ת"א: פסיכולוג תובע 2.5 מיליון שקל ממלכת סאדו

בכוח המוח{Aion} • 4 בינו׳ 2014

קראתי את הכתבה שהתפרסמה בעקבות כתב התביעה. יש כתב תביעה, ואני יוצאת מנקודת הנחה שיש קורלציה בין הכתבה על כתב התביעה ובין כתב התביעה.

אלימלך • 4 בינו׳ 2014

בכח., את אמורה לדעת שגם אם יש קורלציה, כתב התביעה יכול להיות שונה לגמרי ממה שכתוב.
ואסור , אסור לבחון טענות לפי מה שכתוב בכתבה שנועדה מלכתחילה להיות סתם כתבה עסיסית.

מיתוסית​(שולטת) • 4 בינו׳ 2014

אני יוצאת מנקודת הנחה שהשופט מתחשב אם מקור התלונה קשור בחשד לעבירה פלילית.
בדין האזרחי חובת ההוכחה עליו, אבל עליו להוכיח רק 51% שהוא צודק- נטל ההוכחה קל יותר בהשוואה לדין פלילי ששם זה "עבר לכל צל של ספק" (97-99%).
נראה לי שפחות קשה להוכיח שהיא מציגה את עצמה כמטפלת- כרטיסי ביקור, צילום הקליניקה, פרסומים ברשת וכן הלאה. הקושי האמיתי הוא הוכחת אופי הקשר שלהם ולאחר מכן- ההשפעה הנפשית הקשה עליו ובעקבות כך- פיצוי כספי על הוכחת הנזק (באמצעות למשל הערכות קליניות של מצבו הנפשי). כמו כן, נכתב שהוא סובל מנכות נפשית בשיעור 50%- זו נחשבת כנכות גבוהה מאוד והוא אף זכאי לקבל סל שירותי שיקום ממשרד הבריאות וביטוח לאומי. כלומר הנזק קיים, הוא יצטרך להוכיח שהוא קשור ונובע מהיחסים ביניהם.


אגב, בכתבה נכתב שהוא הגיש נגדה תלונה במשטרה על הונאה כהצגתה כעוסקת בטיפול בעיסוק והיא אינה כזו.


התפיסה שלי להאמין אוטומטית לקורבן נובעת מהחלק הטיפולי שבי. אינני שוטרת, חוקרת או שופטת. אינני באה לשפוט ולברר את האמת. אני מתייחסת לאדם שמספר משהו ככזה שמספר את האמת, או האמת שלו. אם הוא משקר- גם אז יש סיבה וצריך לברר מהי הסיבה שהוא משקר או תופס את המציאות בדרך שונה ממה שהיא.
מטפלים שעובדים בשירות החוק נאלצים לחוש סתירה עמוקה, בפרט בטיפולים כפויים או כאלה שבהם המטופל בא לבקש טובות אלו ואחרות או רוצה להימנע מעונש- ואז ישנו אינטרס לשקר (למשל בביטוח לאומי, בצבא כמו קב"ן, בכלא, בבית מעצר, במרכזי גמילה, טיפול בעברייני מין ואלימות במשפחה וכן הלאה).
מטפלים אלו קודם כל חושדים או לפחות לוקחים הכל בערבון מוגבל.

אני משתדלת לבוא נקייה ככל יכולתי אל המטופל ולהאמין לו ולסיפור חייו.

אני יודעת שישנם אנשים שמשקרים ומתלוננים תלונות שווא, אבל הסטטיסטיקות מראות שמדובר באחוזים זניחים מאוד (פחות מ- 5%, אם איני טועה) בעבירות גוף.

כאמור, ההתייחסות שלי היא כלפי אנשים שהם קורבנות ופונים לטיפול בעקבות הפגיעה או בלי קשר לפגיעה והפגיעה צפה ועולה בזמן הטיפול בהקשר לפגיעות אחרות בחייהם או בהקשר לתלונות ברמה המשפטית- פלילית.

אם אדם יגרום לי לחשוד שהוא אינו אומר את האמת בשל סתירות בסיפורו או ראיות אחרות בשטח, אני אבחן את המצב היטב, לפני שאשפוט אותו לצד השני- שהוא משקר.

