בדסם ככלי נקמה

Re: בדסם ככלי נקמה

underheel • 4 במרץ 2014

לגבי החברה או מישהי שלא התייחסתי אליה יפה, שבהחלט מגיע, אז אין לי מושג מי זאת, מה עשיתי, וגם אין לי מושג איזה ארוע בעבר היה יכול להיות בסיס כזה. אולי זה יפתיע אותך לשמוע אבל יש אנשים עם דמיון מפותח שיכולים להעליל עלילות, וזה שמישהי מחליטה לספר עלי איזה סיפור לא הופך את זה לנכון, או לסיבה להתנקם.

את אומרת שאת נרתעת וטוב שכך. עם כל הכבוד, אם את לא מכירה מישהו במובן של סשנים איתו, אם זה סשן פעם ראשונה, או פעם ראשונה שעושים משהו מעבר לנגיד להיות מאפרה, אז אפשר לשאול, "תקשיב בא לי להצליף בך קצת, זה בסדר מבחינתך? תרים את היד אם חזק מדי," לבדוק מדי פעם שהכל בסדר, באופן מפתיע ככה זה קרה בכל שאר המקרים. את מצפה מהעבד להיות אדם בוגר לכאורה ולהפסיק את זה מתי שבא לו, אך מה אם הוא קשור, או חלש, או צריך מים ולא יכול לדבר, איך תדעי? את אמנם לא קוראת מחשבות אבל בשביל זה אפשר לגשת במשך ההצלפות לעבד, ליצור קשר עין, לשאול אם הוא בסדר, אם צריך מים, לקבל הנהון או הסכמה להמשיך.

את מצפה מהעבד להיות אדם בוגר. אבל העבד גם מצפה ממך להיות אדם בוגר, ולהיות בוגר כשאת שולטת שמובילה סשן כוללת לקחת אחריות ולדאוג לעבד במהלך הסשן. לא ביקשתי דיאלוג מעמיק, אבל כן חובה להיות בקשר עם העבד ולוודא שהכל בסדר. אם את מצפה לבוא למסיבה וללכת על סשן הצלפות עם אדם שאין לך מושג מה סף הכאב שלו, ואפילו בלי שתשאלי אותו אם הוא רוצה הצלפות, רק הוא ליקק את העקבים אז עכשיו נעבור להצלפות על הגב, כל זה מתוך רצון להנות, אז אני מאוד לא מתחבר לגישה הזו גם, וגם מופתע ממך לרע.

וכשאני אומר שבדסם עושים מאהבה, זה לא בהכרח במובן של פרחים ופרפרים. במובן הזה של חוויה במהלך מסיבה, אז התחושות צריכות להיות חיוביות. ונכון שאנשים באים לסשן עם כל מיני חוויות ותחושות, ורגשות. אבל אם יש לך דחף או יצר לגרום חוויה לא נעימה למישהו כי את חושבת שהוא גרם למישהו שדיברת איתו תחושה לא נעימה, אז יש מקומות לתת לדחף הזה מפלט. רק לא במסיבת בדסם.

גולוסקלפר​(נשלט) • 5 במרץ 2014

underheel אתה סתם יוצר בלבול ומסבך את העניינים:
בתיאור המקרה שלך, לא כתבת שהיית קשור או שלא היתה לך אפשרות לעצור את מהלך העניינים. למעשה כן עצרת כשהרגיש לך יותר מדי. אז מה עכשיו אתה מדבר על מקרים שהעבד קשור או לא יכול לדבר? ומה הקשר עכשיו מאפרה?
ברור שבמצב בו אדם תלוי במישהו אחר, מוטלת עליו אחריות לדאוג לשלומו ולתת לו אפשרות לעצור את הסשן, אבל לא על כך הדיון שפתחת. וגם לא על האם ראוי או לא ראוי להשתמש בבדסמ כאמצעי לנקמה, כפי שהכותרת מרמזת, ואכן בילבלה חלק מהמשתתפים.
למעשה הדיון שהעלית הוא על האירוע שקרה לך, ומהתיאור שאתה מסרת לא נראה שהיתה לך בעיה אמיתית להמנע ממה שלהגדרתך לא היה נעים עבורך. לכן אתה הוא זה שעליו מוטלת האחריות על עצמך, במקרה הזה. לא יעזור שתפזר ערפל פילוסופי סביב העניין. את הלייקים וחיבוקי הדב הוירטואליים כבר קיבלת בעמוד הראשון.

ובנימה יותר אמפטית, אני מבין אותך לגמרי. גם לי יצא לא פעם להיות במקומות ולעשות דברים שמראש ידעתי שהם לא טובים לי. והחרטה והכעס על עצמי לאחר מעשה לא מנעו ממני לשוב ולעשות דברים כאלה עוד פעם. זו המהות של מזוכיזם עבורי. אנחנו לא באמת אמורים להינות מזה, אבל מוטלת עלינו האחריות להציב את הגבולות שלנו בצורה כזו שלא נבוא אח"כ בטענות לאחרים על מה שהיה בשליטתנו. זו משמעותה של בגרות.

גולוסקלפר​(נשלט) • 5 במרץ 2014

הבהרה קטנה: "בעיה אמיתית" = גורם חיצוני. בניגוד לשיתוק פנימי הנובע ממבנה האישיות שלך שהיא, כמובן, חלק ממך. לטוב ולרע.

