שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בואו נדבר קצת על אמהות

Karma Police​(אחרת)
לפני 10 שנים • 19 בפבר׳ 2014
Karma Police​(אחרת) • 19 בפבר׳ 2014
אני הגעתי להכרה הזאת רק אחרי שהראשונה שלי נולדה. לא היה לי שום צורך, אני לא חושבת שהבנתי בכלל את המשמעות.... לא הבנתי מה מצופה ממני, לא הבנתי כמה אאלץ להקריב, לא הבנתי מה אני מסכנת וממש לא הבנתי שהחיים אחרי- הם ממש אבל ממש לא כמו החיים לפני. את כל זה לא הבנתי.
האמת העקומה שלי היא שנכנסתי להריון בטעות ושמרתי על ההריון כי בעלי מאוד רצה ואני רציתי לעשות לו טוב, החודשים עברו ובכלל לא הבנתי שבסוף אחרי שהבטן גדלה מספיק העסק מתפוצץ ויוצא משם תינוק... הייתי במן מצב סטטי כזה של הריון, לא עשיתי את ההקשרים. ילדתי בניתוח קיסרי ואני חושבת שרק אחרי שהיא נולדה, בכתה, הניחו לי אותה בידיים- רק אז נפל לי האסימון וחטפתי שוק שלקח קצת זמן להתאושש ממנו.

אבל...
אחרי שהאסימון הזה יורד יורד עוד אחד, ואז עוד אחד... מפל של אסימון ישר על הראש- מעין ארגון מחדש של הראש והלב, הכל משתלב נכון אפילו הקטעים המעפנים, יש להם מקום... וזה הכי שווה את זה שבעולם. אז לא ידעתי שאני רוצה להיות אמא ושאני מוכנה להקריב כי לא ידעתי שזה מה שאני עושה, אבל אני שמחה שעשיתי את זה.
רפאל
לפני 10 שנים • 19 בפבר׳ 2014

Re: אממ

רפאל • 19 בפבר׳ 2014
Jean Grey כתב/ה:
בגדול אני מזדהה עם מה שאת אומרת על עניין ההקרבה. אין הקרבה גדולה מזו, כנ"ל לגבי אבות (חוץ מהחלק של ההריון שאני ממש לא מזלזלת בו).

יחד עם זאת, מסופקני אם נשים, במיוחד במדינה הדוחה שלנו, באמת "בוחרות" באמהות, כמה מהן באמת נכנסות לזה אחרי חשיבה מושכלת של אם זה בכלל מתאים להן.
יש לי הנחה לא מבוססת שרוב הנשים עושות ילדים "כי צריך, כי ככה הטבע התכוון, כי יש לחץ סביבתי על נשים ישראליות להיות אמהות בכל מחיר (וילד אחד זה לא מספיק)". הבנת את הכוונה.

כמה מזה באמת בחירה וכמה תוצר של הבניה חברתית? אין לי תשובה.
אני מעריצה את הורות, אני לא מעריצה הורים, לא כל הורה בכל אופן, בגלל הכתוב לעיל...


אני חושב שזו טעות לחשוב על הורות כעל הבניה חברתית. הרי זה לא שיש חברות שהורות נהוגה בהן, ומנגד חברות שהורות אינה נהוגה בהן. הורות היא הנורמה בכל חברה, והיא היתה נפוצה בקרב בני-האדם גם לפני שהיו חברות גדולות שיכלו לבצע בהן הבניות חברתית. אני חושב שכמו אצל בעלי-חיים אחרים, יש להורות בסיס ביולוגי חזק. בקרב אמהות - בוודאי, ובקרב אבות גם כן. אם לא כך היו הדברים, סביר להניח שהמין שלנו היה נכחד כבר מזמן. אני חושב שזה אפילו לא מדויק לחשוב על הורות כעל בחירה שיכולה להיות אלטרואיסטית או אגואיסטית. בהרבה מובנים זה בדמנו, כמו שבדמנו להיות יצורים חברתיים ולא להתבודד במערות ובהרים. icon_smile.gif

יחד עם זאת, מכך שיש להורות בסיס ביולוגי לא נובע שכולם צריכים להיות הורים. לדאבוננו הרב יש בארצנו מסיונרים רבים, שמבחינתם זו מצווה לנדנד לאנשים ולהסביר להם שהם צריכים להתחתן ולהביא ילדים (לא ילד אחד, אלא לפחות שניים). בכך את צודקת לגמרי, וחבל שכך הם פני הדברים (במיוחד בעולם שסובל מפיצוץ אוכלוסין).