ישנם מקרים מיוחדים שבהם איני ממהרת להאמין למטופל, לצערי הרב. למשל, במקרה בו מטופלת הלוקה בסכיופזרניה וידועה ככזו שיש לה מחשבות שווא, טענה שאח בהוסטל שבו היא גרה מטריד אותה מינית. במקרה כזה צריך להיזהר מאוד לא להאמין מיד ולא לפגוע בפרנסה של בנאדם ואף לנקוט נגדו בצעדים פליליים (באופן כללי ובפרט עקב מצבה הנפשי והידיעות לגביה), מצד שני, יש להגן עליה ככל האפשר, דווקא בשל פגיעותה כנפגעת נפש וככזו שישנם שינצלו את הידיעות לגביה שלא יאמינו לדבריה מחשש שהיא ממציאה, מדמיינת וכן הלאה.

למרבה הצער גם בבתי המשפט, סנגורים רבים משתמשים לרעה בפגיעותם של קורבנות מתוקף היותם קטינים, בעלי פיגור שכלי, תשושי נפש, נפגעי נפש, עוסקים בזנות וכן הלאה- מצבי סיכון לפגיעה מוגברת, מתוך טענה שהם לא אמינים ולא ניתן לסמוך על עדותם.

תתפלאו אבל גם למטפלות במגע יש את האתיקה שלהן...

המלכה הצוחקת • 4 בינו׳ 2014

בתור מטפלת במגע אני מחוייבת להסביר שגם לנו יש אתיקה. יש מקומות בגוף המטופל/ת שלא ניגע בהם, יש דרכים של מגע שלא נשתמש ובכלל חשובים עוד יותר הגבולות של המגע, הסטינג והאתיקה הטיפולית בין המטפלת למטופל/ת

ואגב, טווינא היא בכלל טכניקת עיסוי סיני על הבגדים! בניגוד לעיסויים אחרים הניתנים על גוף חשוף ועם שמן.

העבודה עם הגוף היא חזקה ועוצמתית, והרבה פעמים מאפשרת תהליכים הרבה יותר מהירים ועמוקים מאשר תרפייה בדיבור בלבד. אבל אין זה אומר שהגבולות פרוצים ושמטפלות במגע יכולות לעשות מה שבא להן, לגעת היכן ואיך שבא להן. ההפך הוא הנכון. המחוייבות האתית והזהירות צריכה להיות הרבה יותר גבוהה.
ומאחר שכל זה נאמר - גם אני חושבת שמדובר באיזה סיפור מצוץ של אותו בחור. גם מבחינת להגיע למטפלת במגע (כאשר טווינא כאמור זה טיפול בו אתה נשאר לבוש), ועל הפגישה הראשונה (פגישת ההיכרות!) לחוות כאלה הזיות שלא מביישות את הדנג'ן בלילותיו הטובים ביותר - להמשיך ולהתמיד ב"טיפול" הזה 14 שנה(!) זה פשוט בדיחה.
לא יודעת מה עומד מאחורי הסיפור הזה, אבל הוא בהחלט בהחלט לא סביר.

וכחולית, מסכימה איתך לגבי העקרון של מה שאת כותבת לגבי התנהגות פסולה בטיפול וניצול יחסי כוח. אבל אני חושבת שלא במקרה הזה, וזה מטעם אחד בלבד: זכרי שמדובר בפגישה הראשונה! עוד אין שום יחסים ביניהן, היחסים רק התחילו! עוד לא הספיקו להיווצר יחסי כוח, או מרות. עוד לא נקבע החוזה הטיפולי.
זה היה נראה אחרת אם רק לאחר כמה פגישות כאשר התבססה תלות כלשהי, לפתע "המטפלת" היתה מתהפכת עליו ומתחילה לנצל אותו. אבל לא זה המצב - הוא כותב שזה קרה למן הפגישה הראשונה ולפיכך זה יסוד להניח שזה מהות "החוזה" שנוצר ביניהן: יחסי שולטת נשלט בתשלום ובפירוש.

מיתוסית​(שולטת) • 4 בינו׳ 2014

המלכה הצוחקת, תודה על ההבהרה.
חשוב מאוד מה שאת אומרת, אבל ניקח אדם הדיוט, כמוני, שאין לו מושג מה זה טווינא ומה זה טיפול במגע. ואני לא אישה טיפשה בכלל.
אם הייתי הולכת למטפל והוא היה מבקש ממני להסיר בגדים ולהישאר בתחתונים ובחזייה לצורך הטיפול במגע, אולי לא הייתי חושדת (הגבר נשאר בתחתונים).

