creamy
|
לפני 20 שנים •
18 בפבר׳ 2004
חניקה - הצד השני של הקרם
חניקה
אתה מגיע אלי. מודיע לי לפני שאתה נכנס, ואני מחכה לך בתנוחת מוצא להצלפה. ערומה אני שפופה על ברכיי, ידיי מונחות מעל לראשי ושדיי נוגעים ברצפה הקרה. אתה נכנס. אינך אומר מילה. מסמן לי במגפך להתרומם. אני מסתכלת עליך. מגפיך השחורות, גופך הארוך, והעיניים שחיוך קבע בהן דר מזכיר לי שאתה אוהב אותי. אתה מסמן לי לזחול אחריך, ואני, שמחה כל כך שאתה כאן, מדלגת בזחילה אל החדר, שמיטת הטיפולים עומדת במרכזו, אבל אתה מתיישב על המיטה, ומסמן לי להזדחל עליך. מורידה את מגפיך באיטיות לא מופרזת. מתעכבת בעדינות על הגרביים, ומתנפלת על כפות רגליך שאני כל כך אוהבת. מעסה, מנשקת, מוצצת ומרככת. אתה עוצם עיניים ונשכב אחורה, מתפנק. מאפשר לי להביע את געגועיי. אתה פותח את סגור מכנסיך ואני מודה לך בליקוק ארוך ומפנק של הזין הנפלא שלך שנתת לי להכניס אל פי. אתה עוצר אותי. מחייך. חיוך רחב. אכזרי. אני מריירת. רוצה להמשיך. אתה לא נותן לי. מוריד אותי אל הרצפה. קושר את עיניי בצעיף משיי ומתחיל להסתובב סביבי. בלי המגפיים אני צריכה להקשיב בריכוז כדי לשמוע היכן אתה ואני מתחילה לרעוד בפחד. הדקות עוברות ואני כולי רטט ארוך ומתמשך. אתה לופת את שערי הקשור בסרט אדום ומושך בו למעלה. צווארי נמתח אחורה ואני גונחת בכאב. אתה מנשק אותי בצוואר ובכתף. מעביר ליקוק חמים בשקע שביניהם ומיד נוגס בי בחימה לא כבושה. משאיר את לסתותיך החזקות שקועות בבשרי ואני, אינני יכולה לזוז. כל תזוזה תקרע בבשרי. אני מניחה לכאב להספג בי, ונרגעת אל תוך פיך. מוריד את ראשי את הרצפה. מפליק על ישבני בקצב הולך וגובר. אני נאנחת בעונג וכאב מהולים זה בזה ופטמותיי נמחצות בין שתי אצבעות ארוכות ויפות שנדחקות אל פי וחונקות אותי. ישבני כואב. שריפה. האצבעות ממשיכות לאנוס ולחנוק אותי ופתאום אתה הופך אותי . משכיב אותי על המיטה. אני רפויה לגמרי. מריונטה בידיך, אדוני שכה מיטיב לטלטל אותי ולעשות בי כרצונך. רצונך – שלי. קושר את ידיי בפישוק אל המיטה. הרגליים נקשרות אף הן. אתה כל כך מהיר. לפני רגע הייתי על הרצפה, והנה אני אזוקה כולי. קשורת עיניים. רוטטת מציפייה. מרגישה מכשיר חד עובר על רגליי באיטיות איומה. רגליי מפרפרות בפחד. רועדות. עם כל תנועה חדה שלי המכשיר ננעץ בי. כאב חד מפלח אותי ואתה מלטף את בטני, מרגיע אותי. דמעות נושרות מעיניי, ואתה, מבלי להפסיק, מחבק אותי. מעביר עלי את המכשיר ומחבק. לא עומדת בזה. אני מאושרת. בוכה. מתייפחת כמו תינוקת בת שנה. אתה מלקק את דמעותיי, מפסיק בבת אחת, ומצית לנו סיגריה. אני שומעת את המצית. אחריה, את הנשיפה שלך את העשן. מרגישה את הפילטר מונח על השפה התחתונה ומייד מוצצת מהסיגריה שאכטה ארוכה וחזקה. נזהרת שלא להרטיב את הפילטר, כי זוכרת מה קרה בפעם הקודמת שזה קרה... הסיגריה נגמרת יותר מידי מהר, ובסיומה, אתה משחרר אותי מכבלי הרגליים. גם כיסוי העיניים מוסר, ואני מתרגלת לאט לאט אל האור שבחדר. רואה בעיניך מבט מוזר. החיוך עדיין שם, אך תבלין לא מוכר נסוך בו. אתה מוציא משום מקום זוג כפפות עור. מראה לי אותן. אינך מדבר. אני אוכל לומר מילה רק אם אשתמש במילת הביטחון. זה הכלל. אתה מלביש את העור השחור והרך על ידיך הארוכות והחזקות. בתוך הכפפות הן נראות לי גדולות יותר.... אתה מעביר אותן עליי. מלטף אותי עם העור הרך והמנוכר ואני פוחדת ממך. אתה נראה לי זר. מרים ומפשק את רגליי וחודר אלי באחת. אני בולעת אותך בתוכי ונאנחת.