באשר לקושי של הורים להתחבר לילדיהם בעולם המודרני, יתכן שאחת הסיבות לכך (כפי שפייה ציינה) היא הקושי ללדת באופן טבעי. אבל סיבה משמעותית מאוד לדעתי היא הניכור שאנחנו חיים בו והעובדה שאנחנו כבר לא חלק משבט. בעבר כל נערה היתה נושמת אימהות מגיל אפס, ומשתתפת באימהות של אחרות מגיל צעיר (כי בשבט מתחלקים גם בילדים). זה היה טבעי מאוד. היום זוג ממוצע בגיל שלושים כבר יודע איך עושים אינטגרלים מסדר שני, הוא יודע איך עושים דקונסטרוקציה לטקסטים או איך סוחרים במניות. אבל לא תמיד הוא יודע מה זה תינוק. יום אחד הוא חוזר מבית החולים, סוגר את דלת הבית, והוא תקוע עם ישות חדשה שבוכה ומחרבנת, ועוד לא אומרת שום דבר חכם. הזוג צריך להתחיל כמעט מאפס, כאילו היו אדם וחווה. זה יכול להיות קשה מאוד.

יש לי בן, ואני שותף להרגשה של A v, שמדובר האחד הדברים הגדולים בחיים. זה משנה את החיים מהרבה מאוד בחינות. זה מכניס את האגו לפרופורציות חדשות. וזה בעיקר מכניס הרבה מאוד אהבה לחיים. זו האהבה לילד, זו האהבה מהילד, זה אהבה נוספת לבת הזוג וממנה (במקרה שלי), וזו גם הרבה מאוד אהבה שבאה פתאום מסביב.
נולי
לפני 10 שנים • 19 בפבר׳ 2014
נולי • 19 בפבר׳ 2014
סושיק,
ביום שתביני שלהיות אמא זו לא הקרבה אלא פרס עצום, תראי את העולם אחרת לגמרי.
יש אמנם זמנים קשים, אבל איפה אין?
והתמורה על כל מאמץ בשנים הראשונות מגיעה בערמות בשנים שאחרי.
אמהות מבחירה חופשית, שבאה מאהבה, היא אחד הדברים היותר מתגמלים שאני מכירה.
אין כלום בעולם שישתווה לחווית האמהות.

נכתב באהבה עצומה לילדים שלי

N
נולי
לפני 10 שנים • 19 בפבר׳ 2014
נולי • 19 בפבר׳ 2014
ועוד דבר, לגמרי לא חיבים שזה יצא לך מהגוף. כל כך הרבה ילדים ישמחו שתאמצי אותם!
walking dead
לפני 10 שנים • 20 בפבר׳ 2014
walking dead • 20 בפבר׳ 2014
נולי כתב/ה:
סושיק,
ביום שתביני שלהיות אמא זו לא הקרבה אלא פרס עצום, תראי את העולם אחרת לגמרי.
יש אמנם זמנים קשים, אבל איפה אין?
והתמורה על כל מאמץ בשנים הראשונות מגיעה בערמות בשנים שאחרי.
אמהות מבחירה חופשית, שבאה מאהבה, היא אחד הדברים היותר מתגמלים שאני מכירה.
אין כלום בעולם שישתווה לחווית האמהות.

נכתב באהבה עצומה לילדים שלי

N


אני פחות מסכימה עם הגישה הזו, וחושבת שאלו בדיוק הדברים שגורמים לנשים (ולאנשים בכלל) לחשוב שאמהות (והורות בכלל) זה יופי טופי והכל שוקולד וסוסי פוני ורדרדים - כשזה ממש לא.

