ומה לא-בסדר, ורק מותר להם להציג את ההעדפות האישיות שלהם - אינו בר דיון. כי הוא מראש שולל מאנשים את הזכות לחשוב שהוא שוגה ולבקר אותו. הוא מראש מנטרל את האפשרות שאנשים לא יסכימו על משהו וירצו לדון בכך. לכל היותר הוא מתיר לאנשים לבחור בחירות שונות ולשתף זה את זה בההעדפות האישיות שלהם.

בסופו של דבר זו עמדה כוחנית, שבדרך של פאסיב-אגרסיב מנסה למנוע מאנשים שלא להיות רלטביסטים. ומי שמחזיק בה מעולם לא השתתף בדיון אמיתי. כלומר בדיון שלא רק חולקים בו העדפות אישיות, אלא אשכרה לא מסכימים על משהו ומתווכחים.
נוריתE
לפני 10 שנים • 7 בנוב׳ 2013
נוריתE • 7 בנוב׳ 2013
אנשים עסוקים בחיים שלהם
אנשים אולי חוששים מתגובות שליליות או זילזול
אנשיי,אולי מואים את הפתרונות שלהם במקומות אחרים
או שפשוט הם עסוקים,,בחיים שלהם
the rain song
לפני 10 שנים • 8 בנוב׳ 2013
the rain song • 8 בנוב׳ 2013
עכשיו הבנת בנט? קיבלת תשובה? (:

כשאדם חדש מגיע לכלוב וקורא קצת בפורומים ורואה שסוחבים סכסוכים משרשור לשרשור,
או שאלות שזוכות ללינק כי כבר דיברו על זה פעם
או שסתם מגלגלים עיניים icon_rolleyes.gif
למה שיפנה לפורום?
אולי כדאי שדור המידבר ינוח קצת מהפורום. יש דור חדש בכלוב, שידברו על מה שמעניין אותם, שיסתכסכו קצת הם.
כלובי צריך לחסום את הגישה לפורום מכל הוותיקים, נראה לי

(זה בהומור, כן?)
רפאל
לפני 10 שנים • 8 בנוב׳ 2013
רפאל • 8 בנוב׳ 2013
תודה על הדברים שפור גוד ופייה כתבו, שאלמלא הם אולי עוד הייתי מפקפק בתפיסת המציאות שלי.

באופן אישי איני מוצא טעם להחזיר לחיים את השרשור הסוער שלורי פתחה לאחרונה. השקעתי שם לא מעט זמן ומחשבה, כדי לנסח את עמדתי. ומה שלא עבר שם כנראה שלא יעבור בניסוח חדש. אני רק אחזור ואדגיש: השרשור ההוא לא נפתח בווידוי אישי. הוא נפתח בשאלה כללית שהופנתה לכל באי הפורום. בשום שלב הוא לא עסק בחיים האישיים של מישהו מחברי הפורום, ויש משהו מאוד לא כנה בחלק מהדברים שנאמרים כאן. כמו כן, הטענה שבמהלך השרשור איימו על מישהו בפניה לשרותי הרווחה או לבית המשפט - היא שקר חצוף. ואדם חייב להיות עז מצח בשביל לחזור ולכתוב שקר כזה.

יש כאן כמה התבטאויות שהן לא פחות מאשר פוגעות ומאכזבות. מרבית האנשים שקוראים את השרשור הזה וכותבים בו מכירים אותי ואת כתבתי כבר הרבה זמן. קשה לי להתייחס ברצינות ובכבוד למי שטוען (או לפחות רומז בלשון פתלתלה) שהמטרה שלי בפורומים היא "להשמיד את השונה ממני" או שאני "מסוגל להרוס חיים". גם קשה לי להתייחס ברצינות ובכבוד למי שעושה לייק לדברים כאלו. ואותם הדברים אמורים גם ביחס לפייה, שבעיני מקפידה על כתיבה מכבדת ובלתי-מתלהמת, ואינני מבין כיצד אפשר ליחס לדברים שכתבה מניעים שליליים.

בסופו של דבר השרשור הזה מחזק בי את הרגשה שדיונים עם אנשים מסויימים הם פשוט מיותרים ואפילו הרסניים. אי-אפשר לנהל דיון כשאחד מהתנאים המוקדמים שלו הוא "אתה לא תגיד שאני טועה". ובשביל מה לשבת ולנסח טענות כשאלו התגובות של אנשים? אלא שהכלוב הוא בהרבה מובנים כמו נשואים גרועים. ובגלל ההתמכרות של חלקנו למקום הזה אנחנו מתקשים להיפרד זה מזה. בכל מקרה, ההשתלשלויות האחרונות באתר הזה בהחלט הוציאו לי את החשק.
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 10 שנים • 8 בנוב׳ 2013
פרלין​(נשלטת){ש} • 8 בנוב׳ 2013
אני הפסקתי לכתוב בפורום משלוש סיבות:

1. פחדתי להפוך לבריונית מקלדת שזה דבר מאוד קל להפוך אליו ברגע שאת דעתנית, נחושה ויודעת לכתוב. זה גם מאוד קל בכלוב בו מאיצים ממש תוך שתי הודעות מדיון לסכסוך רב משתתפים.

2. התחלתי לפחד מחדות המקלדת והכשרון העז לסילוף של משתתפי הפורום. נורא קשה לשמור על פרספקטיבה כנה ולומר לעצמך שאף אחד לא נגדך אלא אלה פשוט תפיסות שונות של המציאות ברגע שזה מרגיש מאוד אישי.

3. החיים לקחו אותי למקום אחר. השאלות שמעניינות אותי, למשל כל תשוקה ונישואים וזוגיות לטווח ארוך פחות מעניינות, כך נדמה לי, אנשים שיש להם להבה תמידית של חיים בדסמים ביחד. הלכתי לחפש את התשובות שלי במקומות אחרים.

ויחד עם זאת, הכלוב עדיין מייצר דיונים מעניינים מאוד. אני מבינה שזה היה מתיש למשתתפי הדיון אבל בשבילי, למרות שהיא תאורטית להפליא, השאלה על גבולות נורא מעניינת. יותר מעניינת מכל דיון אחר שאותו קראתי לאחרונה. זה באמת היה דיון שנגע בחומרים האמיתיים של החיים והיה אחת הסיבות שממש פיתו אותי לחזור ולקרוא בפורום ובבלוגים.

ואחרון: כשעוסקים בדברים כל כך אישיים, הם אישיים. זה פשוט ככה ואולי דווקא מהמקום הזה יהיה קצת יותר מרווח נשימה בפורום. הרי אף אחד לא מחזיק פה ב״אמת״ אלה רק פרספקטיבות על החיים וכל אחד חי את חייו. זאת רק דעה של מישהו אחר, גום אם היא נחצבת ממעמקי הבטן ההשפעה שלה על החיים שבסופו של דבר אנחנו חיים היא די מצומצמת.