אני מלאה בך. רגועה. בבית. חיוך מציף אותי. מרגישה את ידיך על צווארי. מלטפות, אומדות אותו. אני פוקחת את עיניי ומבינה שהכפפות עומדות לסגור עלי. על גרוני. אחוזת בהלה אני נושמת נשימות מהירות וקצרות. גומעת בבהילות כמויות גדולות של אויר ומסתחררת. אתה מחייך לנוכח הפאניקה ומלטף אותי מבפנים בתנועות רכות ואוהבות. אתה נכנס עמוק ונשאר בפנים. ידיך נסגרות על צווארי, ואני מכווצת את שריריי סביבך. אתה נאנק יחד איתי ואנחנו מסתכלים זה בזו. אני חנוקה ואתה עטוף. בי. נלחצת. משחררת אחיזה. אתה מפסיק בבת אחת. מסתכל לי בעיניים ושואל בלי מילים אם הבנתי. אני מבינה. זו מילת הביטחון. רק כך אעצור אותך. מודה לעצמי ולך על שריריי המאומנים, ונושמת לרווחה. ידיך נסגרות עלי שוב. שתים-עשרה, שלוש-עשרה... אני נשברת. משחררת אחיזה וגם אתה. בתזמון מושלם. דיוק נפלא. ידיך מלטפות את צווארי ודמעות גדולות נושרות מעיניי אל אוזניי ושערי. אתה מתקרב אלי ופיך מנשק אותי לשניה לפני שידיך סוגרות עלי שוב. מכווצת חזק. מבטיחה לעצמי להיות אמיצה. שמונה-עשרה, תשע-עשרה, עשרים... גוש כהה עולה מתוכי במעלה בטני, נמצא בסרעפת. לוחץ עלי מבפנים. עשרים ושתיים, עשרים ושלוש... הגוש בגרון. מתחת לכפות ידיך. אצבעותיך הסוחטות ממני את נשימותיי. ראייתי מתערפלת. אני עדיין מכווצת. לא מוכנה להשבר. עשרים ושבע, עשרים ושמונה... לא רואה כלום. שחור. רק שומעת אותך מתנשף. מריחה אותך מחייך. אתה משחרר את אחיזתך. אני בולעת אויר. הגוש יוצא ממני. המון דמעות של אושר. אתה מחבק אותי חזק. אני שמחה שאני חיה. שמחה שאני אתך. אתה מנשק אותי . מלטף אותי. מביא מגבת ספוגה במים חמים ומנגב אותי. מרגיע. אני אוהבת אותך. |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
עם כל זה שחניקות הן not my cup of tea
הכתיבה שלך מדהימה התיאורים כל כך מוחשיים, שהם כמעט גורמים לי לרצות להיות שם הרגש שלך אליו כל כך חי ושלו אלייך שזה מעלה חיוך על הפנים. שלא יגמר לך לעולם זרונת |
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
קרימי, זה כל כך מקסים!
מעורר בי זכרונות לא כל כך רחוקים על סצנה שהיתה לנו (ואדוני אף פרסם במגזין) את כותבת בצורה מקסימה וזורמת. רק אושר ואהבה ואמון שרק יגבר. לוטוס. |
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
מדהים!!!!!!!!!!
תענוג לקרוא ולהבין את הצד השני , תודה 
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
אכן..
מדהים. באמת באמת.
|
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
יפההה
אהבתי את הרעיון של לחיצה הדדית כמילת בטחון. רעיון יפהפה קרימי. סיפור טוב ויפה שכתוב היטב. DOM Perignon. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
אכן מקסים. אוהב את כתיבתך החיה והמרגשת ושמח באושרך.
|
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
19 בפבר׳ 2004
המקום המוכר של כאב מנוכר של רוצה ואוהבת ויודעת , כואבת . וגומעת כל נים כמו רוצה להפנים גם אויר- מיותר ! וכמעט לא נשאר התמסרת? ( לא קר לי אם את שואלת...  )
|
|
|
QriS(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
20 בפבר׳ 2004
ואוו!! איזה יופי!!
קרימי זה פשוט מהמם 
|
|
|
| en1 |
לפני 20 שנים •
20 בפבר׳ 2004
יפה כל כך..
מצמרר ומשכר. |
|
|