ייתכן שדווקא בגלל שמערכת היחסים התחילה בצורה כזו מלכתחילה באיצטלה שככה הטיפול אמור להיות- זה מה שגרם לעוצמת התלות, מאשר אם זה היה קורה לאחר זמן מה (כי אחרי שאתה מתנסה בטיפול כלשהו מההתחלה, אתה פחות חושד בהמשך כשהוא הופך קיצוני יותר).

זאלופון​(שולט) • 4 בינו׳ 2014

התנהגותו הבלתי סבירה של הפסיכולוג, כפי שעולה מסיפורו, אינה אומרת שמותר לבצע עבירה כלפיו. היא כן אומרת שמותר לחשוד שמה שנשמע בלתי סביר, הוא אכן כזה.

אני לא רואה בו קורבן, לא מפני שקורבן טיפש או תמים אינו זכאי להחשב קורבן, אלא מפני שאינני מאמין שהוא אכן קורבן. במילים אחרות, אני לא מאמין שהוא טיפש או תמים כפי שהוא מציג את עצמו. הסיפור שלו מפוקפק, ואם יש בו אמת כלשהי, קרוב לודאי שהיא הרבה פחות שחורה-לבנה מזו שהוצגה. אני מתקשה להאמין שהוא חשב שהוא באמת מקבל טיפול לגיטימי, שהוא נוצל חד צדדית מבלי להפיק תועלת, שעברו עליו 14 שנים של חוסר מודעות והעדר שאלות ותהיות בסיטואציה שהיא כל כך חריגה ודגל אדום מתנפנף מעליה.

את בוחרת להאמין אוטומטית למי שמתלונן, מתוך הנחה שזה שטוען כי הנו קורבן הוא אכן קורבן. אני בוחר להאמין במה שהגיוני בעיניי, מתוך הנחה שהן המתלונן והן מושא תלונתו עשויים להיות קורבנות.

אלימלך • 4 בינו׳ 2014

כחולית, בשבילך הוא תאורטי, אבל יש פה אנשים שלא יודעים או מבינים זאת,
ומגיעים למסקנות שגויות מהמידע השגוי שאתם מספקים פה ברוחב לב.

המלכה הצוחקת • 4 בינו׳ 2014

אוקיי לגיטימי... יש טיפולים הדורשים הסרת בגדים (גם לזה יש התנהלות אתית ודרך לעשות זאת בצורה הכי מכבדת ונעימה למטופלת, אבל ניחא) כבר מן הפגישה הראשונה (המוקדשת בדר"כ להיכרות ותיאום ציפיות, אבל ניחא), אבל כאשר המטפל/ת שלך היתה מורידה אותך על הרצפה ללא מזרון, אז היית חושדת? ואם לא אז, אז אולי היית חושדת כאשר היתה שמה את רגלה על ראשך?
האם זה לא היה מעורר את חשדך (כהדיוטית חסרת מושג בטכניקות טיפול אלטרנטיביות)?

בכוח המוח{Aion} • 4 בינו׳ 2014

אני מניחה שאלה שלא יודעים זאת לא יהיו אלה שישפטו בדין, אז אתה יכול להרגע.
ובעניין השני אתה דווקא טועה: יש חובה לעיתונאי לא לעשות פרשנות לכתב בי דין, אלא להביא את המידע קרוב ככל שניתן למקור. בדר"כ זה כמעט ציטוט של הסעיפים, אחרת הם חשופים לתביעות שונות.

Re: תתפלאו אבל גם למטפלות במגע יש את האתיקה שלהן...

פור גוד • 4 בינו׳ 2014

לאור הוידויים-האישיים המרטיטים ( כמו זה של בכוח ) והעדויות המקצועיות הלוהטות ( כמו זו של המלכה הצוחקת ) ההולכות ונאספות אט-אט בשרשור, יותר ויותר מוצא חן בעיני הטיפול בטכניקת העיסוי הסינית טווינא, ומתברר לי הצורך העמוק שיש לי בעבודה חזקה ועוצמתית על הגוף, כמובן בשילוב עם דמיון היפנוטי מודרך ומרגיע, תוך יישום אלמנטים של פתיחות מינית, מעוף וחזון.. (: