מתנה לחג המולד - סיפור פנטזיה

מתנה לחג המולד - סיפור פנטזיה

פולו • 3 בינו׳ 2014

יום חג המולד הפציע באיטיות.
ברבים מהבתים היו הילדים שמחים לאחר שאכלו ושתו ופתחו את המתנות שלהם. עם זאת, בחלק מהבתים האחרים היו עדיין ישנים.

אין פלא.

אמא ואבא של אורן היו ערים עד לשעות הבוקר המוקדמות, מתכוננים למתנה המיוחדת של אורן. לא היה לו מושג מה זה הולך להיות, אבל הוא ידע שזה הולך להיות משהו גדול, מרהיב ומיוחד.

הם אסרו עליו לצאת מחדר השינה, בבוקר חג המולד, ללא אישורם ונוכחותם. אורן שכב ער במיטתו עד שהוריו הלכו לישון מאוחר מאוד. הוא שמע רעשים וקולות, ותהה מה זה יכול להיות?

אורן היה בן יחיד. הוא היה קטן וצנום עם עיניי תכלת ושיער בלונדיני ארוך. מפונק מאוד ומפותח מינית לגילו.

אמא ואבא התעוררו וקמו בסופו של דבר. הכל היה דומם ושקט בחדר השינה של אורן.

אמא ואבא הלכו בשקט לחדר השינה של בנם. לא היה שום דבר לראות מלבד בליטה מתחת לסדין שבו אורן כוסה לחלוטין. אין קול, אין תנועה.
אמא תפסה את הכיסוי ומשכה אותו לפתע מהמיטה. לבה הלם כשהיא מהרהרת מה הולך לקרות במהלך היום.

היא הביטה על גופו הדומם של בנה. לאט לאט הוא התעורר. אורן מתח את גופו העירום, הרזה והלבן ושפשף את עיניו. שני ההורים פצו פיהם בצהלה, "חג מולד שמח חמוד. בוא ותראה מה קנינו לך לחג המולד!"

הוא קפץ מהמיטה ומיהר למטה.

אבא ישב בכסא גבוה בפינת החדר. מתנות רבות נפתחו. אלה כללו, אזיקים, קולרים בסגנונות שונים, שוט, מקל וכמה שרשראות. מספר גדול של מוטות פלדה שיורכבו לכדי כלוב פלדה מוצק.

אורן הביט בהשתאות בכל האביזרים הללו. "טוב, תודה, אבל מה אני עושה עם כל הדברים האלה?" הוא שאל.

אבא קם והזיז את כיסאו מהפינה. מאחורי הכסא היה שק שקשור באופן הדוק בחלקו העליון. "פתח את השק, בני."

אצבעותיו של אורן רעדו מהתרגשות. גופו העירום והרזה רעד בפליאה ובהתרגשות. הוא התיר את השק במרץ והביט בתדהמה ובפליאה כשהשק צנח לרצפה וחשף נער עירום מכווץ בפחד ואימה.

"תהנה מזה אורן יקירי" אמרה אמא. "זה העבד הראשון שלך. הוא כולו שלך. הוא שייך לך. הנשמה, הגוף, הנפש והרוח."

"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם זה" היא המשיכה. "יש לך כוח וסמכות מוחלטים עליו. אתה צריך להתייחס אליו בקשיחות ובאכזריות כדי שידע שאתה הבוס שלו, המאסטר הבלעדי שלו. זה לגמרי תלוי בך מתי ואם, אתה נותן לו אוכל, שתייה, עונש או סוג כלשהו של משמעת. השתמש בו בכל דרך שאתה רוצה שייתן לך הנאה וסיפוק מרבי."

"רק טיפ אחד או שניים", הוסיף אביו. "אסור שיעז לדבר אליך ללא הסכמתך המפורשת. שמור על פיו חסום רוב הזמן. ודא שהוא תמיד קורא לך מאסטר. הוא תמיד חייב להעניק לך כבוד, לנשק וללקק את כפות הרגליים שלך כאשר אתה קרוב אליו".

"אולי אתה רוצה גם לתת לו שם. מחר יגיע הווטרינר לסרס אותו, כך שאולי במקרה אתה רוצה לקרוא לו 'סריסי'". די הולם, אתה לא חושב?"

בהערה הזאת, אמא, אבא ואורן צחקו מכל הלב. כן, כולם הסכימו שזה יהיה שם טוב מאוד בשבילו.

"אוקיי!" אמר אבא. "זו הייתה הסכמה במהירות על. עכשיו, אורן, תגרום לזה שיבוא למרכז החדר ובצע בו בדיקה יסודית. הרם מקל ואם יש שמץ של היסוס מצידו, בכל פקודה שאתה נותן, הכה את 'סריסי' ללא רחמים". הוא חייב להבין שאתה לא תסבול רפיון במשמעת."

אורן הרים את המקל והתקרב אל העבד הצעיר והמבולבל. הוא תפס את הנער בשיערו השחור והמתולתל והקים אותו על רגליו. "למה אתה בוכה?" צעק אורן.

"אם זה משמח אותך אדוני, מאסטר, אני מאוד מפחד!"

"לא! זה לא משמח אותי." השיב אורן בקצרה. "גש לשם ועמוד בצורת X באמצע החדר, כך שאוכל לבדוק אותך בדיקה יסודית".

העבד הצעיר ניגש מיד למרכז החדר ונעמד בתנוחה שהוא נצטווה.

השיער היפה, השחור, המבריק והגלי הגיע עד לכתפיו. העיניים החומות הבהירות האירו כפני הירח על העור החיוור. הייתה לו הבעה עגמומית שהפכה אותו לנער עבד אטרקטיבי במיוחד.

צוואר דק ומעוגל תמך בראשו היפה להפליא. למרות היותו רק רכוש, חפץ, הייתה לו הופעה מכובדת וגאה. כלי הדם בצווארו נמתחו בגאווה כמו שהיו מתוחים השרירים וחוליות הצוואר. פלג גוף עליון ויציב תמך בצוואר. שרירי החזה, כמו גם אלה בבטן, היו בולטים היטב. כתפיים רחבות, שמהן יצאו זרועות חטובות דקות וארוכות. שרירי רגליים מפותחים בגפיים התחתונים.

לא היה שמץ של פגם שאפשר היה למצוא בנער.

אורן הביע סיפוק, שביעות רצון והכרת תודה על הצעצוע החדש שלו ופיסת הרכוש אישי.

הוא פנה להוריו ואמר. "אני יודע מה אני הולך לעשות קודם, עוד לפני שאני מתלבש ואוכל ארוחת בוקר. אמנם העבד החדש שלי, 'סריסי', לא עשה שום דבר רע, אבל אני חייב לתת לו להבין - כפי שאמרת - שאני הבוס ואני די מוכן לתת לו עונש. אני הולך לקחת אותו למטה אל המרתף, לתלות אותו בפרקי ידיו על וו גבוה באחד הקירות ולהשתמש בקיין לזמן קצר, רק כדי שיידע למה לצפות מאדונו".

"כל הכבוד, בן". אמרו הוריו. "אנחנו מכינים את ארוחת הבוקר שלך בזמן שאתה עושה את זה. לא נתנו לו שום דבר לאכול או לשתות מאז שהבאנו אותו אתמול מהשוק. אתה צריך לתת לו משהו או שהוא יתמוטט מתשישות והתייבשות."

"אוקיי!" ענה אורן. "אחרי שאסיים איתו את המשמעת, אני אבוא לאכול את ארוחת הבוקר שלי, אתקלח ואתלבש. ואז אעלה את 'סריסי' בחזרה לכאן, נתקין לו קולר, רצועה ושרשראות לידיים והרגליים. לאחר מכן, אני אאבטח אותו לטבעת בחצר ואתן לו לאכול ולשתות מהקערה של הכלב.
כדי שלא אשתעמם בחוץ, אני אאזוק את ידיו מאחורי גבו, מה שיקשה עליו יותר לאכול ולשתות".

כולם צחקו ואמרו שזה רעיון טוב.

אורן הרים את המקל, הורה לעבד החדש והצעיר שלו לבוא אחריו, בזמן שהוא מכה בו בדרך למטה אל המרתף.

אורן היה נרגש מהעירום והפסים האדומים על גופו של העבד הצעיר. ראשו היה שמוט לאחור כשידיו כבולות גבוה מעל ראשו ואצבעות רגליו בקושי נוגעות ברצפה ונושאות את משקלו. הוא חייך והצמיד את גופו העירום כנגד גופו של העבד העירום. הוא ליטף בעדינות את האשכים, שיוסרו למחרת, ואת האיבר ברכות. הוא צחקק ואמר, "אתה הולך לאבד את כל זה מחר 'סריסי', אתה חושב שתרצה להיות מסורס? לפחות לאחר שנחתוך את זה, אתה תהיה יותר פסיבי וכנוע. כן, אתה תסבול מדיכאון, אבל עבדים לא אמורים להיות מאושרים. בכל מקרה, אני תמיד יכול לתת לך הצלפות הגונות ולמצוא דרכים אחרות לענות אותך, כדי לתת לך קצת גיוון בחיים ושינוי שגרה."

הזין של אורן הפך להיות קשה מאוד וזקוף. העבד הצעיר התנשף בכבדות ואורן שם לב שהזין של העבד הגיב לתשומת הלב שניתנה לו, בכך שהזדקר בעצמו והפך נוקשה וקשה כמו שלו!

הוא פנה אל העבד שלו שוב, "האם הזין שלך עומד כך מעת לעת? אתה יודע למה? מה אתה אמור לעשות כשזה קורה? עבד! דבר אליי ותגיד לי אם אתה יודע."

אורן ליטף בידיו המיוזעות, למעלה ולמטה, את גופו של העבד הצעיר. הוא מישש את הצלעות הבולטות והחל ללקק ולנשק את גופו של העבד. הוא החל להכות שוב, עם הקיין, את גופו של העבד. "ענה לי!" הוא צעק.

"מאסטר, אם זה משמח אותך אדוני, מאסטר. כן, אני יודע את התשובות לשאלות הללו. זהו אמצעי נהדר של הנאה ועונג. אם זה מרצה אותך מאסטר, כשאתה הולך לישון היום בערב, אני אסביר לך ואחלוק איתך את הסודות הללו. אנחנו צריכים לשכב יחד במיטה, ממש כמו שאמא ואבא שלך עושים".

במהלך אותו הלילה, אמא ואבא שמעו קצת רעשים בחדר השינה של אורן. הם הניחו שבנם משחק או מאלף או מייסר או מלמד את העבד הצעיר והחדש שלו. הם לא דמיינו לעצמם שמשהו יכול להשתבש. אחרי הכל, העבד היה מאוד עדין, צייתן וכנוע, ובנוסף כבול באזיקים, קולר ורצועה עם שרשרת.

"האם הוא ננעל בבטחה בתוך הכלוב למשך הלילה?" שאלה אמא.

"אורן קיבל את המפתח לאחר שהעבד נכלא בבטחה על ידי" השיב אבא.

הם לא ידעו - שהעבד הצעיר שהקסים את אורן, שוחרר באופן מלא הן מהכלוב והן מהקולר והאזיקים - ובזה הרגע מתלבש במיטב הבגדים של אורן.

קולות אחרים ששמעו בבית היו של חפצי הערך שלהם שנגנבו ושל דלתות נפתחות! הם הניחו שאורן ירד למטה לקחת לעצמו כיבוד ושתייה, או להביא שוט או מקל כדי להעניש את העבד.

למחרת בבוקר. אמא ואבא, בסופו של דבר, התעוררו וקמו. הכל היה דומם ושקט בחדר השינה של אורן.

אמא ואבא הלכו בשקט לחדר השינה של בנם. לא היה שום דבר לראות מלבד בליטה מתחת לסדין שבו אורן כוסה לחלוטין. אין קול, אין תנועה.
אמא תפסה את הכיסוי ומשכה אותו לפתע מהמיטה. לבה הלם כשהיא מהרהרת מה הולך לקרות במהלך היום.

היא הביטה על גופו חסר התנועה של בנה, קשור בחוזקה כשפיו חסום, עיניו מלאות פחד ......... ! ! !

מסכן אורן..

Justagirl​(נשלטת) • 5 בינו׳ 2014

ככה לגזול ממנו את המתנה??
ממש סדיסטי מצדך

וואו!!

Eur19​(נשלט) • 13 בינו׳ 2014

סיפור מצויין. התרגשתי