אמהות היא הקרבה ועוד איך.

את מקריבה את האוטונומיה שלך, את החירות שלך, את הפרטיות שלך ואת הזמן החופשי שלך. החיים משתנים לגמרי - וגם את. וחשוב מאוד שכל מי שרוצה להיות אמא תדע את זה. כמובן שיש גם פרסים בצד הדרך כי כשהם מתחילים לחייך, לתקשר ולהראות לכולנו כמה הם גאונים וחכמים אנחנו מרגישים כאילו זכינו בפרס אבל זה לא אומר שהקשיים מסתיימים ושהכל נהיה קל יותר כי גם כשאנחנו כבר ישנים לילות שלמים, הצאצא נגמל מחיתולים והבית לא נראה כמו ג'ימבורי יותר יש קשיים אחרים. אז אכן, מגיע השלב שבו אנו נהנים מהתוצאות אבל זו עבודה קשה ומייגעת ללא הפסקה שדורשת המון, המון השקעה והקרבה אישית.

אני לעולם לא אנסה לשכנע מישהו להיות הורה אם מראש אמר לי שאינו חפץ בכך. וגם לא אשלח אותו לאמץ כי הקושי הוא לא בהריון ואפילו לא בלידה אלא בכל מה שקורה לאחר מכן. צריך לרצות להיות הורה. לרצות ממש, רצון וצורך שמגיעים מהקרביים באופן בלתי רציונלי כמו שהיטיבה כל כך לתאר פייה. אם אין את הרצון הזה מלכתחילה - אני ממש לא חושבת שהוא יגיע עם התינוק.
שחארזאד
לפני 10 שנים • 21 בפבר׳ 2014
שחארזאד • 21 בפבר׳ 2014
מזל שרוב המין האנושי ונשים בתוכו רוצים ללדת ילדים
אחרת מרוב דעות אנטי שראיתי פה
היינו נכחדים מזמן.

אמיהות,לרוב זאת בחירה
גם בגיל 20 וקצת וגם בגיל 40 ומשהו
על מושכלת או לא אפשר להתווכח
אבל לא עם התוצאות

אנחנו עוד כאן
נולי
לפני 10 שנים • 21 בפבר׳ 2014
נולי • 21 בפבר׳ 2014
FREE SPIRIT יש אמהות כמו שאת מתארת ויש כמו שאני.
האמהות שלי באה מבירה ומילאה אותי בהמון דברים ובשבילי זה אושר גדול למרות כל הקשיים שבדרך, שעבורי מתגמדים.
היו לי הריונות לא קלים ועם זאת נפלאים ולידות מדהימות ביותר (כן יש גם כאלו) ואחרי 25 שנות אמהות אני יכולה לאמר בפה מלא שנאי ממליצה בחום על אמהות, אבל כמובן שאיני מסיונרית של אמהות.

להבנתי אמהות בפרט והורות בכלל אינה מתאמה לכל אחד. לדעתי האישית היה צריך לחלק רשיונות להורות, כמו רשיונות ותעודות אחרות. אולי ובעיקר כדי שאנשים יחשבו טוב טוב לפני שהם עושים V על עוד משהו בחיים. הורות זה משהו שחייב לבוא מתוך שוקה-בדיוק כמו שאת אמרת.

שבת חלום
N
'Bambi'​(אחרת)
לפני 10 שנים • 21 בפבר׳ 2014
'Bambi'​(אחרת) • 21 בפבר׳ 2014
free spirit כתב/ה:
נולי כתב/ה:
סושיק,
ביום שתביני שלהיות אמא זו לא הקרבה אלא פרס עצום, תראי את העולם אחרת לגמרי.
יש אמנם זמנים קשים, אבל איפה אין?
והתמורה על כל מאמץ בשנים הראשונות מגיעה בערמות בשנים שאחרי.
אמהות מבחירה חופשית, שבאה מאהבה, היא אחד הדברים היותר מתגמלים שאני מכירה.
אין כלום בעולם שישתווה לחווית האמהות.