Mary Jane • 5 במרץ 2014

אנדר,
אני מסכימה עם רוב מה שכתבת בקשר לאחריות ולדאגה לצד השני. יחד עם זאת, בפוסט הפותח, אליו התייחסתי, לא תיארת את הדברים כמעשה הצלפות קיצוני, בו צד אחד חסר אונים ונתון לחסדי המצליף באופן טוטאלי, אלא כסיטואציה בה שיתפת פעולה, אף מבלי להיות קשור/כפות, ורק בשלב מסוים, כשנמאס לך, ביקשת להפסיק והגברת אכן הפסיקה. התייחסתי לכך וכתבתי שלא ניתן לקרוא את מחשבותיך כשאתה משתף פעולה ונותן לצד השני רושם שאתה זורם. בפעם הבאה ממליצה לא לשתף פעולה ולעמוד על שלך, להבהיר מהו רצונך ולדבוק בכך.
מצטערת שנפגעת. כל טוב (:

בכוח המוח{Aion} • 5 במרץ 2014

ועוד משהו אנדר,
מה זה: ״את מצפה מהעבד להיות בוגר...״
אתה לא עבד שלה והיא לא מלכה שלך. אף אחד מאיתנו לא נולד עם טייטל מוחתם בתחת. אתה גבר, והיא אישה שלקחה יוזמה, כשאתה נענית לאותה יוזמה (נישקת לה את המגפיים. זו הבעת עמדה, לא? או שכל מי שמראה על מגפיה אתה מתכופף ומנשק? ואם כן, אולי שווה לך לעשות בדק בית יסודי בקשר לתפישות שלך.)
אני לא זוכרת פעם אחת שאני או אלה שסביבי במסיבה עצרו לבחון גבולות כשהם מניחים מישהו להצלפה. כשאתה מסתובב לקיר, אתה בעצם אומר ״כן״, זה בשילוב ההתחלה שכרעת ברך על מנת לנשק את מגפיה, הם בעיני הסכמה מלאה. העובדה היא שכשרצית לעצור פשוט עצרת והלכת.
אז מה יש לנו כאן? קודם כל ״הסחפות״ תחת כוחה של מלכה עד שלא יכולת לומר לא, ואחר כך גם התקרבנות בפורום על כך.
והחלק עם עניין הנקמה - איך אתה חושב שזה עובד בפועל? יש טקס חודשי של מלכות בו הן מעלות את שמות הנשלטים שיש לנקום בהם, ובשם הקבוצה הקדושה כל אחת לוקחת על עצמה לנקום בכל אחד מאלה? באמת נראה לך שנשים מבקשות מאחרות לנקום בנשלטים דווקא באופן שנשלטים הכי אוהבים?
אני בהחלט בספק. המקסימום שאני יכולה לחשוב זה שכשהיית עם פנים לקיר עברה מישהי ואמרה משהו כמו: ״זה אנדר? הוא באמת היה ילד רע ומגיע לו עונש״ אולי זה אפילו פטיש שלך שהיא זיהתה, ושיחקה בו, לא יודעת. בכל מקרה מהפוסט עולה גישה קורבנית ומתחסדת לטעמי, ונשלטים ( ונשלטות) מהסוג הזה הם מסוכנים לדעתי. כי היי, הם קודם מסכימים, ואז טוענים לכך שלא היתה הסכמה. בעיני, שומר נפשו ירחק.

דוכיפת​(נשלט) • 5 במרץ 2014

כמה שאת צודקת
מסתבר שלמוח יש כח.
מי שמפתיע(בעצם מאכזב)זה אנדרהיל בעיקר לאור הותק שלו בביצה

דוכיפת​(נשלט) • 5 במרץ 2014

כמה שאת צודקת
מסתבר שלמוח יש כח.
מי שמפתיע(בעצם מאכזב)זה אנדרהיל בעיקר לאור הותק שלו בביצה

Re: מופתע לרעה..

פור גוד • 5 במרץ 2014

[quote="האמפרי"]


כן, " זה היה לא נעים לראות את זה, הלב היה נקרע לך, כמה שהוא היה מופתע לרעה... "
אבל אפרופו פולנייה, האמפרי, תדע לך שדווקא השואה לא הפתיעה אותי לרעה. אני ראיתי את זה בא. אבל לא האמינו לי. אתה יודע, סיר-הבשר וכל זה... אמרתי להם : “ הצילו את נפשותיכם, מה כל זה חשוב ? “ אבל הם העדיפו ללכת כמו צאן-לטבח שוב ושוב
ושוב... (-:

Re: וואי, איך אתם נסחפים...

Mary Jane • 5 במרץ 2014

ממש לא מוחמאת. אנשים שמסכנים אחרים בכוונה תחילה, מנצלים את האמון שניתן בהם לרעה ואשר לא מפעילים שיקול דעת נאות או חמלה בעת הצורך - אין להם דבר במה להתגאות. להיפך. הם צריכים להתבייש בעצמם. הכי קל להיות רע, אנוכי ומזיק. אין בזה שום הישג או משהו להתפאר בו. טוב לב, לעומת זאת, הוא עבודה קשה, הדורשת כיוונון מתמיד של רגשותיך אל המקום בו אתה רוצה להיות (חח אני נשמעת כמעט כמו רבי נחמן).

הגבתי בחיוך כי זה עדיף בעיניי. עדיין לא היה לי נעים לקרוא את הדברים שנכתבו עליי כאן. אבל בקטנה, אין צורך להזיל דמעה (;

Re: וואי, איך אתם נסחפים...

פור גוד • 5 במרץ 2014

אני לא מתפלא שאת מתחילה להישמע כמו רבי נחמן, מרי. כי גם הוא, אפשר לומר, "הופתע לרעה" - כל בניו למשל נפטרו בימי חייו ( והוא חי בסך הכול 38 שנה ). ולמרות שהוא "הופתע לרעה" חדשות-לבקרים, הוא זכר ש"הכול לטובה", והעיקר - לא לפחד כלל (-: