מבוא לשליטה - פרק ראשון למתחילים

מבוא לשליטה - פרק ראשון למתחילים

הפולניה​(אחרת) • 18 בפבר׳ 2004

כרגיל אצלי, קטע מתוך משהו ארוך מידי בשבילכם
אחרי המקלחת הרגשתי שאני חולה - ראשי להט, רקותי הלמו, ידי היו קפואות ורגלי רעדו מחולשה. הרצון שלי בכוס תה היה עז, אבל המחשבה על ירידה למטבח והמתנה למים שירתחו העביר לי את החשק. לא טרחתי למדוד חום, לפי הרגישות של עורי למגע הפיג'מה ידעתי שחומי עלה. פשפשתי במגרת ארונית הלילה שלי, מחפש אקמול. "איפה האקמול המזדיין הזה ?" רטנתי לעצמי בקול.
"הנה כאן." הפציע שלומי באורח פלא בחדר השינה שלי ובחיוך נעים הגיש לי כדור אקמול עם כוס מים. "מדדת חום ?" שאל ונגע במצחי הלוהט.
"מה אתה עושה פה ?" התנפלתי עליו, מעיף מעלי בגסות את ידו. הייתי בטוח שהוא הסתלק לו לאי שם - אולי למשפחתו, אולי לחבריו הרבים - לא ציפיתי לראות אותו לצידי, משחק באחות רחמניה.
"אני גר כאן, שכחת ?" ענה בנחת ודחף את הכדור לפי. "ועכשיו מהר למיטה." הדף אותי מתחת לשמיכה. "קר לך ? הידים שלך קפואות. איך הרגלים ?" מישש את כפות רגלי הקרות. "אולי כדאי שתגרוב גרביים," מלמל לעצמו וחיפש זוג גרביים נקיים בשידה, "אתה כזה מסודר מתי, הכל אצלך מונח במקום. איפה אני אשים את התחתונים והגרביים שלי ? יש לך מגרה פנויה בשבילי ?"
"לא. אין לי !" התזתי בזעף, "אין לי כאן מקום בשבילך. כאן גרים רק הומואים. לך לגור בדירה שלך עם גברים אמיתיים שהולכים לזיין כוסיות רוסיות."
שלומי לכסן לעברי מבט לוהט ובשתיקה ניסה לגרוב על כפות רגלי הערומות והקפואות גרבי צמר עבות. "עזוב אותי !" בעטתי בו, "אני לא צריך שתעזור לי. אני בסדר !"
הוא הניח לי וקם. "איך שאתה רוצה." אמר בקול עצור, משפיל מבט, "אני יודע שפישלתי מתי, אבל ... אתה לא יכול להתגבר על ההתנהגות שלי אתמול ו… בבקשה מתי ?"
לשמע התחנונים שלו הלב שלי, שכל השנים עבד על תקן של משאבת דם חסרת רגש, נזכר שיש לו עוד תפקידים בחיים והתכווץ פתאום, מכאיב לי בצורה מרגשת ומפחידה. בכל זאת לא יכולתי סתם לשכב בהכנעה על הגב ולפתוח את הרגלים. יותר מידי שנים הייתי עצמאי בשטח - אני אולי הומו, אבל אני גם גבר, הזכרתי לכל האיברים המתפרעים שלי.
"יותר מידי טיפוסים שנראים כמו שלומי מסתובבים כאן בזמן האחרון, וחלק מהם אני ממש לא אוהב." אמרתי בקרירות. שלומי שתק והמשיך להביט בי במבט לוהט ומלא תקווה. נכנעתי והחזרתי לו מבט וברגע זה התקבע דפוס היחסים שלנו - הוא מאצ'ו פרוע בלתי נסבל ולא צפוי. אני - מתנהג כמו נקבה - סובל, נאנח, כועס ואחרי התנצלות מתאימה סולח.
במבט לאחור אני מבין שזה היה הרגע שבו ויתרתי על חלק מעצמי וקבלתי בתמורה … מה בדיוק אני עוד לא יודע. נשים שמוותרות על העצמאות שלהן מקבלות בתמורה ילדים ולפעמים בטחון כלכלי ושם משפחה חדש. ומה אני קבלתי מזה ? את התענוג של הזין היפה שלו בתחת שלי ? הנשיקות שלו כשבא לו ? הרשות לאהוב אותו והאשליה שהוא אוהב אותי ? לא יודע.
"הכי אני שונא את שלומי הערס הקשוח שצוחק על הומואים." התלוננתי.
שלומי לא התעצל וענה לי כגמולי, "ומה בקשר לטיפוס ההוא שכטר, שהיה כל כך מגעיל אל לאוניד המסכן שכבר שנה שלמה חולם עליך בלילות ומת ל…"
"שתוק !" צרחתי, "אין שום דבר ביני לבחור הזה. הוא בכלל לא הטיפוס שלי ו… שתוק כבר שלומי ! סתום את הפה שלך ולך מכאן." לצעקות שלי לא היה כיסוי ושנינו ידענו את זה.