נכתב באהבה עצומה לילדים שלי

N


אני פחות מסכימה עם הגישה הזו, וחושבת שאלו בדיוק הדברים שגורמים לנשים (ולאנשים בכלל) לחשוב שאמהות (והורות בכלל) זה יופי טופי והכל שוקולד וסוסי פוני ורדרדים - כשזה ממש לא.

אמהות היא הקרבה ועוד איך.

את מקריבה את האוטונומיה שלך, את החירות שלך, את הפרטיות שלך ואת הזמן החופשי שלך. החיים משתנים לגמרי - וגם את. וחשוב מאוד שכל מי שרוצה להיות אמא תדע את זה. כמובן שיש גם פרסים בצד הדרך כי כשהם מתחילים לחייך, לתקשר ולהראות לכולנו כמה הם גאונים וחכמים אנחנו מרגישים כאילו זכינו בפרס אבל זה לא אומר שהקשיים מסתיימים ושהכל נהיה קל יותר כי גם כשאנחנו כבר ישנים לילות שלמים, הצאצא נגמל מחיתולים והבית לא נראה כמו ג'ימבורי יותר יש קשיים אחרים. אז אכן, מגיע השלב שבו אנו נהנים מהתוצאות אבל זו עבודה קשה ומייגעת ללא הפסקה שדורשת המון, המון השקעה והקרבה אישית.

אני לעולם לא אנסה לשכנע מישהו להיות הורה אם מראש אמר לי שאינו חפץ בכך. וגם לא אשלח אותו לאמץ כי הקושי הוא לא בהריון ואפילו לא בלידה אלא בכל מה שקורה לאחר מכן. צריך לרצות להיות הורה. לרצות ממש, רצון וצורך שמגיעים מהקרביים באופן בלתי רציונלי כמו שהיטיבה כל כך לתאר פייה. אם אין את הרצון הזה מלכתחילה - אני ממש לא חושבת שהוא יגיע עם התינוק.



בגלל כל זאת ועוד אני הרבה פעמים שואלת את עצמי איך זה ייתכן שאמא (או אבא, לשם השוויון) עדיין אוהבים אותי.
הייתי ילדה שמאז שהיא נולדה עד גיל 10 בערך בכתה ברציפות.
עשיתי עגיל בלשון ויצאתי רק עם ערסים\מקועקעים\ערסים מקועקעים.
הדבר היחיד שעשיתי טוב היה לימודים. הייתי ילדה ממש לא פשוטה. ועוד אחרי כל זה אמא שלי אומרת "ילדים קטנים- צרות קטנות" כלומר, זה הולך ונעשה קשה יותר.
מפחיד
walking dead
לפני 10 שנים • 21 בפבר׳ 2014
walking dead • 21 בפבר׳ 2014
Jean Grey כתב/ה:
free spirit כתב/ה:
נולי כתב/ה:
סושיק,
ביום שתביני שלהיות אמא זו לא הקרבה אלא פרס עצום, תראי את העולם אחרת לגמרי.
יש אמנם זמנים קשים, אבל איפה אין?
והתמורה על כל מאמץ בשנים הראשונות מגיעה בערמות בשנים שאחרי.
אמהות מבחירה חופשית, שבאה מאהבה, היא אחד הדברים היותר מתגמלים שאני מכירה.
אין כלום בעולם שישתווה לחווית האמהות.

נכתב באהבה עצומה לילדים שלי

N


אני פחות מסכימה עם הגישה הזו, וחושבת שאלו בדיוק הדברים שגורמים לנשים (ולאנשים בכלל) לחשוב שאמהות (והורות בכלל) זה יופי טופי והכל שוקולד וסוסי פוני ורדרדים - כשזה ממש לא.

אמהות היא הקרבה ועוד איך.

את מקריבה את האוטונומיה שלך, את החירות שלך, את הפרטיות שלך ואת הזמן החופשי שלך. החיים משתנים לגמרי - וגם את. וחשוב מאוד שכל מי שרוצה להיות אמא תדע את זה. כמובן שיש גם פרסים בצד הדרך כי כשהם מתחילים לחייך, לתקשר ולהראות לכולנו כמה הם גאונים וחכמים אנחנו מרגישים כאילו זכינו בפרס אבל זה לא אומר שהקשיים מסתיימים ושהכל נהיה קל יותר כי גם כשאנחנו כבר ישנים לילות שלמים, הצאצא נגמל מחיתולים והבית לא נראה כמו ג'ימבורי יותר יש קשיים אחרים. אז אכן, מגיע השלב שבו אנו נהנים מהתוצאות אבל זו עבודה קשה ומייגעת ללא הפסקה שדורשת המון, המון השקעה והקרבה אישית.

אני לעולם לא אנסה לשכנע מישהו להיות הורה אם מראש אמר לי שאינו חפץ בכך. וגם לא אשלח אותו לאמץ כי הקושי הוא לא בהריון ואפילו לא בלידה אלא בכל מה שקורה לאחר מכן. צריך לרצות להיות הורה. לרצות ממש, רצון וצורך שמגיעים מהקרביים באופן בלתי רציונלי כמו שהיטיבה כל כך לתאר פייה. אם אין את הרצון הזה מלכתחילה - אני ממש לא חושבת שהוא יגיע עם התינוק.



בגלל כל זאת ועוד אני הרבה פעמים שואלת את עצמי איך זה ייתכן שאמא (או אבא, לשם השוויון) עדיין אוהבים אותי.
הייתי ילדה שמאז שהיא נולדה עד גיל 10 בערך בכתה ברציפות.
עשיתי עגיל בלשון ויצאתי רק עם ערסים\מקועקעים\ערסים מקועקעים.
הדבר היחיד שעשיתי טוב היה לימודים. הייתי ילדה ממש לא פשוטה. ועוד אחרי כל זה אמא שלי אומרת "ילדים קטנים- צרות קטנות" כלומר, זה הולך ונעשה קשה יותר.
מפחיד


אז תשאלי את ההורים שלך, איך הם עדיין אוהבים אותך icon_smile.gif

מרגע שהבאנו ילד לעולם - החלטנו בשבילו שמביאים אותו לעולם - אני לא יכולה "להזדכות" עליו. הוא הילד שלי לטוב ולרע ולכן אעשה כמיטב יכולתי להעניק לו את כל האהבה האפשרית, את הכלים הטובים והנכונים בעיני להתמודד עם החיים ועם הדרכים בהם יבחר לצעוד בעתיד. זו לפחות הגישה שלי, ולכן לא חשוב כמה הילדה יכולה להוציא אותי מדעתי (והיא כל כך טובה בזה) אני אוהב אותה, גם אם אכעס עליה מאוד - היא תמיד תדע שיש לה את האהבה והתמיכה שלי.

כל זה נכון כמובן כי הילדה שלי בת שלוש וחצי, עוד אין לה שום פירסינג (לפחות למיטב ידיעתי) ואמנם היא מתרועעת עם בנים אך ההשפעה השלילית היחידה שלהם עליה היא זה שהם הכירו לה את בובספוג. נקווה שהגישה ההורית הליברלית שלי תחזיק מעמד גם בעוד עשר שנים ככה... מה שבטוח הוא שאני לא יודעת אם אני ארצה עוד ילדים.

יש הורים שרואים את זה כך, כמוני ויש הורים שלא. בדיוק בגלל זה כשחושבים על הבאת ילד לעולם - צריך להיות מודעים גם לדברים האלו, מפחידים ככל שיהיו. אם הרצון להביא ילד בוער מבפנים - גם צפייה בכל הפרקים של סופר נני ברצף לא תעצור אותך.
רפאל
לפני 10 שנים • 21 בפבר׳ 2014
רפאל • 21 בפבר׳ 2014
בובספוג זו לא השפעה שלילית.