טאבויים

טאבויים

פור גוד • 6 בנוב׳ 2013

( בעקבות הדיון המעניין, וגם החשוב בעיני, על טאבויים, שבכוח-המוח פתחה בבלוג שלה - מתוך ראיון עם הנרי מילר משנת 1962 ):


שאלה: אני מניח שאי אפשר לדלג על השאלה הקלאסית על פורנוגרפיה ועל חריגה מנורמות המוסר המקובלות. אני מקווה שלא איכפת לך לדבר על זה. בכל זאת, אתה נחשב "מומחה" בנושא.

תשובה: זה עניין פשוט לגמרי. אני מאמין באמירת האמת בדרך הישירה ביותר, גם אם היא גורמת להלם. אינני מאמין בהסוואת האמת. במילים אחרות, אם בכתיבה יש משום פגיעה בנורמות המוסר המקובלות הרי שזהו תהליך מטהר. ואילו פורנוגרפיה בדרך כלל רק מוסיפה לזוהמה הכללית.

ש: למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מטהר" ?

ת: שבירת טאבו היא חיובית, חיונית.

ש: כל טאבו הוא שלילי ?

ת : לא אצל השבטים הפרימיטיביים. בחיים הפרימיטיביים יש הגיון, ישנה סיבה מוצדקת לכל טאבו. אבל לא אצלנו, לא בחיים המערביים, המודרניים, העירוניים. אצלנו הטאבו הוא מסוכן ומזיק. תראה, בציביליזציה המערבית בני אדם אינם באמת מנהלים את חייהם על פי עקרונות מוסריים או עקרונות מכל סוג שהוא. אנחנו מדברים עליהם, משלמים להם מס שפתיים, מצדיקים אותם בכל מיני צורות של רטוריקה, אבל איש אינו מאמין בהם. אין להם מקום של אמת בחיינו. הטאבויים שלנו הם תוצר של מוח חולני, של בניאדם אחוזי פחד, החסרים את האומץ לחיות בפתיחות, חסרים את האומץ לחוות ולהרגיש, ומנסים לכפות עלינו קודים ועקרונות תחת מסווה של דת או מוסר. העולם המערבי אינו דתי באמת. הדת אצלנו היא כוח כוזב, צבוע. ההפך הגמור ממה שהתכוונו לו מייסדי כל הדתות.

ש: ובכל זאת, טוענים שאתה איש דתי מאד.

ת: כן, אבל לא התחתנתי עם דת ספציפית כלשהי. פירושו של דבר רק שאני מכבד את החיים. שאני מצדד בחיים, ולא במוות. וזה הכל.


( מתוך ראיון עם הנרי מילר, 1962 )