"כמו כל הגברים אתה נעשה בלתי נסבל כשאתה חולה." חייך שלומי בטוב לב, מתעלם מכעסי, "טוב, אני הולך להתקלח, להביא לך תה ?"
"אל תעשה לי טובות." עניתי בגסות, "לך. אני רוצה להיות לבד." פקדתי עליו, מעמיד פנים שאני עדיין אותו שכטר שמניח רק לזין שלו לנהל את חיי המין שלו.
שלומי התעלם ממני, התיישב על המיטה וחזר לגרוב לי את הגרבים שהוציא קודם מהמגרה.
"עזוב !" ניסיתי לבעוט בו.
"אי !" הוא צעק כשרגלי פגעה בירכו, "תפסיק עם זה מיד !" פקד בתקיפות וסטר על רגלי הגרובה. התנפלתי עליו בזעם ושנינו נאבקנו בלהט על המיטה כשהזין הזקוף והעליז שלי מיטלטל בין גופותינו הנאבקים. שלומי גבר עלי בקלות ונשכב עלי, ידיו אוחזות בפרקי ידי, מהדקות אותן מעל לראשי והזין היפה שלו התחפר בתובענות בבטני. הקרב הסתיים בכניעתי המוחלטת, הוא יכול היה לעשות בי כרצונו, אבל שלומי התגלה כמנצח נדיב ורב חסד.
"מה יהיה איתנו מתי ?" נאנח והניח את ראשו על חזי, "איך נוכל לריב כמו שצריך אם כל פעם שאנחנו נוגעים אחד בשני עומד לנו ?"
"לא יודע." קמרתי את גופי לקראתו, מנסה להצמד אליו ככל האפשר. "אולי זה יעבור בהמשך, אחרי שנתרגל זה לזה ?"
"אני מקווה שלא." אמר שלומי ברכות ונישק את פי, "אני מאוד מקווה שלא."
אחר כך הוא הביא לי כוס גדולה של תה עם דבש וכמה עוגיות והלך להתקלח. גמרתי לשתות בצייתנות, וכשהוא חזר למיטה, ערום, שערו לח וריחני מהשמפו שלי, נצמדתי אליו, מתכרבל בנוחיות בתוך זרועותיו. "שתי המגרות התחתונות בשידה ריקות. תשים שם את הדברים שלך. אתה צריך עזרה בסידור הגרביים ?" ניסחתי את חוזה הכניעה שלי.
הוא קיבל אותו בנדיבות, והוסיף כמה סעיפים משלו. "כן, אני נורא בלגניסט. אימא שלי הרגילה אותי שהכל עושים בשבילי. אני לא יודע לעשות שום דבר בבית." הודה בשביעות רצון חסרת בושה ומשך מעלי את מכנסי הפיג'מה, "תשים לי קונדום ותשכב על הבטן." פקד. זה היה התור שלי לזיין, אבל לא מחיתי אלא התמתחתי בהנאה על הכרית ששלומי דחף מתחת לבטני. לא סבלתי, להפך, אבל בעוד אני ושלומי מתפתלים וגונחים על המיטה הפרועה היה חלק במוחי שריחף מעל חדר השינה ושאל אותי מי הבחור הזה שנהנה כל כך להמעך מתחת לגופו הנוקשה של שלומי, לחוש את זיפי זקנו משפשפים את עורפו, את כפותיו החזקות מועכות את כתפיו ואת אברו העבה והתקיף חודר לפי הטבעת שלו ? כנראה שהוא היה תמיד בתוכי, אבל רק עכשיו פגשתי אותו. "נעים מאוד, אני שכטר הזאב הבודד שחי רק לפי הכללים שקבע לעצמו ומזיין רק בחוץ, ומי אתה ? אני מתי החמוד שיושב עמוק בארון של שלומי ויוצא משם רק כששלומי רוצה, ושאף אחד לא יסתכל עלי כי התחת שלי שייך רק לשלומי."
"שלומי, שלומי." יבבתי כשגמרתי. הוא מעך בכוח את פטמותי וגמר מיד אחרי, נושך את כתפי - חותם בכך את החוזה שלנו.
"לך למקלחת, תזרוק את הקונדום ותתרחץ." פקד עלי, מניח את הקונדום המשומש בכף ידי, "ואחר כך בוא לישון." לקחתי בלי מחאה את הגומי הדקיק והלח ודשדשתי למקלחת וכשעמדתי שם, ערום, בוהה בו מסתחרר במי האסלה, הבנתי שכרגע הענקתי את חתימתי הסופית לחוזה ביני לבין שלומי.

creamy • 20 בפבר׳ 2004

איזה כיף, פולניה.
אני שוב נהנית נורא מסיפור שלך.
שמחה מאוד שאת ממשיכה לכתוב.

הכתיבה מעניינת וזורמת.
אני תמיד מגיעה אל הסוף בפרצוף חמוץ... (כי נגמר...)
אשמח לקרוא גם משהו יותר ארוך...

xfiles​(מתחלף) • 23 בפבר׳ 2004

כמ תמיד אחלה סיפור

יש כאלה עם חוש ויש כאלה בלי